Screen Shot 2014-02-21 at 4.56.29 PM

זיהוי מילולי על ידי כלב

שם הכותב/ת: מערכת "חיות הבית"

צילום: מערכת "חיות הבית"

האם לצורה יש בכלל חשיבות?

דר׳ דוליטל נודע כדמות ספרותית דמיונית אך ביטא רצון כמוס מצד רבים לדעת את שפת החיות. אך האם לחיות שפה? האם הם מתקשרים באמצעות מילים ומשפטים? האם הם מייחסים משמעות מילולית לפעולות או חפצים? האם יכולתם המילולית, אם קיימת, ייחודית (בנוסף לבני האדם) רק להם או שמא גם יונקים אחרים חולקים יכולת זו?

מחקר שנערך באוניברסיטת אריזונה ע״י שלושה חוקרים, אמילי ואן דר זי, הלן זולך ודניאל מיילס ניסה לבדוק את היכולת המילולית של כלבים. הצוות חקר האם כלבים מזהים צורות לפי תאור מילולי. לצורך המחקר, נבחנה יכולתו של ״גייבל״, כלב בורדר קולי בן 5. המחקר כלל מספר שלבים שבמהלכם ניסו החוקרים לבדוק את אופן תהליך הלמידה ואת עומקו.

בהתבסס על מחקרים קודמים, הוכח כי כלבים יכולים ללמוד ולאגור אוצר מילים; ריקו, בורדר קולי בן 9 ידע 200 מילים המתארות חפצים שונים וידע להביא אותם לבעליו כשזה קרא בשמם. יכולות למידה אלו שוות ליכולותיו של פעוט בן 3. צ׳ייסר, כלב בורדר קולי בן 3 ידע והכיר 1000 מילים. כל אלו מוכיחים כי אין הבדל בתהליך הלמידה הכמותית בין ילדים צעירים מאוד וכלבים. צ׳ייסר גם הראה יכולת לקשר בין המילה צעצוע לבין סוגי צעצועים שונים בדומה לילדים. למרות דוגמאות מרשימות אלו שבעקבותיהן הועלו השערות בדבר יכולתם הדומה של כלבים ובני אדם, צפו ועלו מספר נקודות עליהן לא ניתן מענה. למשל: היכולת של כלבים לזהות מילה המוטמעת בתוך משפט, היכולת של כלב לזהות חפץ אם לא קוראים בשמו אלא מצביעים עליו, במקרה בו החפץ שאת שמו מציינים גדול מכפי שהכלב יוכל להחזיר אותו או כאשר אדם אחר בקול ובמבטא שונה קורא בשמו של האובייקט. מחקר שנערך לאחרונה בו נבדקו מספר גזעי כלבים, ביניהם גם מעורבים, הוכיח כי הכלבים שנבחנו הצליחו לזהות מילים גם במבטאים שונים, כאשר המילה הוטמעה כחלק ממשפט או שהצביעו עליה ללא מילים.

שלושת החוקרים לנדאו, סמית וג׳ונס הוכיחו במחקרים על יכולות מילוליות של ילדים צעירים כי בני שנתיים ושלוש למדו לקשר בין מילה שאך למדו לחפץ שראו לראשונה. הוצג להם חפץ בצורת האות האנגלית U, צורה שלא הכירו קודם. החוקרים קראו לצורה ״דקס״, שם שהילדים לא שמעו קודם לכן. לאחר מכן הילדים התבקשו ללכת ולהביא את הצורה ״דקס״ מבין צורות אחרות. בחלק אחר של החדר נמצאו מספר צורות (אחת זהה והשאר דומות יותר או פחות לחפץ שזה עתה ראו). לאחר שהביאו את הצורה ״דקס״ לצורה שלמדו כרגע התבקשו להביא שני חפצים נוספים שגם הם יכולים להיקרא ״דקס״. במרבית המקרים הילדים הביאו חפצים שהיו שונים בגודל או בטקסטורה אך לא בצורה מהאות האנגלית U. תוצאות מחקר זה הפכו זה מכבר לבסיס למחקרים אחרים והפכו לבסיס ההשערתי המסביר את יכולת התפיסה המילולית האנושית ואת האפשרויות בהן בני האדם עושים בה שימוש (כמו לשייך את החפץ ספל למילה ספל, גם במקרה והם למדו את המילה עם ספל לבן עם ידית ירוקה והספלים האחרים שבהם יתקלו יהיו שונים ממנו). במחקר שלפנינו נבדק האופן בו כלבים לומדים ומיישמים יכולות למידה מילולית, בדומה או בשונה מהאדם. האם כלב יכול לייחס למילה משמעויות צורניות שאינן ישירות לאלו שלמד?

לגבי ״גייבל״ (הכלב שנבחן) נטען כי הוא הכיר 54 שמות חפצים שונים וידע להביאם כשאלו הוזכרו בשמם. בחירה בכלב שיש לו כבר ״אוצר מילים״ נועדה להבטיח בסבירות גבוהה יכולת למידה נוספת של מילים חדשות. המחקר נערך בארבעה שלבים. בשלב הראשון נבחנה הטענה בדבר יכולותיו של גייבל לזהות חפצים על פי מילים שידע. בחלק השני והרביעי חזרו החוקרים על המבחן שנערך ע״י לנדאו, סמית וג׳ונס עם ילדים צעירים. החלק השני לימד את גייבל במשך 10 דקות של חשיפה ומשחק את השם ״דקס״ כמתאר חפץ שצורתו כמו האות האנגלית U. החלק השלישי במבחן בחן האם גייבל מסוגל לשייך את השם המילולי לצורה בעלת מאפיינים שונים בגודל או בטקסטורה ואילו החלק הרביעי בחן את יכולתו של גייבל לזהות את החפץ שצורתו כמו האות האנגלית U עם השם דקס גם לאחר 39 ימים.

בחלק הראשון בו נבחן גייבל לגבי אוצר המילים שהוא מסוגל לענות, הוא הצליח לזהות 43 מילים מתוך 54 המילים שנטען כי הוא יודע (%79.6). תוצאה זו מלמדת על יכולותיו של הכלב ועל בסיס זה ניתן להסיק כי קיים סיכוי טוב שיוכל ללמוד מילים חדשות.

בחלק השני והרביעי הוכנסו החפצים החדשים ונקראו בשמם ״דקס״. במשך 10 דקות גייבל שיחק עם החפץ והושמע לו שמו שוב ושוב ״דקס״. הצורה הבסיסית היתה כשל האות האנגלית U, והגודל הסטנדרטי שלה היה ריבוע שכל אחת מצלעותיו כ-8 ס״מ (צורות 1, 4 ו-5). 2 צורות נוספות (2 ו-3) היו גדולות יותר (15 ס״מ ו-30 ס״מ). שתי צורות נוספות (7,6) היו שונות בצורתן אך דומות בגודלן. כל הצורות היו עשויות מאותם חומרים ובצבע כחול בהיר. למעט צורה מס׳ 4 שהיתה בעלת גימור חלק וצורה מס׳ 6 היתה בעל גימור נוקשה, כל הצורות היו עשויות בגימור פרוותי.  לאחר 10 הדקות נערכה הפסקה קלה במהלכה הונח החפץ בסמוך לחפץ אחר שהיה מבין צעצועיו של גייבל. כל הצורות אוחסנו יחדיו והריח הטיפוסי לכולן היה זהה. ניתן להרכיב בין כל הצורות 18 צמדים שונים של צורות וגייבל נבחן על 16 צמדים שונים מתוכם.

במבחן השני גייבל הצליח להחזיר עשר מתוך עשר פעמים את הצורה "דקס" (בגודל הסטנדרטי של ה-8 ס״מ) כאשר הונחו לידם צורת "דקס" גדולות יותר ללא קשר לטקסטורה או לנוקשות. לעומת התוצאות במבחן של לנדאו, סמית וג׳ונס בו נבחנו ילדים בני שנתיים ושלוש אשר זיהו צורנית את החפצים שאת שמם למדו, גייבל מיין את החפצים על פי גודלם ולא על פי צורתם.

בחלקו השלישי של המחקר נבדקה הסיבה לבחירה שלו בחפצים בעלי הגודל הזהה למרות השוני בטקסטורה או בנוקשות. כמו כן נבחנה האפשרות כי הבחירה בגודל נעשתה כחלק מהזיהוי המילולי ולא מטעמי ״נוחות״ (קל יותר להחזיר חפץ קטן מחפץ גדול).

הוצגו לפניו תשע צורות שיוחסו למילה ״גראנק״ הצורה הבסיסית היתה צורה מס׳ 1 (האות האנגלית L) שגודלה 16 ס״מ על 6 ס״מ. צורות 2 ו-3 היו בעלות גודל דומה אך צורתן שונה, כמו כן הוצגו שלוש צורות נוספות בגדלים שונים אך בשלושת הצורות (1-2-3). שוב ניתנה לגייבל האפשרות למשחק של 10 ד׳ עם הצורה החדשה שלמד. כל הצורות היו בעלות גימור זהה הדומה לגימור של המבחן השני והרביעי. 9 הצורות ששוייכו למילה "גראנק", איפשרו 36 צמדים למבחן ומתוכם נוסו 18 צמדים. המבחן ארך יומיים ובכל יום הוצגו לפני גייבל 9 צמדים. בחמישה מ-9 הצמדים הופיעה צורה אחת של "גראנק" בגודל הסטנדרטי ואילו ב-4 צמדים הופיעו צמדים שבאף אחד מהם לא הופיע הצורה גראנק בגודל הסטנדרטי. תוצאות המבחן השלישי העלו כי גייבל החזיר את ה"גראנק" בגודל הסטנדרטי ללא קשר לצורה וכאשר בצמדים שהונחו לפניו לא היה "גראנק" בגודל הסטנדרטי הוא לא החזיר אף צורה, גם לא את הצורה הקטנה יותר מבין השתיים או את הצורה הדומה לאות האנגלית L.

במבחן הרביעי חזרו החוקרים על המבחן השני אך לאחר 39 ימים מהיום בו התקיים המבחן לראשונה. בכדי להעמיק את הלמידה חזר גייבל ולמד בסביבתו הביתית (על בסיס יומי) את המילה "דקס" וניתן לו לשחק עם הצורה. לאחר 39 יום כאמור חזר גייבל לאותו חדר וחזר על ניסוי מס׳ 2 עם אותם צמדים בדיוק.

גייבל החזיר 6 פעמים מתוך 6 פעמים את ה"דקס" כאשר הונח בצמוד לצעצועיו ובכך הוכיח שהלימוד הוטמע בצורה טובה מאוד ונותר ברור וחד גם לאחר 39 ימים. לאחר פרק זמן זה הוא התייחס לטקסטורה ולא לגודל של הדקס. כאשר הונחו לפניו צמד "דקסים" ולא צמד שהורכב מ"דקס" וצעצוע לא הצליח להבחין בצורות, בגדלים או בטקסטורה. תוצאה זו מצביעה על יכולת למידה מילולית לטווח קצר וכי בחלוף הזמן, הזיהוי המילולי עומד במבחן ההשוואתי אך מאבד את ערכו כאשר הוא צריך לעמוד כמונח מילולי בפני עצמו (ובשונה מהנלמד ע״י בני אדם).

נשאלת השאלה אם כן כיצד גייבל הצליח ללמוד בחמש השנים בהן הוא חי ולמד את 54 המילים שנטען שהוא מכיר ו-43 מהם הצליח לזהות? אם במחקר שלפנינו בדקנו גודל, צורה וטקסטורה הרי לאחר 39 ימים (ולמרות חזרה יומית) לא הצליח גייבל להבדיל בין הצורות לבין עצמן כי אם בין החפצים שאותם הכיר כצעצועיו לבין ה"דקס" שלמד להכיר 39 יום לפני כן? האם זהו רק הפירוש המילולי או שמה מדובר בגורמים נוספים המסייעים לגייבל לחבר בין המילה והחפץ?

המחקר מעלה שאלות רבות ביחס ליכולת המילולית של הכלב בהשוואה לאדם. היכולת המילולית שהפגין גייבל בהשוואה לפעוטות בני שנתיים ושלוש שונה ומאוד רחוקה מיכולותיהם של מוח אדם צעיר מאוד. אם נחזור לשאלה בה פתחנו את הכתבה, הרי שהיכולת האנושית המילולית במחקר שלפנינו אינה דומה ליכולת המילולית שגייבל, בורדר קולי בן חמש הצליח להפגין. האם היכולת האנושית היא אכן ייחודית ואיפשרה לבני האדם לפתח שפה? מחקר בודד לא יצליח להוכיח זאת. גם כלבים נבונים מאוד המוכיחים יכולת למידה גבוהה אינם מצליחים להפגין יכולת מילולית המתקרבת ליכולת האנושית אם כי ההסבר לכך אינו מוחלט. המסקנה הברורה היחידה של שלושת החוקרים (אמילי ואן דר זי, הלן זולך ודניאל מיילס) היא, שיש צורך במחקרים נוספים בכדי לגבש מסקנות ברורות יותר.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf