PL01-861

האם סוף סוף יש הכרעה באחד הויכוחים העתיקים בעולם?

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

מרבית הכלבים והחתולים החיים כיום בעולם אינם נושאים תעודת יוחסין. היחס בין הכלבים והחתולים הגזעיים בישראל נמוך בצורה משמעותית משאר העולם. הישראלים ברובם, אינם מייחסים חשיבות לתעודות יוחסין וכאשר הם מגדלים חתול או כלב, הרי הם עושים זאת מתוך אהבה אמיתית. – ותעודת היוחסין אינה מוסיפה או מורידה.

כלב או חתול המציגים טיפוסיות לאחר הגזעים יכולים להיות גזעיים למהדרין אך ללא תעודה שתוכיח זאת, הם נחשבים ללא גזעיים.

וכך נוצרו שני מחנות: מחנה הגזעיים ומחנה הלא-גזעיים. הפילוג הוליד יכוחים אין ספור וטיעונים שונים הועלו בעד ונגד. הויכוח שמר על פרופורציות סבירות אך נקודה אחת צפה והאפילה הנקודות האחרות, ובנקודה זו היה הויכוח מתלהט לדרגה שאין ממנה פשרה, פיוס או מחילה.

הטיעון המוחץ הוטח כנגד הכלבים הגזעיים ומתייחס למחלות הגנטיות המועברות זה דורות ויוצרים כלבים לא בריאים, הסובלים במהלך חייהם משלל בעיות בריאותיות הפוגעות בבריאותם וכתוצאה מכך תוחלת חייהם מתקצרת. אמנם כל זה מתייחס לחתולים וכלבים כאחד, אך הפעם נעסוק בכלבים ועם החתולאים הסליחה (והטעמים אקדמיים, כפי שניתן יהיה להיווכח בהמשך).

בקרב ציבור הכלבנים רווחה האקסיומה:

כלבים גזעיים בריאים פחות מכלבים לא גזעיים.

בואו נעצור לרגע וננסה לחשוב מהו כלב גזעי לעומת כלב מעורב. כלב גזעי הוא כלב ששושלתו מתועדת. המגדל בחר תכונות שונות, גודל, מבנה, אופי – ואם נדייק, שינויים גנטיים אקראיים (מוטציות) אותם זיהה ובחר להנציח. בבחירתו זו בודד את המטען הגנטי לתכונות הטובות שרצה להעביר הלאה, ולצערינו, גם את כל מה שהשתבש או כפי שאנו מכירים כמחלות גנטיות.

בעבר, כלבים ביצעו מטלות עבור בעליהם. כלב רועים רעה, כלב שמירה שמר, וכלב ציד צד. בכדי למלא את המטלות הללו היו צריכים להיות בריאים בגופם ובנפשם, בנוים מבחינה אנטומית בצורה מאוזנת ונכונה ועמידים בפני מחלות. כלב חולה אינו יכול לצאת ולבצע את מטלותיו. יכולותיו היו כרטיס הביקור שלו. אם ביצע את מלאכתו היטב, המשיך את השושלת והביא לעולם צאצאים דומים לו. בכדי לעקוב אחר התכונות הרצויות החלו לתעד את השושלת. כך ידעו הבעלים מי הורבע עם מי והיכן לחפש תכונה כזאת או אחרת. כאשר הורבעו כלבים מגזעים שונים (למה שאנו מכירים כלא גזעיים) נעשה הדבר בשל צורך או רצון להכניס תכונה או לחזק אחרת. לעיתים היה זה על חשבון הטיפוסיות והצורה. אך כאשר הכלבים עבדו לפרנסתם, תפקודם היה ראשון לכל תכונה אחרת, שני לבריאותם אולי והצורה, מי התחשב בה בכלל. מי שמע על פרווה בצבע לא תקני?

כיום, מרבית הכלבים הגזעיים אינם עובדים לפרנסתם. התעודות אמנם מתעדות את השושלות המפוארות אך את תכונותיהם אנחנו שופטים במסגרות אחרות. חלק קטן אמנם עוסק בפעילות כזאת או אחרת המחייבת הוכחת יכולת כמו מבחני הגנה, מבחני רעיה, עבודת מים, משיכת מזחלות וכיוב'. הרוב המכריע אינו עוסק בפעילות כזאת או דומה ואם חלקם (הקטן יש לומר) מטריח עצמו לתערוכות אזי ניתן לקבל חוות דעת של שופט לגבי הטיפוסיות, הבריאות, האופי והתנועה. במרבית הגזעים ניתן למצוא בעיות תורשתיות בדרגות חומרה שונות. הממצאים הנאספים לאורך השנים מהווים את מסד הנתונים הסטטיסטיים שמלווים את הנושא.

מצד שני אנו מכירים כלבים גזעיים שנמצאו נושאים את המחלות הגנטיות ונפסלו לגידול. בלי קשר לכך הם ממשיכים בחייהם וחיים בריאים ושלווים עד גיל מופלג מבלי שבעיה הגנטית שבעטיה נפסלו לגידול כלל באה לידי ביטוי.

לעומת הכלבים הגזעיים הכלבים הלא-גזעיים אינם נדרשים להציג דבר. התכונות שלהם ייחודיות להם ללא קשר עם מורשת כל שהיא ומבחינת "זה מה יש", הם אינם נבדקים, אינם מוצגים, וגם אם הם מפתחים תסמינים כאלו או אחרים, מתייחסים אליהם כמו אל בעיה רפואית ללא תלות מולדת והנתונים אינם נאספים. מכאן הדרך קצרה בין ההסכמה הרחבה הקובעת כי כלבים גזעיים בריאים פחות מכלבים לא גזעיים.

ב-1 ליוני השנה, בתום חמש שנות מחקר (2010-1995) ו27,254- כלבים (גזעיים ולא-גזעיים) התפרסם בביטאון האמריקאי לרפואה וטרינרית תוצאותיו של מחקר אשר בדק בדיוק את הנקודה שבה עוסקים מגדלי כלבים גזעיים ולא גזעיים כאחד. המחקר בדק 24 מחלות המועברות

בתורשה והפוגעות במערכות גוף שונות, החל מבעיות שלד (דיפלסיה של האגן ושל המרפק) בעיות הורמונאליות, גרויים בעור ובפרווה, היפוך קיבה, סרטן (במערכות שונות), מחלות כלי דם ולב ועוד. נתוני המחקר נערכו בצורה השוואתית על בסיס הגיל והמין של כל נבדק.

מתוצאות המחקר עולה כי אין הבדל מהותי בבריאותם של כלבים גזעיים לבין כלבים לאגזעיים.

בכלבים גזעיים ולא-גזעיים כאחד נמצאו בשכיחות דומה 13 מחלות גנטיות מתוך 24 שבדק המחקר ובניהן דיפלסיה של האגן, כשל כלייתי ופטלות. מתוך כך, לכלבים גזעיים היתה נטיה לחלות ב-10 מבין המחלות הללו, ביניהן דיפלסיה של המרפק, היצרות הדופן באבי העורקים, עכירות העדשה (קטרקט) וחוסר איזון של בלוטת התריס. כלבים לא-גזעיים נטו לסבול יותר מבעיות של רצועות רכות וארוכות.

כפי שכבר ציינו, המחקר הגיע למסקנה שאין ממש בטענה כי כלבים לא-גזעיים בריאים יותר מכלבים גזעיים ואם נדייק – כלבים גזעיים בריאים במידה שווה לכלבים הלא-גזעיים. ההסבר שהמחקר מספק מצביע על מספר קטן של תופעות שנתגלה באוכלוסיה של הכלבים הגזעיים, בעובדה כי בשל הגידול המוכוון התופעות הופיעו מוקדם יותר מאשר בקרב הכלבים הלא-גזעיים.

לסיכום: אין כאן מנצחים בויכוח, כי אם הצבת נקודת חשיבה נכונה על גידול חיות מחמד. כלבים לא גזעיים נולדו להורים מגזעים שונים. כל המטען הגנטי אותו הם נושאים (כן כן, גם כל המחלות התורשתיות) מועברות הלאה. הן אינן נעלמות כי אם מתווספות לרשימת הבעיות המולדות. אולי תופעות אלו לא באות לידי ביטוי בדור הבא, אך הן נשמרות בזיכרון הגנטי. כאשר הגנים יעברו הלאה ויפגשו עם גנים הנושאים את אותן מוטציות, תופענה אותן מחלות גנטיות המאפיינות את גזעי המקור. בשורה התחתונה, אנו נמצא מספר גדול יותר של תכונות שעלולות להשתבש בהסתברות נמוכה יותר, או אם ננסה להעביר זאת לשפת היום יום בהשוואה להגרלת הלוטו, אזי דומה הדבר לניחוש מספר זהה של תוצאות אך מתוך מגוון גדול יותר של מספרים בכדי לזכות בפרס הגדול…

רשימת המחלות הגנטיות המלאה בה נבדקו נשואי המחקר: hemangiosarcoma, lymphoma, mast cell tumor, osteosarcoma, aortic stenosis, dilated cardiomyopathy, hypertrophic cardiomyopathy, mitral valve dysplasia, patent ductus arteriosus, ventricular septal defect, hyperadrenocorticism, hypoadrenocorticism, hypothyroidism, elbow dysplasia, hip dysplasia, intervertebral disk disease, patellar luxation, ruptured cranial cruciate ligament, atopy or allergic dermatitis, bloat, cataracts, epilepsy, lens luxation, and portosystemic shunt

לפרטים נוספים: Journal of the American Veterinary Medical Association June 1, 2013, Vol. 242, No. 11, Pages 1549-1555. doi: 10.2460/javma.242.11.1549

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf