15

המאבק לשימור חיי הבר בבליז

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

ג׳סי דה לוקה, אקזו-טרה האגן, קנדה

כחלק מתפקידי כמומחה לזוחלים בחברת אקזו-טרה, בחודש מאי השנה נפלה בחלקי הזכות להצטרף מטעם ארגון HARI לצוות סקארלט סיקס וצוות FCD (חברים למען שימור ופיתוח) הפועלים בבליז לשימור מיני זוחלים מקומיים. במקור, הסקארלט סיקס נוסד ע״י שישה חברים שלקחו על עצמם את משימת ההגנה על המקאו האדום מפני ציידים בשמורת יער השיקולבול (chiqulbul), הנמצא בהרי המאיה בבליז. לפי ממצאי הצוות, נותרו רק כ200- פרטים של מקאו אדום ביער, ובגלל בידודם משאר אוכלוסיית מין זה ברחבי מרכז אמריקה נמצאים בסכנת הכחדה. לאחר שמצאנו את הזמן המתאים לפני תחילת עונת הגשמים, יצאנו למסע בן שבוע ביערות הגשם של בליז.

היום הראשון למסע

הקמנו את המחנה שלנו עמוק בתוך יער הגשם, במיקום אסטרטגי מתחת לעצים בהם המקאו האדום מקננים, כדי למנוע מציידים לעלות על העצים ולגנוב גוזלים מתוך הקנים. בכל יום הצוות עזב את המחנה לסקירת הסביבה ולבדיקת מצבם של אזורי קינון נוספים. כשנמצא קן, אנשי הצוות השליכו חבל על אחד מענפי העץ הגבוהים וטיפסו עליו כדי לבחון את מצב הקן מקרוב – מספר הביצים ומצבן, ולאחר בקיעת הביצים – מה שלום הגוזלים, כדי להבטיח שיגיעו בשלום לבגרות. הצוות בדק מדי יום כשני קנים וכשהחום הפך לבלתי נסבל שב למחנה. בעודנו מסיירים בסמוך לנהר הרספקולו והמקאל, יכולתי גם לנצל את הזמן ולהציץ בידידיי בעלי הקשקשים.

כבר עם הגיעי למקום הבחנתי ביובש מסביב ובכך שעונת הגשמים טרם החלה ושזהו אינו הזמן האידאלי לתצפת על זוחלים ודו-חיים באזור המחייה שלהם. בגלל החום, הקרוקודילים העדיפו לבלות את זמנם בתוך המים במשך היום. כדי לראות אותם בפעולה נאלצתי לקום מוקדם מאוד בבוקר, כשעוד היה מעט קריר, וגם אז זכיתי לראות רק שניים כאלה. קרוקודיל מורלט מגיע בממוצע לאורך של כ-3 מטר בבגרות, וישנם זכרים שמגיעים אף לאורך של כמעט 5 מטר. זוחלים גדולים יכולים לגדול לגדלים בלתי צפויים (ולעיתים מפלצתיים) וגודלם מותנה בזמינות ובאיכות המזון באזור המחייה שלהם. גורם נוסף המשפיע על כך הוא כמובן עד כמה מניחים להם לגדול בשקט ולא צדים אותם. במין זה של קרוקודילים טווח הגדילה הלא מוגדר בא לידי ביטוי בעיקר בזכרים, שמעבר לגודלם העולה על זה של הנקבות הם מפתחים גם ראש רחב בהרבה.

קרוקודיל מורלט (Crocodylus moreletii)

אחר הצהריים, כששטנו על נהר המקאל, ראינו זכר גדול מתחמם על גדת הנהר. משהבחין בנו מיהר לחזור למים. הקרוקודילים חייבים לצאת ולהעלות את טמפרטורת הגוף שלהם לרמה הרצויה להם. קרוקודילים גדולים זקוקים פחות ליציאה מהמים מאחר ומסת הגוף שלהם שומרת על החום למשך זמן רב יותר. מלווי משני הצוותים אמרו לי שהם בדרך כלל רואים יותר קרוקודילים על הגדה, כאשר המים בנהר עולים. מה שלא יכולנו לראות היו המאורות שהם חפרו מתחת לפני המים, שם הם מעבירים את זמנם בתקופה זו.

בלילה של היום השני למסע החלטנו לצאת ולחקור את פעילות הקרוקודילים בחשכה. ספרנו את הפרטים בטווח של כשלושה מייל לאורך נהר הרספקולו, כשאנו נעזרים לצורך כך בזיהוי החזר האור מהעיניים שלהם באמצעות פנסי לד חזקים. בשיטה זו נוהגים בכל רחבי העולם כדי לנטר את אוכלוסיית התנינים המקומית. בנהר זה נבנה סכר, שהשפיע דרמטית על הסביבה, אך נראה היה כי אוכלוסיית הקרוקודילים לא הושפעה ממנו משמעותית. באותו לילה ספרנו 2ם קרוקודילים, מתוכם 70% צעירים -שיפור לעומת הפעם הקודמת בה ביקרתי באזור. ההבדל ההתנהגותי הבולט בין הבוגרים לצעירים הוא שהבוגרים היו זזים ממקומם עם התקרבות הסירה, בעוד שהצעירים יותר קפאו על מקומם. ראינו קרוקודיל צעיר צד צפרדע – אני מניח כי זהו סוג הטרף העיקרי של תינוקות-קרוקודיל בעונה זו, בה גדות הנהר שורצות בצפרדעים. בהזדמנות אחרת, שחה לידנו קרוקודיל ענק, שבשלב מסוים צלל אל מתחת לסירה ויכולנו לראות את שובל הבועות שלו במים.

התקשתי לישון באותו לילה, החום היה כבד מנשוא ורעשי הלילה בג׳ונגל נדמו לשדרה סואנת במנהטן, ובנוסף היתי טרוד ממחשבות על המשך המסע ומה שאמצא בו.

פרויקט איגואנה

בבוקר היום השלישי לקח אותי לואיס מאי לביתו שבעיר סן אנטוניו בכדי שאפגוש את רוני מרטינז, מנהל מבצעי השטח של הסקארלט סיקס. רוני לקח אותי לביקור בפרויקט האיגואנה בסן איגנציו. פרויקט האיגואנה הוא חוות גידול לאיגואנה ירוקה שמטרתה לשקם את אוכלוסיית בעל החיים בטבע. זהו מין בסכנת הכחדה עקב צייד של בוגרים ואיסוף ביצים למאכל. לאחר שבחנתי את החווה המלצתי לרוני ועובדיו לבנות לאיגואנות מקומות מחבוא מוצלים כדי שיוכלו להימלט אליהם מפני החום. ראיתי איגואנות כאלה בסביבתן הטבעית והבחנתי כיצד הן חומקות אל המחילות שלהן בגדות הנהר ובין הסלעים בשעות החמות.

הצלת ציפורים

בחציו של המסע לבליז הוזמנתי למרכז להצלת ציפורים בבליז, שם זכיתי לאירוח נדיב של המייסדים, ניקי ניקי באקסטון וג׳רי לארדר. נדהמתי מיופיו של המקום, בו הם מגדלים וטפחים גוזלי תוכים וגוזלים יתומים של מיני ציפורים אחרות, כאלה שננטשו או נפצעו או נלקחו מידיהם החמדניות של ציידים. שם התאפשר לי לנוח מעט מתלאות הג׳ונגל ולעקיצות הרבות שרכשתי להחלים. שם גם פגשתי את שאר חברי צוות הסקארלט מארה״ב ותכננו יחד את המסע הבא לבליז ב2017. לאחר כמה ימי מנוחה היתי מוכן להמשך המסע בשמורת ״העץ העקום״, בית מקלט לחיות הבר בבליז המנוהל ע״י אגודת אדובון.

שהותי ב״עץ העקום״ היתה מתסכלת. לא היתי מודע להימצאותם של בני אדם במקום. ניתן להבין זאת לאחר היכרות עם ההסטוריה של האזור, אך נראה כי חיי הבר נידונו שם לגורל מר. קשה לקבוע עד כמה המקומיים משפיעים על חיי הבר, אך ניתן להסיק כי צמיחה בלתי פוסקת של אוכלוסיית בני האדם תבוא בהכרח על חשבון זו של בעלי החיים. אנשי בליז צדים תוכים לפרנסתם והורגים תנינים מתוך פחד (אפילו לא לצורך שימוש בבשר או בעור), שורפים קטעים נרחבים מהיער ומשליכים כמויות גדולות של אשפה, הנראות מפוזרות בכל מקום.

בגלל מפלס המים הנמוך היה קשה להתנייד באזור עם סירה, ולכן עשינו את הדרך לכיוון ה״ספאניש קריק״ דרך הסוואנה. הדרך היתה משובשת והטנדר שלהם היה בעל קיבולת מוגבלת לסוג כזה של שימש. לא יכולנו להגיע ל״ספניש קריק״, הידוע באוכלוסיית התנינים הגדולה שבו. החלטנו לנסות ת מזלנו בנהר אחר. השאלנו סירת אלומיניום קלה וישנה אותה הצלחנו להעמיס על הטנדר, ונסענו לעבר ״בלאק קריק״, שהיה הנהר היחיד שיש בו מספיק מים. בקטע של 2.5 מיילים ספרנו 74 קרוקודילי מורלט, כאשר שוב רובם היה תנינים צעירים. הצלחתי לזהות סימנים למחילות שלהם בגדות הנהר. באזור זה הגדות היו משופעות בצל וצמחיה. הבחנו שנעשו בגדות הנהר שריפות יזומות של החוואים המקומיים כדי לבער אותן מצמחיה. אם הם ימשיכו לעשות זאת, הדבר ישפיע על אזורי הקינון של התנינים.

אסכם את המסע ואומר כי החוויה שעברתי בבליז הינה משמעותית מאוד עבורי. הכרתי חברים חדשים נפלאים, וראיתי מקומות מדהימים. בכוונתי לשוב לשם כדי לסייע להם במאמץ לשימור חיי הבר, ועד אז אחלום על הלילות במחנה ליד נהר הרספקולו, כשהגחליליות מסתחררות סביב ראשי. נתראה ב-2017!

חברת האגן הקנדית היתה אחת החברות הראשונות שיצאה לחקור את הסביבה הטבעית של חיות הבר שבמקומות רבים בעולם הפכו חיות מחמד. משלחות מחקר המורכבות מזואולוגים מומחים לזוחלים, דגים וציפורים יוצאים למעמקי יערות הגשם באמריקה הדרומית או הג׳ונגלים של הפסיפיק וחוקרים את סביבת המחייה של רבות מחיות המחמד שאנו מגדלים במערב. זהו הבסיס עליו יפותחו המוצרים העתידיים של החברה, מחקים בצורה הקרובה ביותר לקיים בטבע את המזון, וסביבת המחייה. אנשי האגן מסתייעים בעת שהותן בצוותי השמירה על החי והצומח המקומיים. משלחת המומחים של האגן אינה מגיע בידיים ריקות ודואגת לאספקה של ציוד ומזון לבעלי החיים הנמצאים בתחנות העוסקות בהשבת בעלי חיים בחזרה לטבע.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf