nails

הקשר בין הגזע לשכיחות מחלות עור בכלבים

שם הכותב/ת: ד”ר הלן פאווור, קליפורניה ד”ר פסקל פרלוד, פריז

צילום:מערכת חיות הבית

כאשר ניגשים לאבחן מחלת עור בכלבים, לגזע הכלב חלק חשוב בתהליך האיבחון. כלבים גזעיים נבחרים בגלל תכונות מסויימות כגון צבע, גודל או יכולת לבצע פעולות מסויימות. מחד, בחירה זו הופכת תכונות מסויימות לצפויות ונתונות בהקשר של גזע מסוים. מאידך, היא מקטינה את השונות הגנטית, כך שלמעשה גם תכונות שאינן רצויות “משתרבבות” לגזע באופן בלתי מתוכנן. לכך תורמת גם הרבעה מתוך מאגר מצומצם מלכתחילה (inbreeding). בשנים האחרונות נראה כי אנשים מעדיפים לגדל כלבים גזעיים על פני כלבים מעורבים, והווטרינרים נאלצים להתמודד עם אובדן השונות הגנטית, מאחר ולרוב המחלות הכרוניות יש קשר לגזע. בעקבות היידע הנצבר על הגנום הכלבי זוהו מספר גנים האחראים על הפרעות אלו.

ישנם גזעי כלבים ספציפיים המועדים ללקות במחלות עור מסויימות יותר מגזעים אחרים. בחלק מהמקרים מדובר במחלה שמופיעה ברוב הגזעים, אך באה לידי ביטוי בצורה חמורה יותר בגזע מסויים. חלק גדול ממחלות העור הקשורות לגזע הכלב הינן כרוניות ויצריכו טיפול ארוך טווח, לעיתים לאורך כל שנות חייו של הכלב.

ניתן לסווג את תפקידו של הגזע בהופעת המחלה באופן הבא:

מחלה ייחודית לפרט/שגר, עקב שילוב חד-פעמי של המידע הגנטי. לרוב, האחראי במצב זה הוא גן רצסיבי. מחלות אלו לרוב אינן מתבססות בתוך הגזע.

מחלות אופייניות לגזע מסויים (כמו מחלות עור הספציפיות לשר-פיי או לקינג צ’ארלס קבלייר), שמופיעות גם בגזעים אחרים אך בשכיחות נמוכה בהרבה. לדוגמה, מחלת האדנוטיס (דלקת של הבלוטות) שזוהתה ויוחסה לראשונה לפודל הסטנדרטי, אך עד מהרה נתגלתה גם בגזעים נוספים, כמו האקיטה.

מחלות אופייניות לגזע מסויים המופיעות בשכיחות גבוהה. הנטייה התורשתית לפתח את המחלות הללו תלויה מאוד בגורמים סביבתיים, כמו מיקום גיאוגרפי. כיום, בעידן הרישום הממוחשב, ניתן לעקוב בצורה מדוייקת יותר על אופן התפלגות המחלות הללו לפי אזורים גאוגרפים. לאחרונה, נערך מחקר שכזה על מחלת דמודקס מפושטת (מחלה קשה, הנגרמת כתוצאה מטפיל וחוסר יכולתה של מערכת החיסון להתמודד עימו), ברבע מליון כלבים, כמחציתם מתחת גיל 18 חודשים. נמצא כי שכיחות המחלה בקרב שר-פיי, בול מסטיף, בוסטון טרייר, בולדוג, בוקסר, פינצ’ר, דני ענק ופג הינה 0.78%.

במאמר זה נסקור חלק ממחלות עור הספצפיפיות לגזעים מסויימים.

אדניטיס – דלקת בלוטות החלב

אופיינית לאקיטה ופודל

מחלה זו זוהתה לראשונה בצפון מזרח ארה”ב בפודלים סטנדרטיים. מעט לאחר מכן גם האקיטות והסמויידים זוהו כגזעים בסיכון גבוה לסבול מהמחלה. כיום ידוע על מספר רב יותר של גזעים בעלי נטייה לחלות במחלה, בהם הפודל הננסי, ניופאונדלנד וכלב רועים בלגי. מחקר על אילנות היוחסין הצביע על תורשה רצסיבית של המחלה בפודלים סטנדרטיים ואקיטות. איבחון המחלה ייעשה בבדיקה פזיולוגית והיסטופתולוגית. למחלה זו נילווים לעיתים זיהומי עור משניים המצריכים טיפול.

הטיפול במחלה הינו תרופתי, כאשר במקרים מסויימים ישתמש הווטרינר המטפל בסטרואידים לטיפול בדלקת ובאנטיביוטיקה לטיפול בזיהום. שינוי תזונתי כולל וצריכה של חומצות שומן חיוניות מומלצים להשלמת הטיפול.

Symmetrical Lupoid Onychodystrophy – SLO

אופיינית לרועה גרמני והאסקי סיבירי

מחלה שניצפתה לראשונה בארה”ב בכלב רועים גרמני. סימני המחלה הינם נשירה או התרופפות של הציפורניים, המלווה בכאבים ובצליעה. מחלה זו עשוייה להופיע עם תופעות אלרגיות או הפרעות אוטואימוניות אחרות. האיבחון יעשה לרוב ע”פ הסימנים הקליניים – זוהי המחלה היחידה בה כל הציפורן נושרת. במידה ומדובר רק בציפורן אחת או שתיים שנפגעו אפשר לשקול שימוש בעזרים נוספים כדי לזהות את המחלה במדוייק. הכאב נובע כתוצאה מזיהום או מחלק של הציפורן שנשאר בקצה האצבע. חשוב שבעליו של הכלב ידע כי אין טיפול יעיל ידוע למחלה, ומקורה אינו ידוע לאשורו. מטרת הטיפול היא לשכך כאב ולנסות למנוע נשירת ציפורניים נוספות. תועדו מקרים של החלמה ספונטנית מהמחלה, אך אלו נדירים ביותר. הרופא המטפל יסיר את שארית הציפורן שנשארה באצבע תחת הרדמה והכלב יקבל אנטיביוטיקה, תכשירים לחיטוי חיצוני ומשככי כאבים. תזונה מתאימה תשפיע לטובה על תהליך הריפוי. ריפוי מוצלח יביא לצמיחה מחודשת של הציפורניים, אם כי הן תצאנה מעוותות ויצריכו תחזוקה שוטפת למשך כל חייו של הכלב.

פרונקלים, מורסות ופוליקוליטיס (דלקת זקיק השיערה)

אופיינית ללברדור רטריבר וגולדן רטריבר

מחלות עור אלו אופייניות לכלבים קצרי שיער: לברדור רטריבר, בול מסטיף בול טרייר ובולדוגים. למחלה תצורה עמידה ביותר בפני טיפול (זיהום של חיידק הסטפילוקוקוס אאורוס, ידוע גם כ-MERSA, חיידק אלים הנמצא על העור גם בבני אדם והינו עמיד בפני מרבית סוגי האנטיביוטיקה). מחקר שנעשה לאחרונה הראה כי האזורים השעירים בגוף שמופעל עליהם לחץ של משקל הינם המועדים ביותר ללקות בתופעות מכאיבות אלו, כמו אזור הגחון למשל. מטבע הדברים, כלבים הסובלים מעודף משקל המבלים זמן רב ברביצה יסבלו יותר מהמחלה. מנסיוננו, מחלה זו היא לרוב תוצר לוואי של אטופיק דרמטיטיס (דלקת כרונית של העור, המכונה גם “אסטמה של העור”), אם כי לא ניתן לקבוע בוודאות אם היא נובעת כתוצאה מהאלרגיה או ששתי המחלות הינן מחלות טיפוסיות לגזע. הטיפול המקובל הוא שילוב של אנטיביוטיקה וסטרואידים; אנטיביוטיקה לטיפול בזיהום וסטרואידים לטיפול באטופיק, אם כי במקרים בהם הכלב סובל מזיהום של חיידק הסטפילוקוקוס יעילות הטיפול תהיה מוגבלת. בנוסף יש לבצע גם טיפול חיצוני ושינוי תזונתי. בכלבים הסובלים מהתופעה באופן כרוני ניתן היום לטפל גם באמצעות לייזר ולהגיע לתוצאות מצויינות.

 

סולאר דרמטיטיס (דלקת עור כתוצאה מחשיפה לשמש) וקרצינומה של תאי קשקש

אופיינית לדלמטי

כלבים קצרי שיער בעלי פיגמנטים בהירים, כמו בול טריירים, דלמטיים ובאסט האונדס, נמצאים בסיכון גבוה לפתח מחלת עור הנובעת מקרינת השמש. כלבים מגזעים אלו החיים בארצות חמות וחשופים לשמש במשך שעות רבות. הנגעים יופיעו לרוב באזורים בהם השיער דליל, כגון המפשעה, הצלעות והבטן. האזור הנגוע יהיה אדום, קרני ומעובה, לעיתים בשילוב נגעים נוספים מסוגים שונים.

הטיפול המקובל היום הינו ברטינואידים, במריחה או בבליעה, אך אם החשיפה לשמש נמשכת, המחלה תחזור שוב ושוב. כלבים שלקו במחלות אלו צריכים להיות במעקב רפואי מדי 6 חודשים כדי לעקוב אחר מצב הנגעים והסרת אלו שעברו שינוי נאופלסטי (הפכו לסרטניות). חשוב שהבעלים יהיה מודע לבעייתיות של החשיפה לשמש בכלבים אלו וינקוט משנה זהירות בענין.

פמפיגוס פוליאסוס

אופיינית לצ’או צ’או ואקיטה

הפמפיגוס הינה מחלה אוטואימונית המאופיינת בהופעת שלפוחיות בעור ובריריות, והיא נפוצה למדי בכלבים. המחלה נגרמת כאשר מערכת החיסון מפתחת נוגדנים כלפי חלבונים המצויים בעור. נוגדנים אלו גורמים להפרדות האפידרמיס ולהיווצרות שלפוחיות. בצ’או צ’או ובאקיטה המחלה מופיעה בתצורה חמורה יותר מבכלבים אחרים והטיפול בה מורכב יותר. השלפוחיות יופיעו בעיקר בזרבובית, באזניים ובכפות (ואז המחלה תלווה בצליעה). והן עלולות אף להתפשט ליתר חלקי הגוף. הטיפול במחלה יעשה באמצעות סטרואידים ואנטיביוטיקה, במידה ומופיע גם זיהום משני. אנו ממליצים על טיפול ארוך טווח במינונים נמוכים, מאחר וטיפול קצר במינונים גבוהים מועד יותר לתופעות לוואי, כולל התפתחות של מחלות נוספות כמו תסמונת קושינג. אם אין תגובה ראשונית מהירה לטיפול, הפרוגנוזה הינה עגומה למדי. מחקר רטרוספקטיבי מצא כי כ-50% מהחולים במחלה הורדמו בעקבות תופעות הלוואי הקשורות בטיפול. על הבעלים להיערך לאפשרות זו ולקחת בחשבון את עלויות הטיפול, תופעות הלוואי וסיכויי ההחלמה.

אלופסיה אקס – התקרחות

אופיינית לפומרניאן, קיסהאונד ופודל ננסי

זוהי מחלה אנדוקרינולוגית של בלוטת האדרנל. למרות שהינה ידועה ומוכרת, הגורמים לה נותרו עלומים. אובדן השיער נובע מעצירה במחזור התחדשות זקיק השיערה, והחלמה ספונטנית עשויה להתרחש. הגזעים בסיכון הינם גזעים שעירים; היא נפוצה במיוחד אצל הפומרניאן, אבל גם הצ’או צ’או, קיסהאונד ופודל ננסי נוטים ללקות בה וניתן למצוא אותה כמעט בכל הגזעים.

בתחילת המחלה תופיע נשירת שיער מוגברת, לאחריה התקרחות בשילוב פיגמנטציה ניכרת על הצוואר, החזה, הירכיים והזנב. כדי לוודא שמדובר באלופסיה ולא בסימן קליני למחלה אחרת יש לקחת דגימה לבדיקה היסטולוגית. הטיפול במחלה יכלול לרוב עיקור/סירוס וטיפול במלטונין, שעשוי להביא לצמיחה מחודשת של השיער. טיפול בטרילוסטן (תרופה המשמשת לטיפול בתסמונת קושינג) נמצא יעיל אך הוא מצריך מעקב רפואי. יש מטפלים שהמליצו לבעלי הכלבים לעשות ליקיריהם אמבטיות שמש בתקווה כי תהיה לכך השפעה מיטיבה, אך אנו איננו מוצאים לכך כל יתרון.

לסיכום נאמר כי מחלות עור הינן אתגר איבחוני לרופא המטפל, אולם שילוב של הגישות המקובלות לאיבחון יחד עם ההיכרות עם מחלות הספציפיות לגזעים יפשט את התהליך וייסיע להגיע למסקנות הנכונות.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf