fat-cat

השמנה בחתולים איבחון, טיפול ומניעה

שם הכותב/ת: דר’ אלברט לורט, דר’ לוראנס גוייאן-קוליאר, דר’ מריאן דיאז, דר’ אלכס ז’רמן

צילום:מערכת חיות הבית

השמנה מהווה היום את הבעיה הרפואית הנפוצה ביותר בחתולים, ומחקרים מצביעים על 25%-40% מסך אוכלוסיית החתולים (משתנה ממדינה למדינה) הסובל מהבעיה. ההנחה המקובלת היא שכשליש מחתולי הבית סובלים מדרגה כזו או אחרת של השמנה, וכ-5% סובלים מהשמנת יתר קיצונית. נראה כי מגמה זו נמצאת בעלייה, במיוחד בסביבה העירונית, אם כי טרם נערכו מחקרים מקיפים בנושא.

בדומה לבני אדם, גם בחתולים הסיבה הנפוצה ביותר להשמנה היא חוסר איזון בין כמות האנרגיה הנצרכת לזו המנוצלת בפועל. מאזן קלורי חיובי יביא להגדלת רקמת השומן. חוסר איזון זה נגרם כתוצאה מצריכה עודפת של מזון ומתזונה לא מתאימה המכילה מחד פחמימות ושומנים מעל לרמה הנדרשת, ומעט מדי חלבון מאידך. מאחר וחתולים הינם אוכלי בשר בלעדיים, המטבוליזם שלהם מותאם לתזונה המכילה הרבה חלבון ומעט פחמימות, והם מנצלים את החלבון כמקור עיקרי לאנרגיה. אם התזונה שלהם מכילה הרבה פחמימות, גופם לא ינצל אותן והן יאוחסנו בגוף כשומן.

סיבה נפוצה נוספת היא היעדר פעילות גופנית, גם כאשר צריכת המזון תקינה. חתולים רבים חיים בדירות בסביבה עירונית ואינם מרבים לצאת החוצה. הם מבלים זמן רב לבדם ומקבלים מעט מאוד גירויים סביבתיים במשך היום.

גורמי הסיכון להשמנה

מצבים בריאותיים הגורמים להשמנה

ישנו הבדל בין כלבים לחתולים בנוגע למחלות הגורמות להשמנה. מחלות אנדוקרינולוגיות שכיחות מאוד בכלבים ועלולות לגרום לעלייה במשקל, אך הן נדירות מאוד בחתולים. בזמן ההערכה הגופנית הראשונית, על הווטרינר לבחון את ההסטוריה הרפואית של החתול ולברר שמא צרך תרופות שהגבירו את התיאבון שלו, או שעודדו את התפתחות רקמות השומן. מספר הולך וגדל של חתולים נמצא סובל מעודף בהורמון גדילה. חתולים אלו יסבלו מסוכרת קשה לטיפול וגדילה לא מאוזנת של גופם. חשוב לבדוק תופעה זו בעת עריכת אבחנה מבדלת בחתולים הסובלים מהשמנה.

נזקי ההשמנה בחתולים

בדומה לבני האדם, חתולים שמנים מועדים יותר למחלות מסוימות, כגון אוסטאוארטריטיס ובעיות שלד אחרות, סוכרת סוג 2, היפרליפידמיה, בעיות במערכת השתן, בעיות עור שאינן ממקור אלרגי וסוגים מסויימים של סרטן. חתולים שמנים נוטים לסבול מתסמונת הכבד השומני (הפטיק ליפידוזיס) שעלולה לגרום בסופו של דבר לכשל הכבד ולמוות. מחקרים מצביעים כי כ-30% ממקרי הסוכרת סוג 2 והפרעות בתנועה (צליעה) יכולים להימנע ע”י שמירה על משקל תקין. מעבר לשלל המחלות, השמנה ידועה גם כמקצרת את תוחלת החיים.

השמנה גורמת לקשיים באיבחון ובטיפול בחתולים אלו. קשה יותר לבצע בדיקה גופנית בחתולים שמנים; קשה יותר לקבל את האינפורמציה המלאה במישוש הבטן או בהאזנה ללב ולריאות בגלל שכבת השומן. גם בדיקות אחרות, כמו אולטראסאונד ובדיקות דם ייקחו לרוב זמן רב יותר. קיים גם סיכון מוגבר לשימוש בחומרי הרדמה; קשה יותר להחדיר את הקטטר למקומו, קשה יותר לחשב את כמות חומר ההרדמה הנדרשת וזמן הניתוח יתארך.

השמנה וסוכרת

רובם המכריע של החתולים הסוכרתיים סובל מסוכרת מסוג Diabetes Mellitus, הדומה לסוכרת מסוג 2 בבני אדם. סוג זה של סוכרת מאופיין בעודף אינסולין הנובע מהשמנה, מעמידות לאינסולין ומהצטברות אמילואידים (צוברי חלבונים) או אמילין בתאי הלבלב. עודף אינסולין עלול להגרם כתוצאה מהשמנה או צריכת פחמימות מופרזת. האמילין מופרש יחד עם האינסולין, ולכן הפרשה מוגברת של אינסולין תביא להפרשה מוגברת של אמילין, המצטבר בלבלב. במצב זה, הגוף מפסיק לנצל את מאגרי השומן שלו והמשקל עולה. בשלב מסוים הלבלב מפסיק להפריש אינסולין. ניתן לשלוט בתופעה זו ולמנוע את החמרתה ע”י שמירה על רמות מאוזנות של סוכר בדם, כך שפחות אינסולין יופרש לגוף.

זריקות אינסולין, יחד עם תזונה עתירת-חלבון ודלה בפחמימות, יכולות לעצור את התקדמות המחלה ואף להעלים את תסמיניה, אם ננקטו צעדים למניעה בשלבים המוקדמים שלה. במקרים אלו, מספר שבועות של טיפול יספיקו כדי להחזיר את החתולים למצב תקין, אולם הם יאלצו להמשיך בתזונה המתאימה ולשמור על משקל תקין כדי שהמחלה לא תחזור.

השמנה ותסמונת הכבד השומני

תסמונת זו בחתולים הסובלים מהשמנה הינה מסוכנת ועלולה לגרום למוות. למרות שהגורמים הישירים לתופעה אינם ידועים, נראה כי ברוב המקרים היא קשורה למחלה אחרת או לגורם סביבתי. חתולים עם כבד שומני יציגו סימנים קלינים של השמנה, עקה, אנורקסיה ויאכלו לעיתים רק 20% מהצריכה היומית המומלצת. מחקרים עדכניים בנושא מגדירים את התופעה כשילוב של שלושה פקטורים:

שחרור של הורמוני סטרס (קטקולאמין) הגורם לעודף שומנים בדם, מצב היוצר מחסור בחומרים תזונתיים

הכבד משתמש בחומצות השומן לייצור אנרגיה

ייצור מוגבר של טריגליצרידים

בחתולים עם כבד שומני יימצאו רמות נמוכות של גלוטטיון (אנטיאוקסידנט רב עוצמה שמסייע לכבד בפירוק וסילוק חומרים לא רצויים), וכתוצאה ממחסור זה עלולים לסבול מנזק בלתי הפיך של הכבד.

בעיות נוספות מהם סובלים חתולים שמנים הם אבנים בכליות, זיהומים בדרכי השתן, חולשה, אוסטאוארטריטיס, מחלות עור (בדרך כלל כתוצאה מהקושי של החתול השמן להתנקות כהלכה. התופעות הנפוצות ביותר הן עור מתקלף וגירויים, יובש ואקנה), מחלות לב-ריאות ועצירות. בנוסף לכל אלו, לשומן המצטבר ברקמות השפעה על המערכת האנדוקרינולוגית. מצב זה גורם לתהליכים דלקתיים להתרחש בכמה מערכות בגוף במקביל ולגרום למצב דלקתי כרוני (שמה של התופעה אדיפוקינס, ע”ש ההורמון אדיפוקין שמקורו ברקמת השומן. ככל שרמות השומן בגוף גבוהות יותר, משתחרר פחות מהורמון זה והתופעה מתרחשת). נוכחות של התופעה תוביל לתסמונת מטבולית, עמידות לאינסולין, יתר לחץ דם ופקקת.

המשקל האופטימלי

מדוע חשוב כל כך להגדיר מהו המשקל האופטימלי של החתול?

גופו של החתול מורכב מרקמות רזות (שרירים, עצמות, איברים פנימיים וכו’) המורכבים מ-25% שומן, וצורכים את כמות האנרגיה הגבוהה ביותר, ורקמת שומן, הצורכת כמות זניחה של אנרגיה. כדי למנוע צריכה מיותרת של קלוריות, יש לחשב את צריכת האנרגיה בהתאם לשוני הצריכה שבין סוגי הרקמות.

משקלו האופטימלי של החתול נגזר ממאפייני הגזע שלו וממבנה הגוף שלו. חתול בוגר אמור לשמור על משקלו לאורך השנים, ויש לשקול אותו 3-4 פעמים בשנה. בדומה לבני אדם, כאשר נצפית עליה (למעלה מ-2% תוך שבוע, 5% תוך חודש או 10% תוך חצי שנה) יש לנקוט במהלך תזונתי מתאים. מעבר למספר המופיע על גבי המאזניים, הוטרינר המטפל ייבצע בדיקה גופנית במישוש כדי לאמוד את רמת ההשמנה. נוכחות הבעלים בבדיקה זו חשובה.

הטיפול בהשמנה

בשלב הראשון, על הוטרינר לעודד את הבעלים לנקוט בפעולה מתאימה ולעורר את המוטיבציה שלו. נכון שלהבדיל מכלבים חתולים אינם יוצאים לטיולים יומיים ביחד עם בעליהם, אך מצב בו החתול רובץ על הספה כל היום והולך רק לכלי האוכל או לארגז החול שלו – אינו תקין. יש לעודד את החתול לפעילות אותה נהג לעשות כגור: לקפץ, לשחק עם בני המשפחה, לטפס וכדומה. הסברת המחלות הנילוות להשמנה לבעל החתול, והטיפול הכרוך בהן, כמו הזרקת אינסולין, עשויה להיות תמריץ יעיל. חשוב להסביר כי מזון החתולים האיכותי שניתן להשיג היום יעניק לחתול הנאה רבה וינטרל את תחושת הצימצום.

שנית, יש לקבוע מהו משקל היעד. מטרת התוכנית לאיבוד משקל היא להגיע למשקל אידאלי, ויש הכרח לקבוע מהו כדי לחשב את כמות המזון היומית הנדרשת. את כמות המזון היומית הנדרשת יש לחשב בדייקנות, כדי לא לגרום לירידה מהירה מדי במשקל החושפת את החתול למחלות. לרוב, כמות הקלוריות צריכה להיות 50%-60% מכמות הקלוריות הנדרשת כדי לשמור על המשקל הנוכחי.

השלב הבא הוא בחירת המזון המתאים. ישנן מספר אפשרויות: יבש, רטוב, תעשייתי וביתי, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות בדיאטת הרזייה.

מזון תעשייתי יבש: במזון זה יש לשקול את כמות המזון במדויק, ולא להשתמש בכוס מדידה. יש חשיבות רבה לצורת הכופתית שכן במזונות המתקדמים היא תאט את קצב האכילה וע”י כך תזרז את תחושת השובע. כדאי לחלק את המזון למספר ארוחות ביום. מזון יבש פחות מומלץ לחתולים עם אבנים בדרכי השתן.

מזון רטוב: יתרונו של מזון זה הינו נפחו הגדול יחסית ותכולת המים הגבוהה שבו שתייטיב עם חתולים הסובלים מבעיות בדרכי השתן. עם זאת, מחירו יקר. לכן כדאי לעיתים לתת תזונה משולבת של מזון יבש ורטוב.

מזון מתוצרת בית: חלק מבעלי החתולים מעדיפים להכין את המזון בעצמם וירצו להמשיך בכך גם בתוכנית הרזייה. עליהם להקפיד על תכולת חלבון מבשר, שתספק את כל חומצות האמינו הנדרשות; חומצות שומן חיוניות כתוסף או ממזון, תוספי ויטמינים, סיבים תזונתיים ופחמימות מעמילן בלבד (רכיב זה אינו חיוני). במזון תוצרת בית יש להקפיד גם על טריות וגם על הערכים התזונתיים. מקורות עמילן כמו אורז ופסטה יש לבשל היטב ולא לשטוף. לעומת זאת, הבשר דווקא מאבד חלק ממרכיביו החשובים בבישול. יתרונות הבישול הביתי הם נפח גדול של מזון, תכולת מים גבוהה והקלות שבה ניתן לבצע התאמות ושינויים. החסרונות עם זאת, רבים: קשה לשמור על איזון תזונתי, החתול יכול לברור לעצמו מתוך המזון את מה שהוא אוהב ולא לאכול את היתר,, חיי המדף של מזון זה קצרים, זמן ההכנה עשוי להתמשך, מחיר הבשר היקר וחוסר האפשרות לגרום לחתול לאכול לאט יותר.

מניעת השמנה

קל יותר למנוע השמנה מאשר לטפל בה. למניעת השמנה שלושה עקרונות בסיסיים: בקרה על המזון הנצרך, עידוד פעילות גופנית ושקילת החתול באופן סדיר. יש לקחת בחשבון כי בכל תהליך הרזייה נפגעות גם הרקמות הרזות, ומסת השריר מתדלדלת, כך שחתול שמן שירד במשקל לעולם יהיה במצב גופני פחות טוב מאשר חתול ששמר על משקל תקין. יתר על כן, ככל שהחתול שמן למשך זמן רב יותר, כך גם התועלת שבהרזיה להארכת תוחלת החיים ושיפור הבריאות קטנה יותר.

עקרונות התזונה הבריאה

שליטה על המזון הנצרך: כדאי לבצע מעקב על המזון הנצרך ולמנוע האכלה לא מבוקרת. טבלאות ההאכלה הנמצאות על גבי שקי המזון מתייחסות לחתול הממוצע, והן אינן תורה מסיני. כדאי להתייעץ עם הוטרינר על הכמות המתאימה לחתול שלכם, כך שצריכת האנרגיה תהיה מאוזנת עם הוצאתה. יש להימנע ממתן חטיפים או שאריות משולחן האוכל שלכם. אלו יפרו את המאזן ולרוב יכילו ערכים גבוהים של שומן ופחמימות. בעלי חתולים מתקשים להעריך עד כמה הכמות הזניחה-לכאורה של קלוריות בחטיף הקטן הינה משמעותית ביחס לגופו של החתול. אם נתתם חטיף – חשבו אותו בתצרוכת היומית הכוללת. יש להסביר את הנושא לבני המשפחה ולאורחים. שימו לב כי תחת ההגדרה “חטיף” נכללים גם מרק או חלב.

 

הבנת צורת האכילה של החתול: יש להבין כי הדרך בה החתול אוכל הינה שונה משלנו. בטבע חתולים צדים בעלי חיים קטנים ואוכלים ארוחות קטנות מספר רב של פעמים ביום (10-15 ארוחות). מרבית בעלי החתולים יאכילו אותם פעמיים-שלוש ביום, בארוחות גדולות. אכילה אינה פעילות חברתית אצל חתולים והם אינם זקוקים לאינטרקציה חברתית לשם כך, אך רבים טועים לחשוב כי חתול המיילל ומחפש את תשומת ליבו של בעליו מבקש בעצם מזון. החתול ילמד במהירות כי אינטראקציה זו פירושה שיש אוכל בדרך, והוא ימשיך בכך. טעות זו הינה כה נפוצה עד כי ניתן לומר די בבטחה כי כמעט כל חתולי המחמד כבר למדו את הטריק הזה והם מתחננים לאוכל ואוכלים בכמויות גדולות. אך ניתן לתקן את ההרגל המגונה ולחנך את החתול מחדש לאכילה נכונה.

כדאי להשתמש במוצרים המסייעים למניעת אכילת יתר כמו צעצועי לעיסה/אכילה ומזון בעל כופתיות גדולות יותר, ולאמץ שיטות מועילות כמו לקחת את קערת המזון לאחר האוכל ולתגמל פעילות גופנית.

פעילות גופנית: כדי לעודד הוצאת אנרגיה יש לעודד פעילות גופנית. משחק קצר של שתיים-שלוש דקות עם החתול מספר פעמים ביום יעשה את העבודה. בחתול טבוע יצר הצייד, ויש לו צורך טבעי לבצע פעולות שמדמות צייד, כלומר – לשחק. למרות שצורך זה בולט יותר בחתולים צעירים, גם חתולים מבוגרים זקוקים לו. צעצועים יעילים מאוד לעידוד פעילות גופנית. לא צריך לקנות במיוחד, בכל בית ניתן למצוא חפצים שיעניקו לחתול הנאה מרובה ויעודדו אותו להתרוצץ (תוך שמירה על בטיחות, כמובן). יש לבחור צעצועים שלא יגרמו לחתול תסכול; נקודת האור הבלתי-מושגת של עט הלייזר היא דוגמה טובה לכך. על החתול, בדומה לתהליך הצייד, יש להרגיש שהצליח לצוד את טרפו.

שקילה: יש להשתמש באותו משקל בכל פעם ולוודא שהוא מכוייל כיאות. גורים וחתולים צעירים יש לשקול אחת לחודש. גיל חצי שנה עד שנתיים יש לשקול אחת ל3-4- חודשים. בגיל זה קל למנוע השמנה ואם מגלים אותה עם תחילתה קל לטפל בה. חתולים מגיל שנתיים יש לשקול אחת לחצי שנה למשך כל חייהם. ככלל, יש לשים לב לכל שינוי גופני או התנהגותי ולדווח עליו לווטרינר בביקורת התקופתית.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf