Tabsey

חרדה בחתולים – אבחון וטיפול

שם הכותב/ת: ד"ר קלרה פלסטריני, ד"ר ג'ון בוון, ד"ר דבי הורוביץ, ד"ר ג'ום פאטג'ו וד"ר קלוד באטה

צילום:מערכת חיות הבית

מתוך גליון פוקוס How to detect and manage anxiety in the cat, נובמבר 2006

מהי חרדה בחתולים?

ראשית, עלינו להבחין בין פחד לבין חרדה. פחד הינו תגובה נרכשת למצב או גורם מסוים, אמיתי ונוכח, המהווים סכנה או איום. תחושת הפחד גורמת לתגובה התנהגותית ופזיולוגית מובחנת, עליהן נרחיב בהמשך. חרדה הינה ביטוי של אותן תגובות פזיולוגיות והתנהגותיות, ללא הופעת הגורם המעורר אותן, אלא רק מתוך ציפייה לו.

התגובה לפחד הינה מנגנון הישרדותי הכרחי, המסייע לחיה להימנע ממצבים מסוכנים. חלק מסוגי הפחדים הינו מולד (אין צורך ללמד עכבר לפחד מריח של חתול) וחלקם נלמד – מפגש עם תנור לוהט יבטיח כי מעתה והלאה בעל החיים ימנע ממגע עם חפץ דומה. אך בסיטואציות שגרתיות ורגילות אין שום סיבה שיופיע פחד. במקרים של הפרעת חרדה תיתכן תגובת פחד לסיטואציה רגילה לגמרי ונטולת גורמים מאיימים.

התגובה הפזיולוגית לאיום מיידי ידועה בשם "הילחם או ברח" (Fight or Flight), ומוכרת לכולנו: קצב הלב מוגבר, הנשימה מואצת, פעילות מוגברת של דרכי העיכול והשתן. היא נגרמת כתוצאה מפעילות מוגברת של מערכת העצבים הסימפטטית, האחראית על הגברת קצב הלב, הנשימה ותפקודי מערכת העיכול. תגובה זו מכינה את הגוף להתמודדות ומגדילה את יכולת בעל החיים לעמוד בפני הסכנה. כאשר היא אינה קשורה למצב מסוכן כלשהו, ומתמשכת לאורך זמן, השפעתה על בריאותו הגופנית והנפשית של בעל החיים הינה משמעותית ביותר.

התגובה ההתנהגותית הינה תוצאה של סך כל החוויות שעברו על בעל החיים במהלך חייו. לעיתים תגובת הבעלים עלולה להחריף את הסימפטומים אצל החתול. נסיונותיו של הבעלים להרגיע חתול המפחד מפני גורם קיים יצרו התנייה (גירוי חיצוני שהיה נייטרלי מקושר עם תגובת פחד, וכך מתבססת תחושת חרדה סביב גירוי זה) ויעוררו חרדה ואף פוביות בהמשך, ואם הבעלים יעניש את החתול הוא יחמיר את הבעיה אף יותר.

הסימנים ההתנהגותיים לחרדה

בריחה

קפיאה במקום

היפראקטיביות

חיפוש תשומת לב

תוקפנות

דריכות

יללות קולניות

טיפוח יתר/היעדר טיפוח

ביישנות

הימנעות מחברה

יציבה כנועה

שינויים בהרגלי האכילה

שינויים בהרגלי סימון הטריטוריה (השתנה, חיכוך הראש)

שריטות

שינה מוגברת/חוסר שינה

השפעת הפרעת החרדה על מערכות הגוף הינה רחבת היקף. היא משפיעה על מערכת החיסון וחושפת את החתול לנגיפים ומחלות. היא משפיעה על המערכת האנדוקרינולוגית: משפיעה על רמות הקורטיזול ותפקוד בלוטת התריס, עלולה לגרום להשמנה או לתת משקל, למחלות עור כתוצאה מהתנקות אובססיבית, לדלקות בדרכי השתן, שלשולים והקאות.

הסיבות להופעת חרדה

גורמים גנטיים הינם סיבה אחת, אך היא נפוצה יותר בקרב בעלי חיים נטרפים ולא אצל טורפים, כמו החתולים.

סיבה משמעותית יותר הינה חוויות וארועים שהתרחשו בשלב מוקדם מאוד בחייו של החתול. חתולים נולדים חסרי ישע, עם מערכת עצבים בוסרית, ותלויים לחלוטין באמם. לאופי הסביבה בה הם נולדים השפעה מכרעת על תהליך התפתחות מערכת העצבים שלהם. אם אומצו בגיל צעיר מדי, או לחלופין מאוחר מדי, יש לכך השלכות. סביבה סטרילית מדי וחפה מסכנות עלולה למנוע מהם לימוד מוקדם של התמודדות עם סכנה, כאשר אמם נמצאת איתם ומלמדת אותם איך להתמודד איתה. בגיל זה יש לארועים טראומטיים וענישה לא מבוקרת בגיל מבוגר מעט יותר השפעה מכרעת גם כן.

מעל לכל אלו, הסיבה העיקרית להופעת חרדה היא תחושה של חוסר שליטה וחוסר יכולת לצפות את המתרחש לבוא בסביבת המחייה: בעלים שהתנהגותו אינה עקבית, המשתמש בפקודות שונות בכל פעם; חוסר שגרה; שינויים במספר הדיירים בבית (תינוק חדש במשפחה, חתול אחר שהיה בבית ונעלם); שינויים בשעות העבודה של הבעלים; מעבר לבית חדש או שיפוץ הבית הנוכחי; נוכחות בעלי חיים אחרים מחוץ לבית.

חשיבותה של הטריטוריה

עימות ישיר, או קרב, הינם ארועים הרי גורל ואף מסכני חיים. חתולים הינם ציידים יחידנים, ואינם משתמשים במערכת היררכית כדי להתמודד עם עימותים. במקום זאת, הם יוצרים מערכת טריטוריאלית, המונעת עימותים ע"י שמירת מרחק בין יחידים או קבוצות.

בדרך כלל, החתול יבחר לעצמו חלקת שטח המתאימה לצרכיו: ציד, אוכל, מנוחה ועשיית צרכים. שטח זה יאפשר לו לשמור מרחק מחתולים אחרים. החתול מסמן את הטריטוריה באמצעות שתן וחומרים מפיצי ריח אחרים. הריח מספק אינפורמציה לכל אורח על זהותו של "בעל הבית" וגם על הזמן בו נעשה הסימון. באופן טבעי, חתולים נמנעים מעימות פנים אל פנים ויצייתו לסימוני הטריטוריה. הטריטוריה כולה מאורגנת מהליבה, בו מבלה החתול את רוב שעותיו, ומפריפריה. לעיתים הוא יחלוק את שטח הליבה שלו עם חתולים קרובים אליו, החולקים כתוצאה מהתחככות זה בזה וניקוי הדדי ריח משותף. הגבול בין אזור הליבה לפריפריה מסומן בשתן. טריטוריה ברורה מספקת לחתול ודאות ותחושת ביטחון ומפחיתה תחושת דחק.

אצל חתולי הבית, חלל הבית מהווה אזור ליבה בו הם מוצאים את כל צרכיהם. עם זאת, היא מגבילה אותם מהרבה בחינות ולעיתים אינה עומדת בקנה אחד עם רצונותיהם. למשל, ארגז לעשיית צרכים שממוקם במקום סואן יחסית או סמוך למזון, בעוד החתולים זקוקים לפרטיות ולהפרדה במקום זה. בבתים בהם יש מספר רב של חתולים, בעלי אופי וצרכים שונים, והם נאלצים לחלוק את ליבת הטריטוריה שלהם, הם עלולים לסבול מהמתח הכרוך בכך. גם מניעה של החתול מלהגיע לחלקים פריפריאלים המשמשים אותו לצייד למשל עלול להשפיע לרעה על התנהגותו. כך שכאשר הטריטוריה אינה עונה על צרכי החתול ואינה מספקת לו את תחושת הביטחון, הוא יראה סימנים התנהגותיים של חרדה.

סימון והטלת שתן

הסימן ההתנהגותי הראשון לחרדה הוא סימון טריטוריאלי ע"י השתנה או שריטות ברחבי הבית. ההבדלים בין התרוקנות רגילה לסימון הינם מובהקים: בעת התרוקנות רגילה החתול יטיל כמות גדולה של שתן בעל אופי מיימי במקומות נסתרים לעין, לרוב בתנוחת כריעה. כשהחתול מסמן שטח, הוא יטיל כמות קטנה של שתן בעל ריח עז, המותיר סימנים שמנוניים, במקומות נראים לעין. ההשתנה נעשית בעמידה כשהזנב מורם אל על ולעיתים תוך תיפוף בכפות הרגליים. חתול בית הסובל מחרדה לטריטוריה שלו, לעיתים בגלל חתולים זרים הנכנסים לבית, יסמן אותה ללא הרף. אם נמצאים איתו חתולים אחרים – הוא למעשה מערער גם את הביטחון שלהם בטריטוריה שלהם וכך נוצרת בעיה של כלל אוכלוסיית החתולים בבית.

הטלת שתן רגילה במקומות לא רצויים כתוצאה מחרדה עלולה לנבוע ממספר גורמים: מגשים משותפים לעשיית צרכים, מגשים שאינם מתאימים מבחינה מבנית לחתול, חול לא מתאים, מיקום לקוי של המגש, המגש "תפוס" ע"י חתול אחר וחוסר נקיון של המקום. ניתן כמובן לפתור את הבעיה בקלות יחסית: בחרו מקום מבודד להניח בו את המגש. בחרו במגש עמוק ומלאו אותו בחול מתאים, מסוג מתגבש וחסר ריח (לא מבושם ולא נסורת) בעומק 25 מ"מ לפחות. גודל הארגז צריך להתאים לגודל החתול, בערך 1.5 פעמים של אורך הגוף שלו. הסירו את הגללים פעמיים ביום ואל תשתמשו בחומרי ניקוי לניקוי המגש. מקמו את המגש הרחק מאזורים רועשים ופעילים. במידה ויש לכם מספר חתולים, מומלץ לארגן לכל אחד מגש חול משלו. ניתן גם לארגן משתנה מתאימה בחצר: חיפרו בור בעומק של כחצי מטר ומלאו אותו בחול רך. גם את הבור יש לנקות מגללים דרך קבע.

תוקפנות

סימפטום התנהגותי נוסף לחרדה הינה תוקפנות, במיוחד כלפי בני אדם. חתולים מטבעם יעדיפו להימנע מעימות: הם יברחו מפני סכנה ברורה, יקפאו במקומם כאשר אינם בטוחים בסוג הסיכון וילחמו רק כאשר אין להם ברירה. לרוב תוקפנותם כלפי בעליהם תקרה במקרים בהם החתול חש מאויים והבעלים מנסה לאחוז בו ולהרגיעו: בעיצומו של עימות מול חתול אחר או על שולחן הוטרינר – האחיזה בחתול אינה מאפשרת לו את האפשרות הטבעית ביותר מבחינתו – מנוסה.

לכן חשוב לזהות את הסימנים לחתול הנמצא במצב דרוך לקרב: נפנוף בזנב, אוזניים מושטחות, רגליים וכתפיים נוקשות, אישונים מורחבים, לחישות ויריקות. במצב זה אל לבעלים לנסות לאחוז ולהרגיע את החתול. עליו דווקא להתרחק מהמקום ולתת לחתול לסיים את ענייניו.

טיפול

כדי לטפל בבעיות אלו יש להחזיר לחתול את תחושת השליטה בסביבתו. הדבר יאפשר לחתול לחזור לדפוסי התנהגות ופעילות נורמליים. יש לנקות היטב את השתן כדי למנוע שימוש חוזר במקומות אלו. יש למנוע כניסת חתולים מזדמנים לבית ע"י התקנת דלת מיוחדת המאפשרת באמצעות מנגנון אלקטרוני כניסה של חתולים "מורשים" בלבד. אם יש חתולים המגלים פחד מהמתרחש מחוץ לבית (חתולים, כלבים, מכוניות) ניתן לחזק את תחושת הביטחון שלהם ע"י הסתרה של החלק התחתון של החלון ע"י וילון או מדבקה אטומה. כדאי גם לנקות מבחוץ את הכניסות והיציאות לבית מסימוני טריטוריה של חתולים אחרים. כדי למנוע עימותים בין החתולים הגרים בבית יש לאפשר לכל אחד מהם גישה למזון משלו, מקום עשיית צרכים משלו, מקום מחבוא, מנוחה וכדומה.

חשיבות מיוחדת יש להתנהלות נכונה כאשר מכניסים חתול חדש הביתה, הן עבור החתול החדש והן עבור הנמצאים. כדי לעבור את התהליך בשלום, פעלו לפי הכללים הבאים:

לפני בואו של החתול החדש, הכינו לו אזור נפרד, שייועד לתקופת הסתגלות.

שימו פרומון דיפיוזר (מפיץ חשמלי של פרומון סינטטי) באזור בו ישהה החתול החדש ובאזורים אחרים, ריח זה משרה עליהם רוגע.

דאגו שתהיינה מספיק נקודות אכילה, שתייה ומנוחה ברחבי הבית כדי למנוע עימותים מראש.

מקמו את החתול החדש באזור המיועד לו ומנעו מגע עם חתולים אחרים.

העבירו ריחות: שפשפו את החתול החדש במגבת והניחו אותה בבית. עשו אותו דבר עם החתול הותיק יותר, והשאירו את המגבת באזור ההסתגלות של החתול החדש.

בהדרגה, הכניסו את החתול החדש לאזורים האחרים של הבית. בשלב זה כדאי למנוע קירבה גופנית ולאפשר לנוכחים להכיר זה את זה במבט בלבד. רק כאשר תבחינו כי כל החתולים רגועים זה בקרבתו של זה, תוכלו לאפשר להם לגשת אחד אל השני.

במידה ומתעוררים סימני תוקפנות, הרחיקו את החתולים זה מזה, ובפעם הבאה קצרו את משך זמן המפגש ביניהם. עליכם להיות קשובים לכל סימן של תוקפנות ולמנוע עימותים. תנו לחתולים את הזמן הנדרש להם לתהליך זה ותמנעו התנהגות תוקפנית זה אל זה בעתיד.

טיפול תרופתי

בדומה לבני אדם, ניתן לטפל בחתולים בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה. תרופות אלו נחלקות לחמש קבוצות עיקריות, ולכל קבוצה יתרונות וחסרונות משלה.

בנזודיאזפינים: מסייעים בוויסות הקולטן המעכב השכיח ביותר במוח GABA, המוכרת מבין התרופות השייכות לקבוצה היא הואליום. הם פועלים במהירות ובצורה מובהקת, אך עשויים לגרום לבעיות בכבד, הגברת התוקפנות (במיוחד במינונים נמוכים) ולגרום לתלות אחרי שימוש ממושך. הם אינם מותרים לשימוש בהריון ובהנקה.

אזאפירונים: תרופות ממשפחה זו כמעט ואינן נמצאות בשימוש. במחקרים הם נמצאו יעילות בחתולים הסובלים מסטרס, אך כמו במקרה הבנזודיאזפינים, הן עלולות לגרום להחמרת התוקפנות ואינן מועילות במקרים של חוסר תיאבון. עם זאת הן בטוחות יחסית לשימוש, כמעט ללא תופעות לוואי.

נוגדי דיכאון מסוג TCA: פעולתן הפרמקולוגית של תרופות אלו מעודדת מיחזור של סרוטונין ונור-אדרנלין במוח, ע"י חסימת ספיגה חוזרת. הן בטוחות יחסית לשימוש, מתאימות למטופלים אגרסיבים ויעילותן הוכחה מחקרית בחתולים. אך הן נמצאו פחות יעילות מתרופות ממשפחת ה-SSRI, ולוקח להן זמן רב יותר להשפיע.

SSRI: תרופות אלו מעכבות את ספיגת הסרוטונין, הן אינן פועלות על מוליכים עצביים אחרים ולכן גם תופעות הלוואי שלהן מועטות יחסית. נערכו מחקרים על שימוש בפלוקסטין (פרוזאק) בחתולים והן נמצאו יעילות בהפרעות התנהגותיות כגון סימון בשתן, תוקפנות והתנהגות כפייתית. שימוש בתרופה אחרת מהמשפחה, פארוקסטין (סרוקסט) תניב תגובה דומה, אם כי יש יותר תופעות לוואי. לתרופות ממשפחה זו לוקח זמן רב להשפיע, כ-6 שבועות, ולכן הן אינן מועדפות.

סלגילין (MAOlb): תרופה המיועדת לטיפול בפרקינסון ובדיכאון. הוכחה כיעילה בטיפול בחוסר תפקוד קוגניטיבי בכלבים. מטפלים ביהיביוריסטים רבים במיוחד באירופה תומכים בשימוש בתרופה זו לטיפול בטווח רחב של הפרעות התנהגות בכלבים וחתולים, הקשורות בחרדה.

בנוסף לתרופות, ניתן להשתמש גם בתוספים אחרים:

פרומון סינטטי, שנמצא בעל השפעה גופנית והתנהגוותית על בעל החיים המריח אותו. הם מסייעים לחתול לזהות חפצים ומקומות מוכרים ומסייעים להם לארגן את הטריטוריה שלהם, ובכך להשיג איזון רגשי. ניתן להשיגו בתרסיס לשימוש מקומי, או במכשיר חשמלי המפיץ אותו.

תוסף התזונה לקטיום, העשוי מחלבון חלב שעבר הידרוליזה, התגלה כיעיל כמו תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים אך ללא תופעות הלוואי שלהן.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf