Dog under Low Couch (Roman Period)

הכלבים של ארצות התנ״ך – חלק ב'

שם הכותב/ת: ג’ון אנסמינגר

צילום:מערכת חיות הבית

 (המשך מגליון יולי אוגוסט)

כלבי לוויה

בספר טוביה שאמנם אינו מהווה מקור היסטורי אמין (אך מספק מידע צבעוני בעל אופי ״תאורי״) ניתן למצוא עדויות שהכלבים התלוו לבני האדם. הספר לא השתמר במסורות היהודיות אך נמצא במסורות הנוצריות ובפרק ו׳ בפסוק הראשון אנו מוצאים ״ וישא טוביה את רגליו וילך וכלבו רץ אתו, ויבוא ביום הראשון עד נהר חידקל.״ ואיזכור נוסף בפרק י״א ״ (יא) והכלב אשר לקחו אתם עבר לפניהם הביתה כמבשר בשורה, וייחפז זנבו וירקד ויפזז סביב.״ תרגומי הטקסטים המקראיים מתארכים את ספר טוביה 200-170 לפנה״ס משערים שהספר נכתב באזור סוריה או מסופוטמיה (מזרח עירק) אם כי הועלו סברות נוספות על מקורו של חיבור זה בשל השפעות תחביריות האופייניות לאלכסנדריה (מצרים) שהיתה מרכז רוחני חשוב באותה תקופה. הועלו השערות בדבר האיזכור של הכלב בטקסט כאלגוריה לנשמת אדם מת המלווה את האתר או המשפחה כחלק מההשפעה המגית העוברת כחוט השני בספר כולו. מבלי להיכנס לפילפולים מיותרים ניתן לומר שבתקופה ההלניסטית (בית שני) כלבים חיו בבתי אדוניהם ככלבי לוויה. עד כמה הדבר נכון לגבי האוכלוסיה הישראלית בימי בית שני, אין כל ודאות. מאחר ואנו יודעים שבאותה תקופה היו 2 סוגי אוכלוסיה, מסורתית יותר וחופשית יותר (כונתה מתייוונים) יש להניח שאם התופעה היתה נפוצה הרי שבקרב הישראלים החופשיים (המתיוונים).

כלב שוכב מתחת לספה נמוכה

בספר ״הבשורה על פי מתי״ מתואר מסעו של ישו בגליל ומפגשיו עם אביונים וחולים. בפרק ט״ו מבצע ישו את נס הלחם והדגים, אך מה שמעניין הוא חילופי דברים בהם ישו עונה לאשה שבקשה את עזרתו ״ויען ויאמר לא-טוב לקחת את-לחם הבנים ולהשליכו לפני צעירי הכלבים: ותאמר כן אדני אפס כי-גם-צעירי הכלבים יאכלו מן-הפרורים הנפלים מעל-שלחן אדניהם״. על פי הפרשנות סבורים החוקרים כי מדובר באלגוריה בה מתחבט ישו אם הוא רשאי להפיץ את תורתו שלא לבני עמו, אך האלגוריה העושה שימוש בכלבים ובגוריהם היא המעניינת אותנו; והיא מתארת מצב שהיה מוכר בתקופה זו בו כלבים חיו בחצרות ובבתים, גורים נולדו, ובאופן טבעי מצאו את מקומם מתחת לשולחן בליקוט שאריות מהסעודה כפי שניתן למצוא בצורה מפורשת ב״הבשורה על פי מרקוס״ בפרק ז׳ בו הוא חוזר על תאור של אותו מעמד עצמו אך תשובת האשה שונה ומפורשת יותר "כן, אדוני, אבל גם הכלבים תחת השלחן אוכלים מפרורי הלחם של הבנים!"

המשנה, הפותחת את קבצי התורה שבעל פה, מרכזת ומסכמת מסקנות מדיונים בנושאים שונים. המשנה לא נאספה ביום אחד והעריכה והליקוט ארכו פרק זמן רב. מקובל לחשוב שהיא נחתמה בסוף תקופת התנאים (בתחילת המאה השלישית). מתוך מסכתות המשנה ניתן ללמוד על הווי האוכלוסיה שחייתה בתקופת איסוף החומר – חברה שצייתה לחוקי המקרא וקיימה אורח חיים חקלאי. בבפרק ה׳ במסכת בבא קמא, העוסקת בדיני נזיקין. אנו מוצאים פסוק המזכיר במפורש את הנזק הצפוי מנשיכתו של כלב: ״הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות-נגחו שורו של בעל הבית, או שנשכו כלבו של בעל הבית-פטור״. בפרק ז׳ באותו ספר אנו מוצאים התניות שונות לגבי אופן גידולם של בעלי חיים וחיות משק וגם כאן הכלב הוא חלק טבעי מחיות המשק הנמצאות תדיר בחברה החקלאית ״לא יגדל אדם את הכלב, אלא אם כן היה קשור בשלשלת״. כלבים היו אם כך מחזה נפוץ בקרב האוכלוסיה, וחלקם כפי הנראה שימש כחיות מחמד.

ניתן למצוא איזכורים נוספים במשנה בנוגע לאופן בו יש לטפל בכלבים; במסכת נדרים שם אנו מוצאים כי בשר שאינו כשר ניתן לתת למאכל הכלבים ובמסכת חולין אנו מוצאים הנחיות לגבי בשר צייד ועובר שלא נולד. במקרה שכזה בשר הציד כשר אך העובר שלא נולד אינו כשר. במקרה כזה – העובר הינו מזון לכלבים. למרות שהמשנה נחתמה לאחר חורבן בית שני, הקפידו על שחיטה כשרה כפי שאנו מכירים כיום. ובמקומות נוספים במשנה כמו במסכת פסחים ובכורות אנו יכולים למצאו איזכורים המתרים ואוסרים על מתן בשר טהור לכלבים, נקודה החוזרת גם ב״הבשורה על פי מתי״ בפרק ז׳ ״אל-תתנו את-הקדוש לכלבים״. כלבים מסתבר, לא חיו רק בקהילות חקלאיות כי אם גם בערים, ובבבא קמא ניתן למצוא רמזים לכך שגם הכוהנים גידלו כלבים; אנו קוראים על האזור במקדש המותר בהכנסת כלבים; עוד אנו נשאלים אם זכויותיו של כלבו של הכוהן נרחבות מאלו של האדם הפשוט בהיותו סמוך למזבח שם יכול הכוהן לשרוף את מנחה טמאה (על האש) או להגישה לכלבו… עוד מהמשנה – במסכת ״מועד קטן״ אנו מוצאים איזכור להתנהגות טיפוסית של כלב בית והדרך בה צריך לנהוג בו לאחר שכירסם את נעליו של בעליו.

התלמוד מביא כללים ואבחנות רבות בנוגע לכלבים. כפי שכבר ראינו למרות שהם לא ראויים לאכול מזונות וקורבנות קדושים, אך הם רשאים לאכול ״חצי חמץ״ בפסח (פסחים א׳ כ״ג). במסכת פסחים אנחנו מוצאים על תפקידם של הכלבים כשומרים. במסכת בראשית רבה אנחנו מתוודעים לצד האפל של הכלבים המעמידים פני ישנים ע״מ להתגנב באין משגיח ולגנוב מזון. המשנה מביאה גם אמונות תפלות לא מועטות ואנו ליקטנו אחדות; במסכת בבא קמא (ס׳,ב׳) כאשר כלבים יללו, מלאך המוות עבר בעיר; כאשר הם השתובבו, היה זה מפני שאליהו הנביא הסתובב בעיר… בבבא מציעא, מסיכת עבודה זרה (כ״ב, ב׳) אנו לומדים כי על האלמנה לא לגדל כלבים שמא תחשד בחוסר מוסריות. במסכת חגיגה י״ד, ב׳ אוסרים עלינו לסרס את הכלב. ואבחנה מעניינת בנוגע לכלבים וחתולים אנו מוצאים במסכת הוריות החותמת את דיני הנזיקין; כלב יודע את בעליו, אבל חתול לא, ומכאן ועד הפתגם המודרני הדרך קצרה; לכלבים יש אדונים, לחתולים יש צוות…

כלבי פרייה

כלבי פרייה הם כלבים הדומים דמיון רב לכלבי בר ואשר מאז ומעולם חיו בשולי ישובים. הם התרכזו באזורים בהם פסולת היתה מושלכת והם נפוצו בכל רחבי העולם העתיק וגם כיום ברחבי המזרח התיכון. בספר שמות כ״ב, ל״א אנו מוצאים איזכור לכלבים אלו ״וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.״ כאשר אנו מצווים להניח לפגרים שנמצא בשדה, שיהיו מאכל לכלבים. סביר להניח כי מדובר היה באותם כלבי בר הזכרנו אך לא מן הנמנע שהיו אלו הכלבים שחיו בישובים עצמם אשר נאלצו לדאוג לעצמם בשנות בצורת או בימי מחסור. השארת גופותיהם של פושעים לחיית השדה ולעוף השמיים היתה חלק מהעונש שהיתה מנת חלקם של אלו שהחברה כלאה או הוציאה להורג. כפי שניתן לקרוא בספר מלכים א׳ י״ד׳, י״א ; ״הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה, יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם״. עוד בספר מלכים פרק כ״ג ניתן ללמוד על גורלם של אחאב ואיזבל; ״וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְהוָה, לֵאמֹר:  הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל, בְּחֵל יִזְרְעֶאל. ; הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים״. מוטיב זה חוזר שוב במלכים ב׳ פרק ט׳ בפסוק המסיים את הפרק שם מתואר סופה של איזבל שגוויתה מושלכת בשדה והכלבים משחיתים את גוויתה עד ללא הכר ״בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת-בְּשַׂר אִיזָבֶל. לז והית (וְהָיְתָה) נִבְלַת אִיזֶבֶל, כְּדֹמֶן עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה–בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל: אֲשֶׁר לֹא-יֹאמְרוּ, זֹאת אִיזָבֶל״. אפשר שהגוויות היו מושלכות מחוץ לערים בשדות קבורה מאולתרים לשם היו נאספים אוכלי הנבלות השונים ובכללם הכלבים. יוספיוס פלביוס הלוא הוא יוסף בן מתתיהו שחי בתקופת מרד בר כוכבא, מתאר בספרו ״מלחמות היהודים״ על אחד ממרגליו של הורדוס שזהותו נחשפה; לוכדיו ביתרו את גופתו לגזרים וגוויתו הושלכה לכלבים. המשנה דנה בהרחבה בסיבות המונעות קבורה הגונה והנסיבות המתירות השלכת הגוויה לכלבים.

כבר הזכרנו כי כלבי בר נהגו לנבוח על החודרים לטריטוריה שלהם. יוסף בן מתיתיהו מתאר בספרו ״מלחמות היהודים״ כי בימי המרד והמצור הרומאי מסביב לערים, שליחים שיצאו בהיחבא למטרות שונות עטו פרוות כבשים בכדי שיוכלו להסתתר תחתיהן והיה אם יתגלו ע״י הרומאים הצרים על העיר ואלו יחשבו שמדובר בכלבים. בתארו אפשרות זו הוא מתבסס על העובדה שמסביב לעיר ניתן היה למצוא כלבים שחיפשו מקורות מזון בסמוך לה. אם זאת, אין כל עדות שהכלבים אליהם התייחס יוסף בן מתיתיהו היו כלבי שמירה או כלבי מלחמה שכן אם היו כלבי שמירה היו נובחים גם על השליחים המתגנבים. עוד בספרו של יוספיוס פלביוס הוא מספר על הגוויות הרבות של קורבנות המצור האדומי בירושלים. אלו הושלכו מעל חומות העיר והיו למאכל הכלבים, חיית השדה ועוף השמיים.

כלבים בכפר בסוריה

כלבים באזורינו מתפקדים עדיין ככלבי רועים. התצלום בו נראים כלבים מטיפוס כנעני המתקבצים בכדי לקבל מזון כלשהוא צולמה ע״י אדווין וילבור רייס בשנת 1910 בסוריה. אין ציון לגבי המיקום המדוייק בו התמונה נלקחה מאחר והמחזה היה טיפוסי למקומות רבים באותה תקופה ובחלק מהמקרים גם כיום. רודולף ורודולפינה מנצל כתבו בשנת 1940 כי הם הבחינו בבדואים שאימצו מדי פעם גורי כלבים מטיפוס כנעני והפכו אותם לכלבי רועים ומכאן גם הזיקה בין כלבי רועים בדואים אלו לכלבי הבר לאורך ההיסטוריה של האזור. הדמיון בין כלבי הבר לבין הכנעני הובחנה זה מכבר. ההתייחסות שהמודרנית שלנו אל טיפוס זה ומאפיניו היא נסיון מודרני לבודד את המאפיינים שלא היו חלק מהתרבויות הקדומות (כפי שהיה עם גזעי רועים וגזעים אחרים בתחילת המאה ה-19).

ערכם הרפואי של כלבים

בבשורה על פי לוקס (ט״ז, כ׳) אנו מוצאים תאור בו הכלבים באו ללקק את אלעזר שגופו היה מכוסה בפצעים. רייס מציין שהבחין כי האנשים העניים של סוריה היו חושפים את פצעיהם ונותנים אמון בכלבים שהיו מלקקים אותם. התנהגות זו לא היתה תלויה בכל סממן או אמונה דתית כל שהיא. בספרו ״מלחמות היהודים״ מתאר יוספיוס פלביוס את אזור ים המלח. הוא מזכיר את הדודא הרפואי, צמח בעל סגולות מרפא הצומח באזור ובכדי לשלוף את שורשו מהקרקע משתמשים בסיועו של כלב שבסופו של התהליך מוצא את מותו… לזכותו של יוספיוס פלביוס יאמר כי אפשר והוא הראשון שהציג את סגולותיו של הצמח הייחודי הזה כפי שכתב על כך סמואל ס. קוטק בספרו ״רפואה והייגינה בספרי יוספיוס פלביוס״ (Samuel S. Kottek, Medicine and Hygiene in the Works of Flavius Josephus, 1994).  אנחנו לא ניקח את הקרדיט בדבר פרסום סגולותיו של הצמח אך ללא ספר מעלה העניין שאלה או שתיים ביחס להשפעה הקטלנית של קשירת הכלב אל השורש, יהיו סגולותיו אשר יהיו… אולי מדובר בפולחן עתיק כפי שאנו יכולים ללמוד מפירסומה של החוקרת טלי אורנן ״האלילה גולה וכלבה״ (מוזיאון ישראל 2004).

אם נסכם – כלבים בתקופת המקרא מילאו תפקידים רבים לצידו של האדם. ניתן למצוא איזכורים כתובים אמנותיים ככל שהתרבות התפתחה ולבני האדם היה יותר פנאי לכך. הכלבים שימשו ככלבי צאן וליוו יש להניח את כל הרועים המקראיים המוזכרים בתנ״ך. למרות שאין איזכורים כתובים לכלבים שעסקו בציד, ציורים ותבליטים מחפירות ארכיאולוגיות בתרבויות המשיקות לנחלות שבטי ישראל משאירות מעט מאוד לדמיון ביחס לתפקידם של כלבים בציד במלחמה ובשלל התפקידים שהכלבים ידעו למלא. ציד של ציפורים בעזרת רשתות היה נפוץ בכל רחבי הסהר הפורה. הפאונה והפלורה המתוארת בתקופת המקרא היתה מגוונת מאוד – והתאורים בדבר חיות טרף באזורים שונים מופיעים בכל המקרא. הכלבים היו חיוניים לצייד חיות טרף אלו פשוט בשל העובדה שללא כלבים לא ניתן היה לבצע את המרדף והסיכוי להיפגע תוך כדאי היה יכול להסתיים בפגיעה. כלב הציד היה שווה ערך לחנית או החץ והקשת. מתאורים במשנה אנחנו למדים על התעסקות רציפה בבעיות הלכתיות וחוקתיות הנוגעות לגידול חיות משק שונות; והכלב אחד מהם. בצד איסור הלכתי על גידול כלבים כחיות מחמד אנו מוצאים לא מעט איזכורים לכך שאפילו לכהן הגדול היה כלב. כלבו של הכהן הגדול היה מיוחס וזכה לתפריט עשיר במיוחד בזכות מנחות טמאות. כלבי בר חיו מסביב הערים וסיפקו התראה מפני אויבים. הם היו הסניטרים הטבעיים וניזונו בן השאר מגוויות שלא היו ראויות לקבורה. גוויות אלו הושלכו אל מחוץ לחומות העיר כחלק מהעונש, או השארו באתר ההוצאה להורג לשם היו הכלבים מתקבצים דרך קבע. כלבי לוויה לא היו מקובלים בקרב החברה היהודית המסורתית של ימי המשנה אך בקרב חלקים חופשיים יותר של העם היו מקובלים אם כי חייבו מעמד סוציואקונומי גבוה מהממוצע.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf