FH4

הנסיך שעל העדשה פרנק היימן – צלם וכלבן

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום: איתן הנדל

את ההיכרות שלי עם פרנק היימן עשיתי לראשונה דרך התצלומים המדהימים שלו שהקפיאו תנועה, הנציחו הבעות והביאו עושר צורני שאייר את המאמרים המעניינים ביותר שקראתי – בנושאים כלבניים כמובן.

פרנק, המציין יובל 50 בימים אלו, נולד בצרפת וכבר כילד בן 10 החל להציג את הכלב הראשון שלו, סטר אנגלי, לא מוצלח במיוחד אך כפי שהוא עצמו מעיד עליו “בעל אופי טוב”… הוא כמעט רכש דני ענק אך אבי המשפחה הטיל וטו ולא הסכים להחליף רכב במיוחד בשביל הכלב. הכלב השני היה מגזע צרפתי, ה”בריארד” (Briard-Berger de Brie), כלב רועים מרשים שהביא את פרנק להתחיל לחקור ולפשפש בתולדות הגזע. התוצאה בשלה לאחר כשנתיים בדמות ספר על הגזע שראה אור בהוצאת “קריפין – לבלונד” (Crepin-Leblond).

צעיר וחצוף, ידו בכל ויד כל בו, עסק פרנק במקביל ללימודים בתיכון בשלל עיסוקים כלבניים; גידול, כתיבה ונבירה בכל מאגר מידע כלבני אפשרי (אנחנו מדברים על טרום עידן האינטרנט). הוא לא הסתפק בהצגה של כלבים מגידולו והציג גם לאחרים. ההיכרות והמעורבות שלו בעולם הכלבני הלכה והעמיקה. אך תחביבים לחוד ופרנסה לחוד, ופרנק פנה ללימודים. את השכלתו האקדמית עשה במינהל עסקים. התואר השני הביא אותו ללמוד בארה”ב וכשחזר לצרפת החל לעבוד במחלקת המכירות של ענקית הצילום קאנון. כאן הוא החל לשלב בצורה מקצועית את האהבה הכלבנית שלו והידע העצום שצבר. הזיכרון המופלא ויכולת הביטוי הניבו בקביעות כתבות בירחונים כלבניים במקביל לעבודתו בקאנון. גם לכלבנים הקשוחים ביותר היה קשה לעמוד מול ההתלהבות והסקרנות של הבחור הצעיר ועד מהרה הפך לבן-בית במרבית המועדונים בצרפת, ולדמות מוכרת בתערוכות החשובות ברחבי אירופה והעולם.

בשנת 1994 גמלה בליבו ההחלטה שהגיע הזמן להתמקצע כעיתונאי כלבני עם השקת העיתון “קינומאג” (Cynomag). עם השנים צבר פרנק כתבות, מידע ותצלומים על מגוון גזעים, ידע שתורגם לשיתוף פעולה פורה עם אנשי “רויאל קאנין” באתר “Aniwa” ומאוחר יותר באינציקלופדיה של רויאל קאנין (יוני 2009).

מרבית העוסקים בכתיבה לאתרים וירחונים כלבניים נדרשים לחבור לצלם המסקר עבורם את התערוכה. כאן אנו מוצאים את היתרון המשמעותי שיש לפרנק על כל האחרים – עין מצויינת, זיכרון מופלא וחתירה לשלמות בדיווח המילולי ובעושר הצילומי. “אני זוכר כיצד התחלתי לצלם את הכתבות שהכנתי", נזכר פרנק, "היה זה בשנת 2003 כאשר החלו להשיק את מצלמות הרפלקס המהירות ואני השגתי לעצמי ניקון די 1 עם רזולוציה של 2.5 מגה-פיקסל (פחות מעשירית מהקיים היום). נסעתי לסקר את אליפות הרוטווילר בעיר רוטוויל שבגרמניה. המיידיות של התצלום והאופן בו התוצאה מתקבלת הפכו את המצלמה לשותפה קבועה בכל תערוכה שאני מסקר”. הידע הכלבני העצום, ההכרה של חלק נכבד מהגזעים (היסטוריה ופיקנטריה כאחד) הם חלק בלתי נפרד מהענין, והתוצאה אינה מקרית כלל ועיקר.

מרבית הגזעים אותם פרנק מסקר באופן מסורתי מציגים בזירות באויר החופשי ולא על שטיחים באולמות סגורים. הרוח, הגשם והשמש משמשים בעירבוביה כספקי התאורה והאוירה, והתוצאות תמיד חדות ומלאות הבעה עד לרמת ניחוח הדשא הרטוב. בתצלומיו מצליח פרנק ללכוד את הרגע הנכון ולהביא את מלוא ההבעה, את חלקיק-השניה הנכון בו מתעצמת התנועה ויוצרת רישום של אור בעין העדשה.

כיום ניצבת העיתונות המודפסת על פרשת דרכים. עימות בלתי נמנע בין אתרי המועדונים המביאים דיווחים עדכניים מזירות התערוכות (לעיתים בזמן אמת) לבין הירחונים שמדפיסים את “החדשות” לעיתים באיחור של חודש.

מחד, הדיווחים שמביאים אתרי המועדונים אינם מקצועיים לגמרי ונערכים על ידי מתנדבים בדרך כלל. מאידך, העיתונים המודפסים יהיו חייבים לספק חלק מהאינפורמציה גם במתכונת אינטרנטית וגם בפורמט מסורתי מודפס. “העתיד", מסביר פרנק, "יהיה שילוב של המדיות כאשר המדיה המודפסת תשאר כדוגמת הקטלוגים המלווים כל תערוכה ונשארים על המדף שנים לאחר שהסתיימה. שינוי יהיה חייב להתבצע", הוא מסכם.

לפרנק מעט ביקורת על עולם הכלבנות הצרפתי שהיה מסוגר למדי עד לשנים האחרונות. מעט מאוד שופטים צרפתיים יצאו לשפוט בעולם וכך במקביל מעט שופטים זרים הגיעו לשפוט בצרפת. “כיום המצב טוב יותר", הוא מציין. "יותר שופטים ומגדלים מגלים את עוצמתה האמיתית של הכלבנות הצרפתית, והכלבנות הצרפתית מגלה שיש גם כלבנות בארצות אחרות”. ככלל, פרנק מעדיף לסקר אליפויות לאומיות תחת שופטים ספציפיים לגזע, אם כי זוהי מגמה הולכת וקטנה בשל המחיר הגבוה של ארוח שופט לגזע אחד. “כך אנו רואים יותר שופטים מקיפים או שופטים למספר קבוצות וגזעים המגיעים לשפוט. הוצאות הנסיעה והארוח הופכים להיות משא שהמועדונים יתקשו לשאת בעתיד. אני מעדיף דווקא את התערוכות הלאומיות המפגישות את כל מגדלי הגזע לחגיגה חברית ומיוחדת”. חלק מהגזעים אותם הוא מסקר בקביעות סובלים כיום ממספר בעיות גידוליות כמו האיסור על קיצוץ זנבות ואוזניים. “השינוי העובר על אירופה בנושא הבריאות והאיסור על חיתוך זנבות ואוזניים אינו חדש. המגדלים יאלצו להתרגל ולהבין שהמראה הקצוץ שייך לעבר". כדוגמא למעבר "חלק", בו למרות האיסור לא חלה ירידה במספר הכלבים, הוא מביא את הדני הענק שנחשב עדיין לאחד הגזעים האהובים והפופולריים, למרות האזניים שפעם נחתכו והיום מושארות טבעיות. "גזעים כמו הדוברמן והקנה קורסו עומדים לפני שינוי מהותי וכבר כעת אנו רואים שבחלק מהמקרים ממשיכים לחתוך ולא להציג, בשעה שחלק אחר מעדיף להצטרף לרוב הגזעים האחרים ואנו מתרגלים לראותם בצורתם הטבעית".

למרות השנים החולפות, פרנק לא איבד את התשוקה לידע, ואת החתירה להשגת התצלום המושלם; שלושת בניו (לוקאס, דן ויואן) וגרושתו למדו “לחלוק” עם לוח הזמנים העמוס של תערוכות במרבית סופי השבוע בכל רחבי צרפת ואירופה. בחודש ינואר השנה חוגג פרנק חמישים ואנו נשלח לו את כל הברכות האפשריות לחמישים השנים הבאות.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf