cat-spraying-on-bush-1-AMD1

הטלת שתן לא נאותה בחתולים

שם הכותב/ת: דר' ז'ראר מולר, ליל, צרפת

צילום:מערכת חיות הבית

שתי הסיבות הנפוצות ביותר לפניה לקבלת ייעוץ התנהגותי בחתולים הן תוקפנות והשתנה לא נאותה, כשהשניה הינה השכיחה יותר מביניהן. לרוב ניתן לטפל בתופעה בהצלחה ע"י שילוב של שיטות איבחון וטיפול תרופתי. אך משום מה כאשר חתול מתחיל להטיל את מימיו ברחבי הבית בעליו יפנה ברוב המקרים למומחה לבעיות התנהגות ולא לווטרינר. אך חשוב ביותר לפני שפונים לטיפול התנהגותי לשלול מצבים רפואיים שעשויים לגרום לתופעה.

ניתן לסווג את הבעיה תחת שלוש קטגוריות עיקריות:

הטלת שתן לא נאותה כתגובה לארוע או מצב מסוים

כתוצאה מבעיה נפשית

כתוצאה ממחלה בדרכי השתן

הטבע, כמובן, אינו מכבד תמיד את החלוקה הזו ולעיתים קרובות קיימת חפיפה בין קבוצה אחת לשניה. הפעולות אותן נוקטים הבעלים ותגובתם לבעיה יגרמו לעיתים קרובות להחמרת המצב ולהופעתם של מצבים בריאותיים מורכבים.

חתולים בריאים

בחתולים בריאים השתנה לא רצויה הינה לרוב השתנה טריטוריאלית. חתולים מסמנים את הטריטוריה שלהם ע"י פיזור פרומונים (ע"י הטלת צרכים, חיכוך הפנים ושריטות). התנהגות זו, שהיא טבעית לחלוטין, מהווה בעיה אסתטית עבור הבעלים והם, בחפזונם לפתור אותה, עלולים רק להחמיר אותה. מטרת ההשתנה הטריטוריאלית, המתבצעת ע"י ריסוס שתן על משטחים אנכיים, היא להצהיר בפני חתולים אחרים שהשטח הזה תפוס. אם הסימון יעיל, החתול יחדול ממנהגו. אם עדין מתרחשת פלישה של זרים לשטח, החתול ירסס שתן ביתר שאת ורמת החרדה שלו תגבר. התנהגות זו מוגדרת כפתולוגית כאשר היא מתרחשת בתכיפות שאינה סבירה.

ההבדל בין השתנה רגילה להתזה היא תנוחת החתול וכמות השתן. בנוסף, החתול אינו מנסה לכסות את עקבות השתן ע"י חפירה או שריטת המשטח.

חשוב שגם הבעלים וגם הרופא המטפל ישמרו על קור רוח בעת הטיפול בבעיה כדי שניתן יהיה לאבחן אותה במדויק. הבעלים החרד לשלום רהיטיו עלול להיות מקור בלתי-מהימן כשיידרש לתת דיווח על מספר ההשתנות ואופיין. לאחר שהובהר כי אכן זו הבעיה, הטיפול פשוט: אם נמצא כי החתול סובל מחרדה ניתן להיעזר בנוגדי-חרדה ובדיפיוזר להפצת פרומונים, שנמצא יעיל ביותר (להבדיל מתרסיסי פרומונים, שהבעלים עלולים להרבות מדי בשימוש ולפגוע ביעילותם). חשוב להימנע ממעקבים אחרי החתול: הוא יחוש בהם וירגיש מאויים, מה שיגביר דווקא את תכיפות הריסוסים שלו. הטבה צפויה להתרחש תוך שבועות ספורים, למעט מקרים בהם מתקיימת גם בעיה גופנית שלא אובחנה.

סימון מיני וחינוך לקוי

סימון מיני דומה לסימון טריטוריאלי, אלא שבמקרה זה החתול מוסיף גם פרומונים מאזור הפנים ע"י חיכוך הפנים שלו במשטחים. פעולה זו היתה פועל יוצא של פעולות הורמוני המין וניתן לפתור אותה ע"י סירוס בחתולים  זכרים (בנקבות התופעה נדירה).

השתנה מחוץ לארגז החול בגלל חינוך לקוי הינה נדירה. החתולה האם מכינה היטב את גוריה לחיים, ומלבד "תאונות ליליות" בגורים לבעלים לא נותר הרבה מה לתקן. בדרך כלל בגורים הבעיה היא ארגז חול רחוק מדי ממקום השינה שלהם. הוספת ארגז חול באופן זמני בסמוך למקום השינה תפתור את הבעיה.

השתנה לא נאותה כתוצאה ממחלת נפש

קיימים שלושה מצבים נפוצים שמקורם נפשי הניתנים לאיבחון: פוביות, חרדה ודיכאון.

פוביות: בעליה של זאנה הגיע אלי והתלונן כי מזה שנים כבר החתולה מסרבת להשתמש בארגז ומטילה שתן בכל רחבי הבית. בדיקת שתן העלתה נוכחות דם בשתן רמת חומציות גבוהה. מתן אנטיביוטיקה הוריד את תכיפות ההשתנה מ-15 פעמים ביום לכמות שקל יותר להתנהל עימה, אך הבעלים עדין לא היה שבע רצון. תוספת של נוגדי-דיכאון שיפרה את המצב אך החתולה עדיין סירבה להשתמש בארגז החול שלה. היא נשלחה לאישפוז בבית החולים לחיות. בתוך הכלוב היא הקפידה להטיל אית מימיה בסמוך לארגז. הוסיפו לה מגש שני, ושלישי ורביעי, והחתולה נדחקה ביניהם כדי לעשות את צרכיה. החול שבארגזים הוחלף בנייר עיתון. או אז החלה החתולה להשתמש בארגז. היא הושבה לבעליה עם הנחיה להשתמש אך ורק בעיתונים, ונשארה נקייה מאז. נייר העיתון הוחלף בהדרגה לחומרי מילוי אחרים. המסקנה היתה שזאנה סבלה מפוביה מהחול שבארגז.

הפוביה הקשה ביותר לטיפול הינה פוביה חברתית, והיא אופיינית לחתולי רחוב שהתרגלו לחיים דמויי בר ונאספו לפתע לדירה עירונית. הטלת שתן לא נאותה שכיחה מאוד בחתולים אלו ונדרש טיפול מקיף כדי לתור את הבעיה.

ישנם מצבים המעודדים היווצרות פוביות, אותם ניתן למנוע:

כלב שמטריד את החתול בקביעות בזמן שהוא בארגז החול

ארגז חול הממוקם במקום רועש, או מאחורי דלת שבכל פעם שהיא נפתחת הארגז נחבט

ילדים שדופקים על מכסה הארגז כשהחתול בפנים

חרדה: חרדה יכולה להיגרם כתוצאה מפוביה או בזכות עצמה. בדרך כלל הסימנים יהיו תוקפנות, בעיות בריאותיות (בעיות עיכול, בעיות בדרכי השתן או בעור) ופעילות כפייתית כמו התנקות יתר הגורמת לקרחות בפרווה.

דבר מוביל לדבר: ההשתנה מבלבלת את הסדר הטריטוריאלי והרגשי וגורמת לחרדה. החרדה מובילה לחוסר היכולת של החתול לארגן ולהגדיל לעצמו את הטריטוריה שלו. אלו יגרמו לדלקת בדרכי השתן ולהשתנה לא נאותה.

מולוקו הוא חתול בן שנתיים שנהנה עד לא מזמן מחיי משפחה מאושרים, אך לרוע המזל בעליו התגרשו והוא נאלץ לעזוב את הבונגלו הנעים שלו לטובת דירה בקומה החמישית. הגרוש שלא הצליח להתמודד עם ענייני הצרכים של החתול העביר אותו לגרושתו, לדירה אחרת, עם ילדים וכלב. לאחר כמה תאונות מולוקו הסתגל למצב אבל החל לרסס שתן. בן זוגה החדש של האשה החל להעניש אותו, והמצב הגיע לרמה קטסטרופלית. כשמולוקו הגיע לטיפול הוא היה שמן ואנטיפט. הוא השתין לפחות 5 פעמים ביום שתן עז ריח מעורבב עם דם ונטש את ארגז החול לחלוטין.

מולוקו אובחן כסובל בדלקת בדרכי השתן, הוא סבל מחרדה ומתסמונת "העור המתגלגל" (רגישות יתרה של עור החתול. העור רוטט רועד לכל אורך הגב, רגיש מאוד למגע ומלווה לפעמים בפציעה עצמית). מולוקי חי בסביבה שאינה הולמת, ללא מרחב וללא חיבה. הטיפול התרופתי כלל אנטיביוטיקה ונוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs) לטיפול בדלקת בדרכי השתן, בשילוב של נוגדי חרדה. יחד עם הטיפול התרופתי ננקטו צעדים סביבתיים: שינוי תנאי המחייה לצורך שיקום הטריטוריה שלו, איסור גורף על ענישה ופעילות משותפת עם הבעלים לצורך חיזוק הקשר ביניהם.

דכאון: חתולים מרבים לישון. שינה מרובה הינה סימן מובהק לדיכאון, מה שמקשה על איבחונה בחתולים. דיכאון המשולב עם השתנה לא נאותה מופיע בדרך כלל בחתולים מבוגרים הסובלים מבעיות קוגניטביות שהובילו לאובדן הרגלי הנקיון. החתול אינו מזהה את הטריטוריה שלו, המעניקה לו ביטחון. אם הדבר מלווה גם בהרעת היחס מצד הבעלים הבעיה תחריף במהירות. בגלל שלרוב מדובר בתופעה שהיא חלק מבעיה נרחבת יותר של מצב רפואי הנגרם מזקנה, הטיפול במקרים אלו ישלב טיפול תרופתי של נוגדי דיכאון, עם חיזוק הקשר הרגשי בין הבעלים ןלחתול.

דלקת אדיופתית בדרכי השתן

חלק גדול מהחתולים הסובלים מהשתנה לא נאותה ממקור נפשי סובלים גם מדלקת אדיופתית בדרכי השתן. חרדה ומתח הינם גורם ידוע להופעתה. זוהי דלקת שאינה ממקור זיהומי שבעקבותיה החתולים זונחים בהדרגה את השימוש בארגז החול ומחפשים מקומות אחרים להתפנות בהם: בתחילה הם יעשו את צרכיהם בכיור או באמבטיה, אחר כך יעברו למשטחים רכים כמו שטיחים, ספות וכריות. בעליהם המיואשים יחשבו בטעות כי החתול שלהם מתנקם בהם על משהו שעשו לו.

הטיפול יעשה בשילוב של נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, באנטיביוטיקה למלחמה בזיהום משני אפשרי ובנוגדי דיכאון, תוספת אבקת גלוקוזאמינגליקן למזון ופתרון הבעיות הסביבתיות.

חשוב לשלול בעיות בשלפוחית השתן טרם הטיפול ולעקוב באמצעות דגימות שתן. ככלל, חשוב לקחת דגימת שתן מכל חתול הסובל מהשתנה לא נאותה.

לסיכום, הדבר החשוב ביותר בטיפול בבעיה זו היא סבלנות. הטיפול הינו פשוט אך לוקח זמן והוא מותנה בשיתוף הפעולה של הבעלים, לכן חשוב לשמור על ערוץ תקשורת פתוח בינו לבין הרופא המטפל. בבעל חיים ייחודי זה הקשר בין הפרעה נפשית למחלות גופניות הינו בלתי ניתן להפרדה, ועל כן כדאי לנקוט בגישה הוליסטית כאשר ניגשים לטפל בו.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf