British shorthair, femelle et chatons 6 semaines

© Yves LANCEAU - Photothque ROYAL CANIN -
SŽnace de prise de vues du 02/11/2005 avec Emmanuelle LOUVET, chez prŽsident Club BSH

המלכה האם – ייחום, הריון והמלטה בחתולות

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

מערכת ״חיות הבית״

בגליונות הקודמים שלנו הצגנו בפניכם את חייו של גור החתולים, מרגע הלידה ועד לבגרות. הפעם נתמקד דווקא באם החתולה, הידועה גם בכינויה באנגלית Queen, ובמשמעות המעגל המופלא של הריון והמלטה, על כל היבטיו.

מחזור הייחום החתולי הינו יוצא דופן, אך כמו למרבית היונקים יש לו ארבעה שלבים: השלב הראשון – פרואסטרוס (Proestrus), בו מתפתחים הזקיקים בשחלות ורירית הרחם, בעקבות השפעת האסטרוגן. זהו שלב הנמשך כיומיים ובו הנקבה עדיין אינה פוריה והיא אינה מציעה את עצמה לזכרים.

השלב השני, אסטרוס (Estrus) הוא גם השלב הבולט ביותר מבחינת המאפיינים החיצוניים שלו ושאליו מתייחסים לרוב כאשר מדברים על ייחום, ומיד נרחיב עליו. שלב זה נמשך 10-14 יום ובו החתולה מבייצת, רק במידה והתרחש מפגש מיני. היא לא תבייץ באופן ספונטני אלא אם כן התקיים מפגש מיני, הגורם לביצית להשתחרר מהשחלה. השלבים הבאים הם השלישי (Metestrus), בו מופיע ה״גופיף הצהוב״ המעלה את רמות הפרוגסטרון ובונה את רירית הרחם, והשלב הרביעי והאחרון (Anestrous) בו הנקבה אינה פעילה מינית ולמעשה השלב הרגוע שבין ייחום לייחום.

חתולות מגזעים שונים מתייחמות בתדירויות שונות: גזעים מסויימים מגיעים לבגרות מינית כבר בגיל 4-5 חודשים (סיאמים, למשל) בעוד שלאחרים לוקח זמן כפול כדי להבשיל. הייחום הוא לרוב עונתי, אם כי חתולות מתייחמות וממליטות בכל עונות השנה. כצפוי, האביב הוא העונה הלוהטת ביותר, כאשר הימים מתחילים להתארך, ומגמה זו ממשיכה עד לסתיו. בארצות ההמיספרה הצפונית מדובר לרוב על החודשים סוף ספטמבר – אמצע ינואר. חתולות החיות בתוך הבית מושפעות מתאורה מלאכותית, ולכן עלולות להיות מיוחמות גם בחורף.

לחתולות יש יותר ממחזור ייחום אחד בשנה. הדרך היחידה למנוע ייחום בחתולות היא ניתוח עיקור, שעל יתרונותיו הבריאותיים תוכלו לשמוע מהווטרינר שלכם, ובמידה ומדובר בחתולה המתגוררת רוב הזמן מחוץ לבית, יש לתת את הדעת על המשמעות הסביבתית החיובית למהלך כזה.

במידה והחתולה שלכם אינה מעוקרת, תוכלו לצפות לסימנים הבאים עם תחילת הייחום, האסטרוס: תחת השפעת הפרוגסטרון, החתולה הנרגנת שלכם הופכת לפתע לידידותית הרבה יותר, כלפי חתולים אחרים ובני אדם. היא מתחככת ברגליהם ומרבה להתגלגל על הרצפה. אם מלטפים את גבה היא עשויה לרכון על פלג גופה הקדמי ולהניף אל-על את אחוריה, כשהיא מטה את זנבה מצד לצד. היא קולנית יותר, וסוג היללה משתנה ונשמע קצת כמו יללת כאב רמה. היא מרבה יותר לנקות את איברי המין שלה, העשויים בשלב זה להפריש הפרשה שקופה). התיאבון פוחת, ואתם עלולים למצוא אותה מרססת שתן על משטחים אנכיים. ישנן חתולות שעוברות ייחום שקט ואינן מראות אף אחד מהסימנים הללו. ניתן כמובן לוודא שהחתולה נמצאת בייחום ע״י בדיקת מעבדה. בשלב זה, אם אתם מעוניינים להרביע את החתולה, חשוב להתאים את מזונה כדי שתצטייד ברכיבי מזון החיוניים להמשך.

כאשר נראה לכם שהחתולה שלכם החלה בייחום, עשו מאמץ להשאירה בתוך הבית, והשגיחו היטב על החלונות והדלתות, שכן היא תעשה הכל כדי לצאת החוצה ולמצוא לעצמה דייט. אם אינכם מעוניינים בהריון וישנם חתולים זכרים בבית שאינם מסורסים יש להפריד ביניהם באופן מוחלט; כן, גם אם מדובר באחים או הורים. חתולים אינם בוחלים בקרובי משפחה לצורך הזדווגות.

אם מדובר בהרבעה יזומה, יש להביא את הנקבה אל הטריטוריה של הזכר, המסומנת בשתן שלו. ההזדווגות עצמה לוקחת מספר שניות, שבסופן החתולה מרחיקה את הזכר מעליה ביללות ונשיפות, ולאחר שתתגלגל על הקרקע ותלקק את עצמה היא תזמין אותו לסיבוב נוסף, וחוזר חלילה; התהליך עשוי לקחת יום שלם.

לייחום שלוש תוצאות אפשריות: הריון (במידה והיה מפגש עם זכר), הריון מדומה (נדיר בחתולות, ומתרחש במידה והיה ביוץ שלא הופרה), או ייחום חוזר, כעבור כשבועיים או יותר. לשגר אחד עשויים להיות מספר אבות; היות ובמהלך האסטרוס הביציות משתחררות בזמן פעילות מינית וניתנות להפריה 24 שעות לאחר הביוץ, אם החתולה פוגשת יותר מזכר אחד בשלב זה לא מן הנמנע שיהיו הפריות מזכרים שונים.

לעתים, גם חתולות שעברו עיקור חוות ייחום. הדבר מתרחש כאשר נשארת מעט רקמת שחלה הממשיכה לייצר הורמונים. יחד עם זאת, במקרים אלו לא ייתכן הריון.

הריון

אם אתם חושדים שהחתולה שלכם הרה, תוכלו לאשר זאת ע״י בחינת הפטמות והבטן: הפטמות יהפכו לורודות, והבטן תלך ותתפח. סימנים אלו מופיעים בשלב מתקדם יחסית של ההריון, בסביבות 25 יום לאחר ההתעברות. בדיקה באולטראסאונד אצל הווטרינר תוכל לאשר הריון, וצילום רנטגן בשלב מאוחר יותר (רק בסביבות 45 ימים להתעברות השלד של הגורים מסתייד וניתן לזהות אותו ברנטגן) יצביע על מספר הגורים בשגר. הווטרינר ינחה אתכם לגבי התזונה שלה – בזמן ההריון היא צורכת עד פי 3 קלוריות, וזקוקה למזון איכותי שיהלום את צרכיה. אפילו לפני שתתחיל לעלות במשקל ולהראות כאגס, תיאבונה של החתולה ההרה גובר משמעותית. חשוב להעניק לה טיפול נגד פרעושים כדי למנוע הופעת אנמיה, העלולה לגרום לתמותת גורים. אין לתת חיסונים בזמן ההריון.

4-5 שבועות לאחר ההפריה תוכלו לחוש בנפיחות בבטן, בגודל של כדור פינג פונג. היזהרו שלא למשש את הבטן בחוזקה או לדקור אותה באצבעכם – הדבר עלול לסכן את העוברים ואף לגרום להפלה.

עוד לפני השינוי הפיזי תוכלו לראות שינוי התנהגותי, שימשיך עד לאחר שלב הגמילה.

תחת השפעתם העוצמתית של ההורמונים, החתולה הופכת לרגועה יותר ומרעיפה חיבתה עליכם הרבה יותר מבימים כתיקונם. עד ההמלטה, היא תישאר קרובה לבית, ותמעיט לצאת למסעות ארוכים. הפרוגסטרון משקיט אותה והופך אותה לפחות חששנית ויותר רגועה, ויחד עם זאת בשלבים מאוחרים יותר הוא זה שיחולל בה את האינסטינקט האימהי, עם כל האגרסיביות שבו.

לחתולה ההרה יש לאפשר חיים שגרתיים הכוללים גם ציד וטיולים. עם זאת, טיפוס למקומות גבוהים עלול להיות מסוכן עבורה. כאשר ההריון מתקדם הבטן התופחת משנה את מרכז הכובד של גוף החתולה ותקשה עליה לנחות בשלום. באופן טבעי החתולה תשמור על עצמה, תימנע מפעילות אינטנסיבית ותימנע ממצבים מסוכנים, אולם חשוב לאפשר לה בתקופה זו סביבה ואווירה רגועים ונטולי סטרס.

לקראת סוף ההריון רמת האסטרוגן תעלה והיא תתחיל לחפש לה מקום להמליט בו. לאחר שמצאה אותו היא תשאר בקרבתו ככל שתאריך הלידה יתקרב, ותסמן אותו בריחה. פעולה זו תסייע לגורים העתידיים למצוא בבטחה את דרכם הביתה. היא תעבור ל״מוד״ חסכון באנרגיה, ותשמור על כוחותיה לתהליך הלידה המפרך הצפוי לה. בתקופה זו תחול ירידה בטמפרטורת הגוף שלה, היא תאבד תיאבון (ואולי אף תקיא פה ושם). אם יש לה מקום מרבץ משלה כדאי להזיז אותו למקום השקט והנסתר ביותר שתמצאו – אולי אפילו בתוך ארון כלשהו, שכמובן יש לוודא שישאר פתוח כל העת. כשבוע לפני תאריך הלידה המשוער אפשר להכין קופסת המלטה מתיבת קרטון גדולה ולרפד אותה במגבת ישנה. עם זאת, חתולות אוהבות לעשות את הדברים בדרכן, ואין להתפלא אם האם העתידית תחליט דווקא להתעלם מהמחווה. לאחר כ-9 שבועות הריון, צפויה ההמלטה.

המלטה

לאחר 60-70 יום מההפריה אפקט הדומינו ההורמונלי מגיע לשיאו ותהליך הלידה מתחיל. האם תתמקם במקום בו בחרה מראש, לרוב נסתר וחמים עם משטח רך. קצב הנשימה שלה מתגבר והיא עשויה להתחיל לגרגר בקצביות. עם התקדמות הלידה נוזלים יתחילו לצאת והיא תתחיל ללחוץ את הולדים החוצה. כאשר הצירים מתרחשים מדי 30 שניות ההמלטה תהיה זריזה ביותר. אם מנוסה ובעלת תושיה תיזדקק לעזרה רק לעיתים נדירות.

לחתולה שליטה מצוינת בשרירי הבטן שלה, והיא דוחפת את הגורים החוצה תוך שהיא מרימה את רגלה. הגור הראשון יוצא מתעלת הלידה כשהוא עטוף בשק ההריון (כל גור עטוף בשק משלו) והאם, שחשה הקלה קלה מהכאב, תנצל את הזמן ללקק את הגור ולהסיר ממנו את השק בעזרת שיניה. זוהי תגובה אינסטינקטיבית; האם מנקה היטב את סביבת הלידה משאריות ביולוגיות ואת הגורים היא מייבשת בלשונה כדי שלא יתקררו. בשלב זה חבל הטבור עדין מחובר אליה. היא מנקה את פני הגורים כדי להקל עליהם לנשום. ליקוק הפנים נראה אגרסיבי אולי, אך בצורה זו היא מעודדת אותם לשאוף ולנשוף אוויר. ריאותיהם יתנפחו ואז הם יתחילו לנשום באופן חופשי. בזמן ההמלטה האם עושה שתי פעולות במקביל: דוחפת גור אחד החוצה ומלקקת את זה שיצא לפניו. חתולה ולדנית תעשה זאת ברוגע וביעילות. בין גור לגור עשויות לחלוף כחמש דקות ועד שעתיים. בשגרים גדולים במיוחד האם עשויה לעשות הפסקה לצורך התאוששות והאכלת הגורים שכבר נולדו ולהמשיך בהמלטה אחר כך, לפעמים גם 24 שעות מאוחר יותר. במהלך הלידה היא תתנשף מאוד – אין להפריע לה! היא עלולה לרשוף ולירוק לעברך.

לאחר ההמלטה היא תקפיד על השמדת ראיות ותנקה היטב את עצמה ואת סביבתה מכל סימן להמלטה, כך שלמשך פרק זמן קצר היא תתעלם מגוריה. עם סיום ההמלטה השיליה נפלטת מהגוף והחתולה תאכל אותה מיד. מעבר להיותה מזינה באופן יוצא דופן, השילייה, כמו גם שאר התוצרים הביולוגיים של הלידה, עלולים להסגיר את מיקום הקן לטורפים. השיליה המזינה תעניק לה מאגר של רכיבים תזונתיים החיוניים לימים הבאים, בהם לא תעזוב את גוריה ולא תתפנה לאכול. האם תחתוך את חבל הטבור בשיניה במרחק של כ-3 ס״מ מבטנו של הגור (אם טירונית עשויה להתעכב מעט בשלב זה) ושוב תנקה כל זכר מסביבה.

לעיתים, אפילו טרם הולדת הגור האחרון, האם תשכב על צידה בתנוחת פרסה ותתחיל לכוון את הגורים לכיוון הפטמות. הגורים העיוורים ידדו את דרכם אל תחנת המזון, וכשיתחילו ביניקה האם תלקק את אחוריהם כדי לעודד אותם לינוק. הישרדותם של הגורים תלויה ביכולתה של האם לעודד אותם לנשום בזריזות ולשמור על חום גופם; עליה גם להאכיל את כולם ולהגן עליהם מפני סכנה. בזמן זה היא זקוקה בעיקר לשקט ומנוחה.

תהליך ההיקשרות לגור מהיר והאם תדע מה עליה לעשות באופן טבעי. היא מזהה כל גור לפי ריחו הייחודי. כעבור כמה ימים, לאחר התאוששות האם וגוריה, היא תעביר אותם למקום נקי ובטוח יותר – זכרון מחיי הבר, שם חיוני לעזוב את מקום ההמלטה כדי להגן על המשפחה מפני טורפים. לטיפול האימהי משמעות עצומה בחיי החתולים. למעשה, ניתן לומר שחתולים הם מין מטריאכלי – הישרדות הדור הצעיר תלויה לחלוטין בנקבות. אמנם האם הביולוגית אחראית עיקרית לשלומם ולרווחתם של הגורים, אך בהיעדרה נקבות אחרות יתפסו את מקומה ויגנו עליהם. לזכרים אין שום חלק בטיפול או בהגנה על הגורים, ולעיתים הם אף מהווים סיכון עבורם.

הגורים העיוורים-חירשים ומוגבלי התנועה מוצאים את דרכם אל האם ע״י חיישני חום הממוקמים בפניהם. האם תישא אותם בפיה ממקום למקום; אם הבית החדש שמצאה מרוחק, היא תעשה חניית ביניים באמצע, ומשם תמשיך להעביר אותם למקום החדש.

בזמן ההנקה, תחת השפעת הפרוגסטרון, החתולה שוכבת נינוחה, אישוניה מצומצמים והיא רגועה מאוד. הפרוגסטרון מעודד את ייצור החלב ואת התיאבון. בתקופה זו הקולוסטרום שהיא מייצרת מעניק הגנה לגורים מפני מחלות. הפטמות הממוקמות בחלקו האחורי של הגוף הן המניבות ביותר והגורים הדומיננטים ישתלטו עליהן ראשונים. הגורים הפחות מפותחים עלולים להיראות קטנים יותר מאחיהם באופן בולט והאם ביודעין תידחה אותם ע״י דחיפה בכפותיה, ותמנע מהם לאכול. האם מניקה למשך זמן מוגבל ובשלב מסוים היא תקום ממשכבה תוך שהיא מאלצת את הגורים להינתק ממנה. בתקופה זו האינסטינקט האימהי של החתולה הוא כה חזק, שהיא תאסוף ותאכיל גם גורים שאינם שלה. חשוב לזכור כי בזמן ההנקה תהליך ייצור החלב גובה מחיר משמעותי, ויש לדאוג לגיבוי תזונתי הולם למשך כל תקופת ההנקה.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf