dgshw1 239

היסטוריה מודרנית: וריאנט נוסף לגזע כלב הרועים הגרמני – שיער ארוך

שם הכותב/ת: ראיין: איתן הנדל

צילום: פרנק היימן

הניג זצר ודר' ברברה אולריך קורנדט   

את הכתבה שלפניכם ניתן להכתיר כקופרודוקציה חוצה ארצות מאחר ואנו מחברים כאן שני אורחים מגרמניה, צלם צרפתי (הלא הוא מר פרנק היימן) ומראיין ישראלי. הסיבה לכל זאת היא היסטוריה קטנה המתרחשת ממש בסוף שנת 2010, אך אנו לא נעשה לכם ספויילר כבר בשורות הראשונות…

אחד הגזעים הנפוצים והמפורסמים ביותר בעולם (אם לא ה-….) הוא ללא ספק כלב הרועים הגרמני. חשוב להבין שהגזע לא החל את דרכו מגזע אחד, כי אם מכמה גזעים, במקבץ מרשים של גידול סלקטיבי שלקח מספר טיפוסים של כלבי רועים ששימשו במרכז אירופה והיו נפוצים במרבית מחוזותיה של גרמניה. המבנה של כלבים אלו היה דמוי זאב והשוני בין הכלבים היה בעיקר סוג הפרווה, אורכה וצבעיה. אלו היו כלבים יעילים, חרוצים, אמיצים, בעלי יכולת עבודה, סיבולת ויצר הגנה מפותח, אך גם סובלנות כלפי שאר בעלי החיים בחווה. הרוח החיה בגיבוש הגזע כפי שאנו מכירים היום היה מקס פון סטפליץ (Max von Stephanitz), איש צבא שפרש לגמלאות ומעריץ מושבע של כלבי הרועים הגרמניים שנפוצו בסוף המאה ה-19 בגרמניה. הוא העריץ את מכלול התכונות של כלבי הרועים אך כפי שציינו, היו אז מספר טיפוסים בעלי מאפייני צבע ופרווה שונים. הוא רכש כלב שהרשים אותו מאוד (Hektor Linksrhein) במאפייניו ובפרוותו. הוא שינה את שמו ל-Horand v Grafrath וזהו כלב הרועים הגרמני הראשון להרשם בספר הגידול של המועדון לכלבי רועים גרמניים, שהקימו מקס פון סטפליץ ואחרים בחודש אפריל של שנת 1899. כ-5 חודשים מאוחר יותר נכתב התקן ונערכה בפרנקפורט (אם מיין) בחודש ספטמבר 1899 תערוכת הגזע הראשונה שם נעשה השימוש בתואר מנצח הנהוג עד היום (Sieger and Siegerin).

מקס פון סטפניץ הפך ליו"ר המועדון הראשון ובתפקידו זה, הבין את המשמעות הנובעת מהמעבר מחברה חקלאית לחברה תעשייתית. הוא היה זה שדאג להדגיש את יכולות העבודה של הגזע וייעד אותו להיות כלב עבודה רב תכליתי, שאינו רץ רק אחרי כבשים ובקר כי אם יכול לתפקד בקשת רחבה מאוד של תפקידים ובכך לשמר את יכולות העבודה הבולטות שלו. בתחילת המאה ה-20 התגבש הטיפוס של הגזע שאנו מכירים היום. אם היו בנמצא כלבים עם אזניים זקופות או שמוטות, הוחלט על אוזניים זקופות, הצבעים גם הם התגבשו מסביב לצבעים שאנו מכירים היום, אם כי עדיין ניתן היה לפגוש מדי פעם בשגרים מקריים צבעים נוספים כמו שחור מוחלט (קיים גם כיום) ולבן (נחשב משנות ה-20 כפסול והוצא מן הגידול, אך לאחרונה הפך לגזע עצמאי בחסות שוויצרית).

עד למחצית הראשונה של המאה ה-20 ניתן היה לראות גיוון בין צבעי הפרווה: ההעדפה היתה לצבע החום עם הכיסוי השחור והמסכה השחורה על הפנים ואורך פרווה בינוני. ניתן היה למצוא גווני אגוטי (אפרפר כסוף כמו לזאב) ושחור. משנות ה-20 הצבע הלבן נעלם מהשגרים לאחר שהוצא מהם אך ניתן היה למצוא בין השגרים כלבים עם פרווה ארוכה. בדרך כלל הפרווה הארוכה שיוותה לכלבים עצם חזקה יותר וכובד. הם נראו דוביים משהו וגדולים יותר. המגדלים הראשונים של הגזע חיפשו את הפרווה הבינונית, שאינה נרטבת בקלות, אינה קופאת בקצותיה בשל ריחוקה מחום הגוף ואינה סופגת מים ומכבידה על הכלב בגשם סוחף או בחצייה של נחל. כלבים בעלי פרווה ארוכה אך לא ארוכה מאוד – גם אם מבחינה אנטומית היו מושלמים, לא יכלו לנצח את בעלי הפרווה הבינונית. כלבים עם פרווה ארוכה מאוד – נפסלו. כמובן שכלבים בעלי פרווה ארוכה הוצאו ממעגל הגידול, אך התכונה של הפרווה הארוכה נותרה קיימת במעגל הגידול ומדי פעם צצה והופיעה מחדש.

כפי שכבר רמזנו בתחילת הכתבה, בשנת 2010 נפלה החלטה להכיר בוריאנט נוסף בגזע ולהעניק בתערוכות הגזע תארים מקבילים לכלבים בעלי שיער ארוך. לא יהיה זה המקרה היחיד בו אנו מוצאים גזעים בעלי אורך שיער שונה המקבלים תארים מקבילים, כך גם בגזע הסן-ברנרד, הקולי ועוד. הממסד הכלבני בהחלט "החסיר פעימה" כאשר הוצג הוריאנט הנוסף ועל התקן המעודכן מופיעים מעתה שני תצלומים, כלב עם פרווה בינונית וכלב עם פרווה ארוכה. הסיבה שאנו מארחים כאן את מר הניג זצר ואת דר' ברברה אורליך קורנדט, היא הקשר שלהם לאותו תצלום של רועה גרמני עם פרווה ארוכה. זהו קסנדר פון פידליוס (Xander von Fidelius) מ-von Fidelius, בית גידולו של מר הניג זצר שכבר הוציא תחת ידיו אלופים רבים וגם את ה"דוגמן" הרשמי לוריאנט הפרווה הארוכה (ראו מסגרת, עמ' 8).

את מר הניג זצר אנחנו פוגשים על מדשאות גני התערוכה כשהגיע בתחילת חודש מאי לשפוט את גזע הרועה הגרמני במסגרת אליפות הים התיכון. זוהי הפעם הרביעית שמר הניג זצר מגיע לשפוט בארץ, ואכן קשר מיוחד לו איתנו; גם בתקופות המתוחות ביותר של טרור ומתח הגיע לשפוט, כאשר טובים ואחרים ביטלו את בואם לכאן (לא לפני שהזהירו אותו מפני הסכנות המחכות לו ברגע שיניח את כף רגלו בשדה התעופה). ואכן, החוג לכלב רועים גרמני עטף את מר זצר וזוגתו שהתלוותה אליו, כשזהר עוזר, מותיקי המועדון ניצח על הארוח.

מר זצר הסביר שההחלטה נפלה מאחר ובבחינה מחודשת של הגידול הסתבר שלמרות שלא היתה השפעה של הוריאנט של הפרווה הארוכה על הגידול במהלך השנים (מאחר והוצא ממנו), המשך הופעתו בשגרים מקריים הוכיח כי זוהי תכונה בסיסית בגזע. בנוסף, החיים המודרניים אינם מחייבים את אורך הפרווה הבינונית. אין כל בעיה עם תפקודו של רועה גרמני כחיית מחמד, נהפוך הוא – מסתבר שלמרות שהפרווה הארוכה היתה מוקצית במשך השנים, הציבור הרחב של חובבי הכלבים דווקא מצא את וריאנט הפרווה הארוכה מושך, ואהב את הצללית ה"דובית" שלו. לא היתה זו החלטה קלה עבור המועדון, אשר שימר את הגזע בצורה אדוקה מאוד במשך למעלה ממאה שנה. מר זצר הוסיף כי משקל נוסף נלקח בחשבון למספר המגדלים שיתווסף למועדון, שלאחרונה מאבד חברים בשל סיבות שונות ומספר החברים הרשומים היום נמצא בירידה.

 

גם בישראל נולדים מדי שנה כלבים להם הפרווה ארוכה. בשלושת התערוכת האחרונות של הגזע הוצגו מספר כלבי רועים גרמניים שיער ארוך אך את עינינו צד מתחרה בולט בכיתה פתוחה זכר מרשים העונה לשם קינג (בעלים: עזרא לוי). אין ספק שמדובר בדוגמא מעולה של תצורת הפרווה הארוכה.

 

סוף טוב לסיפור ארוך…

דר' ברברה אולריך קורנדט

לאחר יותר מ-30 שנה בהן היה כלב הרועים הגרמני ארוך שיער אסור לגידול, בשנת 2008 הועידה השנתית של ה-SV* החליטה פה אחד על החזרתו של וריאנט השיער הארוך לגידול. שנתיים ימים ארכה הבירוקרטיה עד שה-FCI עדכן את התקן ופרסם אותו ברבים. עתה ניתן לשתף את כלבי הרועים הגרמניים בעלי השיער הארוך בכל הפעילויות והגידול של המועדון.

היתה זו החלטה בכוון הנכון, היסטורית וכלבנית, מאחר והיא הכירה סוף סוף במטען הגנטי שממנו עוצב כלב הרועים הגרמני והשיער הארוך היה חלק אופייני לקבוצת גזעים עליו התבסס הגזע בתחילה. הפרווה כפולה; פרווה תחתית רכה וצפופה מתחת ועליה מחפה שיער ארוך יותר המכוסה בשומן דוחה מים. הפרווה הארוכה דוחה מים, מבודדת מקור ומונעת פציעות. הגן הנושא את מאפיין השיער הארוך הוא רצסיבי.

גם כיום בהרבעות רגילות צצים מדי פעם גורים עם פרווה ארוכה. ה-SV מנהל מבחן התאמה לגידול אחיד הבוחן את התאמתו של כלב לגידול. הבדיקה נערכת ע"י שופט ספציפי של הגזע שהוכשר ע"י ה-SV, ומכסה את מירב התחומים: יופי, התנהגות (תואר שוצהונד 1 או IPI וציון של 80 לפחות במחני ההגנה), בריאות (צילומי רנטגן ובדיקות גנטיות). ציון עובר במבחן ההתאמה לגידול מותנה בקבלת ציון "טוב" לפחות ע"י שופט שהוכשר ע"י ה-SV.

בתערוכת הזיגר הגזע ישפט בזירה נפרדת ויהיה זכאי לכל התארים כמו הכלבים בעלי השיער הקצר. תערוכת הזיגר של 2011 שתתקיים השנה בנירנברג ישפוט מר ווילפריד שלד (Mr. Wilfried Scheld) את כיתות השיער הארוך.

נכון לעכשיו אנו מזהים ברחבי גרמניה עליה מספרית ברישום של רועים גרמניים בעלי שיער ארוך, בספר הגידול וברישומים לתערוכות במיוחד בולט במיוחד בכיתות הצעירים.

כלבים בכיתות המתבגרים והפתוחות יהיו חייבים לעבור את מבחן ההתאמה לגידול לפני שיקבלו אישור לתערוכה. גם בכיתות אלו אנו צופים עליה במספר הנרשמים. כבר כעת ניתן להתבשם מכלבי הרועים הגרמניים המופיעים בזירות ומציג את הפוטנציאל של הגזע. כלבים להם אין תעודת יוחסין של ההתאחדות הגרמנית לכלבנות או ה-FCI יכולים כעת להירשם בספר גידול נלווה של ה-SV. הצאצאים של כלבי רועים גרמניים שיער ארוך. אלו יורבעו במסגרת הכללים של ה-SV הנהוגים. החל מהדור הרביעי, צאצאיהם ירשמו בספר הגידול הרגיל של ה-SV.

וכעת, כמה מילים מהלב: נפל בחלקי העונג והכבוד להיות האחראית לצרכי המגדלים של כלבי הרועים הגרמניים שיער ארוך בגידול, עבודה ותצוגה. ה-SV החליט להתערב ולא להשאיר לאירגונים אחרים את האחריות על כלבי הרועים הגרמניים שיער ארוך. ההתלהבות הרבה שקידמה את ההחלטה להכיר בוריאנט השיער הארוך מעידה שההחלטה שקיבלה ה-SV היתה נחוצה ואחראית. אני מקווה כי בשנים הקרובות הוריאנט ישגשג גם מחוץ לגרמניה ויתפוס את מקומו הטבעי בכל המסגרות.

דר' ברברה אולריך קורנדט היא הבעלים של Xander von Fidelius, רופאת משפחה, והנציבה לענייני כלבי רועים גרמניים ארוכי שיער בועדה הארצית של ה-SV.

* ה-SV הוא מועדון כלבי הרועים הגרמניים בגרמניה.

null

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf