ct

הסינדרום הברכיציפאלי – מבט חדש על מחלה ותיקה

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

פרופ' ג'רארד אורטרינג, אוניברסיטת לייפציג, גרמניה

הנושא הברכיציפאלי הפך למשמעותי ביותר בשנים האחרונות. חיות מחמד פחוסות-זרבובית זוכות לפופולריות הולכת וגואה ושכיחותם ברוב חלקי העולם עולה, גם של כלבים וגם של חתולים. נראה כי חומרת הסימפטומים הנילווים לבעיה אף הולכת ומחריפה במהלך העשורים האחרונים, וקשיי נשימה מתחילים להופיע בגילאים צעירים יותר ויותר.

עד כה, קשיי נשימה בחיות ברכיציפאליות ואי סבילות לפעילות גופנית יוחסו בלעדית להצרת או סתימת איברי הנשימה העליונים, שהקשו על הריאות לעשות את עבודתן. כיום אנו מאמינים כי בכלבים למבנה האף עצמו תפקיד חיוני בוויסות חום הגוף של בעל החיים, וההפרעות מהן הם סובלים נובעות יותר מאי היכולת של גופם לווסת את טמפרטורת הגוף מאשר הפגיעה בפעילות הריאות ואי ספיקת החמצן הנובעת מכך.

עם זאת, לגורמים חברתיים, שאינם קשורים לעולם הרפואה, חלק חשוב ביותר בנושא. הציבור והתקשורת החלו לעסוק לאחרונה יותר בבבעית הגידול המוכוון לצורך השגת מאפיינים מוגזמים, הפוגעים בבריאותו ובאיכות חייו של בעל החיים. בכלבים ברכיציפאלים, במיוחד הגזעים הקטנים (פאג, בולדוג צרפתי, קבליר קינג צ'ארלס ספניאל), הוקטן גודל האף באמצעות גידול מוכוון מוגזם, עד כדי כך שתפקודו נפגע. כלבים נושמים באופן בלעדי דרך אפם, ולכן הם יסבלו יותר כאשר הוא נסתם (לעומת בני אדם, למשל). זהו מקומם של הוטרינרים להשמיע קולם נגד המאפיינים המוגזמים-מעוותים הללו, ולעורר את מודעות הציבור ביתר שאת לנושא.

המורפולגיה של הסינדרום הברכיציפאלי

מחקרים חדשים מראים כי קשיי הנשימה המיוחסים לסינדרום הברכיציפאלי נגרמים מסיבות רבות יותר ממה שסברו בעבר. עד עתה, הסיבה הטיפוסית לתעוקת נשימה היתה משולשת: הצרת הנחיריים, התארכות החיך הרך והתכווצות השרירים שנמצאים מאחורי מיתרי הקול; הגידול המוכוון המופרז הוסיף לרשימה את השינוי הכולל של דרכי הנשימה העליונות.

הצרת נחיריים

הצרת החלק הנראה של הנחיר: ניתן להבחין בקלות בהצרת הנחיריים, עד לחריץ צר. הפיתרון הניתוחי לבעיה זו הינו כריתת טריז: כריתה של קטע רקמה בצורת טריז מהחלק הקדמי של מחיצת האף.

 

הצרת פרוזדור הנחיר, שאינו נראה לעין: בעל חיים הסובל מהפרעה זו יסבול מסטרידור (שיעול נבחני) גם אחרי ניתוח הסרת מחיצה. יש לכך הסבר אנטומי פשוט: להבדיל מבני אדם, פרוזדור האף הכלבי אינו חלל ריק, כתוצאה ממבנה שונה של מחיצות האף. בכלבים בריאים, למחיצות האף תנועתיות רבה, המשתנה לפי קצב זרימת האוויר לתוך האף. בכלבים ברכיציפאלים המחיצה גדולה מדי ביחס למעברים המוצרים, ויכולת הנשימה שלהם נפגעת. הטיפול במקרים אלו הוא ניתוח מקיף יותר לשיקום המחיצה ומעברי האוויר באף.

היצרות בתוך חלל האף ובחלקו החיצוני

להקטנה של מבנה העצם של האף לכשליש מגודלו הטבעי בתהליך של גידול מוכוון יש השלכות משמעותיות על מבנה האף כולו. בתוך האף נמצאים קודם כל מסננים, הנקראים קונכיות האף ("טורבינות"), ומעברי האף. קונכיות האף הן רקמות בשרניות המייצרות ריר, הבנויות על מדפי עצם מאורכים בעלי צורה של קונכיה, ומכאן שמן. לקונכיות האף חלק חשוב בתהליך הנשימה בחלק הקדמי והאמצעי של האף, ובחוש הריח בחלקו האחורי של האף. מעברי אף נקיים מהפרעות הכרחיים לנשימה אפית תקינה.

בבעלי חיים בריאים, מעברי האף וקונכיות האף בזמן לידתם הינם קטנים, והם יקבלו את גודלם הסופי עם סיום תהליך הגדילה. לגורים יש אף סולד טיפוסי, בעוד שלבוגרים האף מאורך יותר. במהלך הגדילה החלק המרכזי של הפנים מתארך, וקונכיות האף גדלות עד שהן ממלאות את החלל המיועד להן באף. תהליך זה יסתיים לפני שהרקמות הריריות של קונכיות האף יסיימו לגדול ויגעו זו בזו. למרות המבנה המורכב של הקונכיות, ישנם רווחים ביניהן דרכם עובר האוויר.

בבעלי חיים ברכיציפאלים, מבנה מרכז הפנים והאף נשאר במצבו הגורי הסולד גם בבוגרים. כמו אצל כלבים רגילים, קונכיות האף ממשיכות לגדול בתוך חלל האף; אך כאן, אין להן מספיק מקום, והרווחים שדרכם אמור האוויר לעבור – נסתמים. קונכיות האף הממשיכות לגדול מעוותות את מבנה האף מבפנים. בחסימות מסוג זה נהוג לטפל ע"י כריתה של קונכיות האף.

חסימה בלוע

ללוע תפקיד בתהליך הנשימה, הבליעה ויצירת הקול. הוא סגור לחלוטין בזמן בליעה, אך עליו להשאר פתוח לרווחה כדי לאפשר נשימה תקינה. במקום זה נפגשים מעברי הנשימה יחד עם מעברי העיכול, והוא נדרש

לתיאום עצבי עדין מאוד. בכלבים ברכיציפאלים, כמו במקרים הקודמים שתוארו, החלל קטן מלהכיל את תכולתו: החיך מתארך לעיתים עד כדי חסימה של כל פתח קנה הנשימה. בכלבים אלו לא רק גודל האף השתנה, אלא גם גודל חלל הפה, שהצטמצם משמעותית. הלשון הופכת גם היא לארוכה ועבה מדי (בולט במיוחד בבולדוג צרפתי).

הגרון

בכלבי פאג ניתן לראות בעזרת אנדוסקופ תופעה שכיחה למדי: קריסת הגרון, כתוצאה מהיחלשות טבעות הסחוס המרכיבות אותו.

קנה וסימפונות

גם מבנה הקנה נפגם אצל כלבי הפאג, והוא הופך לשטוח יותר. מצב זה דומה לתופעת קריסת קנה הנשימה בגזעים אחרים. אצל הבולדוג הצרפתי מבנה הקנה שונה; כאן הקנה קשיח יותר, אך טבעות הסחוס היוצרות אותו צרות מדי, כשמבנה בעייתי זה ממשיך הלאה, לעומק הסימפונות. כלבי פאג נוטים יותר לסבול מקריסה (לרוב חד-צדדית) של הסימפונות, בעוד אצל הבולדוג הצרפתי הבעיה העיקרית היא ההצרה שלהן.

ההשלכות התפקודיות

בעקבות השינויים הפתולוגיים-אנטומיים בדרכי הנשימה בכלבים ברכיציפאלים יחולו הפרעות בתפקוד כדוגמת קוצר נשימה בזמן אכילה, נחירות וכיוב'. לקשיים אלו השפעה לא רק על תחלופת הגזים המתרחשת בתהליך הנשימה, אלא גם על היכולת לווסת את טמפרטורת הגוף.

כדי להבין מה מתרחש בתוך דרכי הנשימה של כלבים אלו, נסו לדמיין צינור רך וגמיש העובר בתוך קופסה שדפנותיה קשיחות. הקופסה מלאה בחומר רך העוטף את הצינור מכל עבריו. כדי לאפשר זרימת אוויר מספקת, החלל שבתוך הצינור חייב להיות פתוח ונקי מהפרעות. הצינור הינו הלוע והקנה, והקופסה הינה הגולגולת והלסת התחתונה, שגודלן נתון ואין אפשרות להרחיבו. החומר הרך הינו רקמות מסוגים שונים וכמויות שונות (שרירים, שומן, רקמת השקדים). בגלל שהצינור רך, כדי להשאר פתוח הוא תלוי בסביבתו. בכלבים ברכיציפאלים, מתרחשים שינויים בסביבת הצינור, הגורמים לו להימעך ולקרוס:

הקטנת הגולגולת ובמיוחד הלסתות – מקטינים את הקופסה שעוטפת את הצינור.

הרקמות הרכות שבתוך הגולגולת אינן קטנות באותו היחס כמו הגולגולת והלסת, וכך נוצרת הצרה – הן מועכות את הצינור.

היווצרות עודפת של רקמות, כמו במצב של השמנה, מחריפה את המצב.

הגדלה של השקדים עשויה אף לחסום את מעבר האוויר בצינור לחלוטין.

בבעלי חיים אלו, סגירה מלאה של הלסתות או כל לחץ באזור הראש והצוואר עלולים להפריע לנשימה בצורה ניכרת. זו הסיבה מדוע כלבים אלו אינם מסוגלים לשכב על גחונם כשצווארם צמוד לרצפה – הם פשוט עלולים להיחנק בתנוחה זו.

בנוסף, ישנם גורמים המובילים לקריסת הצינור בגלל לחץ שלילי בדרכי הנשימה, שלרוב יבוא לידי ביטוי בנחירות. הגורם ללחץ השלילי הוא הרחבת בית החזה. בכלבים בריאים, גם אם ישאפו כמות גדולה של אוויר, לא תתרחש קריסה של הלוע כי האוויר נע בתוכו ללא הפרעה. כאשר ישנן הפרעות מבניות והאוויר אינו עובר בחופשיות, כדי להתגבר על ההתנגדות נוצר לחץ שלילי חזק במיוחד בבית החזה. במצב זה הכלב יסבול מקוצר נשימה בולט לעין.

ויסות טמפרטורה

כלבים ברכיציפאלים סובלים לעיתים קרובות מאי-סבילות לחום, אפילו ללא מאמץ גופני משמעותי, או בעקבות שינוי קל של טמפרטורת הסביבה. הם יידרשו לזמן רב כדי להסדיר את נשימתם.

בני אדם מצננים את גופם בעזרת מנגנון ההזעה. כלבים אינם מזיעים והם מווסתים את טמפרטורת הגוף שלהם ע"י התנשפות. למרות הדעה הרווחת כי כלבים מקררים את עצמם בעיקר בעזרת שטח הפנים של הלשון שלהם, מחקרים עדכניים מראים כי הכלבים נושמים דרך האף ונושפים דרך הפה ולמערכת האף שלהם תפקיד משמעותי לא פחות בצינון הגוף. האוויר העובר בקונכיות האף לוכד לחות בדרכו פנימה ומסייע בתהליך הקירור. שטח הפנים של פנים-האף גדול מאוד אצל כלבים, והאוויר הלח העובר על פניו יוצר למעשה אפקט של הזעה. מכאן ברור כי כאשר אין מעבר חופשי של אוויר כל תהליך הקירור נפגע.

מסקנות

נראה כי הגידול המוכוון, המעצב ומעוות תכונות פזיולוגיות, פוגע באופן גובר והולך בבריאותם וברווחתם של בעלי חיים רבים; הם הופכים לרגישים ביותר לכל שינוי בטמפרטורה, להתרגשות, או כל מאמץ פיזי. כל אלו גורמים לחום הגוף שלהם לעלות, ובהיעדר יכולת ויסות מספקת הוא עלול לעלות לרמות מסוכנות ואף לגרום למוות.

הסינדרום הברכיציפאלי הינו מחלה שהאדם אחראי להיווצרותה באופן מוחלט. יש לפעול לשינוי תקני הגזע, כאשר הקו המנחה אותם יהיה, מעל לכל, בריאותם של הכלבים ולא רק הופעתם החיצונית, נחשקת ככל שתהיה. אף מעט גדול יותר לא יפגע באופיים הייחודי והמלבב של כלבים אלה.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf