Colorado056

האם המנצח הוא באמת הכלב הטוב ביותר?

שם הכותב/ת: קייט גמיל

צילום:מערכת חיות הבית

האם הכלב המנצח הוא הכלב הטוב ביותר? הכלב הטוב ביותר או הכלב שנראה כמו השאר? האם הטיפוס המועדף הוא הטיפוס הנכון? לעיתים הטיפוסים בזירות מציגים תכונות חיוביות רבות אך הקשר בינן לבין הטיפוס הנכון כפי שמתאר התקן, מקרי ביותר.

כל מגדל יודע כי הכלב הטוב ביותר שגידלת יכול להיות הכלב בו תתקשה לסיים תואר אליפות. הסיבה לכך נעוצה יותר באיכותו של הכלב ובקירבתו לטיפוס המתואר בתקן. כפי שאנו מכירים, אין בנמצא כלבים מושלמים והשגיאות שלו עלולות להרחיק אות מתואר המנצח לעומת כלבים מאוזנים יותר אך חסרי טיפוסיות.

ידידה קרובה, מגדלת ושופטת שיצאה ל”שנת שבתון” מעיסוקים כלבניים חזרה באחרונה לפעילות. היא תפסה מקום טוב ליד הזירה והחלה לצפות. כבר לאחר מספר כיתות היא החלה לחוש אי-נוחות ולאחר שנוכחה שהמנצחים הם כלבים מטופחים המוצגים היטב אך רחוקים מהאידאל שתקן הגזע מתאר, מבטה הביע ייאוש ואכזבה. כלבים שייעודם פונקציונאלי כמו רעייה, שהתנועה היא חלק מרכזי בכל הווייתם צריכים להיבחן ביכולתם לבצע היום מה שהוטל עליהם כאשר התקן נכתב. לעומת זאת – כיום חלק לא מבוטל של המגדלים מגייס לעזרתו את נפלאות הטיפוח ואת חן התצוגה. שופטים שאינם בטוחים מספיק בתקן הגזע אותו הם עתידים לשפוט ילכו “על בטוח” ויעדיפו “לא להסתכן” עם כלב המציג טיפוסיות נכונה אך גם שגיאה כלשהיא.

אחד ממוריי הותיקים אמר לי כי למרות התוצאות העגומות תמיד יהיו מגדלים שיעמדו ויחזירו את המטוטלת האופנתית המרחיקה את הכלבים הטיפוסיים מבימת המנצחים וידעו להציג את הטיפוסיות הנכונה. האם על שופט לבחור בכלב העשוי "לתקן שגיאות" הקיימות בגזע? על הגידול אחראי המגדל ותפקידו של השופט להעריך את מה שעיניו רואות. לעיתים הטיפוס “החריג” בכיתה הוא הטיפוס הנכון, גם כשמדובר בכלבים רבים. הבעיה היא שחלק מאותם שופטים שאינו מכיר לפרטיו את הגזע שנפל בחלקו באותו יום, אינו רוצה לשגות. אם רוב הכלבים מציגים טיפוס אחיד וכלב אחד מציג טיפוס אחר, יש להניח שהרוב יודע מה הוא מגדל ומכאן התוצאה ברורה. אחד מעמיתיי, בעל נסיון גידולי ושיפוטי, ביטא את דעתו לגבי בחירתו של שופט בטיפוס השכיח בזירה באותו יום: “הוא אינו יכול לשגות הרבה”, אמר, “אם יבחר באחד הכלבים הדומים לשאר”…

כמובן שבצד מאפיינים אלו ניתן למצוא שופטים רבים היודעים היטב ומכירים את התקן והכתוב בו. הבחירות שלהם מנומקות, כך גם לגבי מגדלים היודעים היטב את דרישות התקן ובונים תוכנית גידולית בהתאם. שופטים צריכים לדעת לבטא את הערכתם בשפה המתאימה לכל גזע. אוצר המילים והמינוחים הכלבניים משתנה מגזע לגזע, כאשר הבסיס נשען על המינוחים הכלבניים הבסיסיים והגזע עצמו מכתיב את מילון המינוחים הייחודי המגדיר ומחדד את האבחנה העוסקת במאפייני הגזע הספציפיים – אם נרצה, עוסקות במאפייני הטיפוס. האם ניתן לתאר באותו אופן בולדוג אנגלי וכלב אפגני?

האם כמגדלים אנו מגדלים בכדי לנצח או האם עלינו לגדל על פי התקן?

כאשר אנו מחפשים את הכלב המאוזן, עד כמה אנו מחשיבים את הטיפוס? האם עלינו להעדיף כלב עם תנועה מאוזנת אך חסר טיפוסיות על פני כלב טיפוסי מאוד שתנועתו פחות מאוזנת? הכלב חייב להיות מסוגל לנוע בחופשיות מחד ולשמור על טיפוסיות מאידך. המנצח שלנו צריך להיות כלב המאזן בין הטיפוסיות שלו לבין המבנה והתנועה.

אחריות כבדה נופלת על מגדלים המשמשים גם כשופטים. אלו שולחים רבים מכלביהם להיות מוצגים ע”י מציגים מקצועיים וכך צוברים תארים כשהם נראים כמו “מרבית הכלבים בזירה” ללא חשיבה מיוחדת על איכות הטיפוס. התארים הינם כתרים חשובים לכל בית גידול. ככל שהתארים רבים יותר בית הגידול מוצלח יותר. אך בעשותם זאת, הם שולחים מסר מטעה לקהל הצופים, לשאר המגדלים ולשופטים צעירים. שופט שאינו מקורב לגזע יכול בקלות ללכת שבי אחר כלבים מבית גידול שכזה בחושבו כי זהו חפצם של המגדלים, הרי מרבית הכלבים נראים כך, מאוזנים ונעים היטב… אך לא מדובר כאן במה שהמגדלים מציגים. מדובר במחוייבות לתקן. על השופט להיות מחוייב כמו המגדלים.

האם מציגים מקצועיים מחוייבים ללקוח גם כאשר הם יודעים שהכלב שהם קיבלו להציג אינו מייצג את הטיפוס הנכון?

גם מגדל וגם מציג מחוייבים לאותו תקן כפי שהשופט אמור להיות מחוייב אליו. לרוב מציג ייקח על עצמו להציג כלבים שאינם עונים על הגדרות הטיפוס ויעשה עבודת הצגה יוצאת מגדר הרגיל, מתוך מטרה לזכות. על מציגים לקחת חלק באחריות על עתיד הגזע אותו הם מציגים אם כי אלו המסרבים להציג כלבים שאינם עונים על הטיפוסיות הרצויה ראויים להערצה.

בתי גידול הקושרים לעצמם כתרים במודעות פרסום צבעוניות אינם מגדלים בהכרח כלבים איכותיים, ומציגים מקצועיים המאמנים ומציגים כלבים מטופחים למשעי אינם ערובה לאיכות הכלב ולטיפוסיותו. שופטים המושפעים מכלבים “מפורסמים” עושים שירות רע לגזע אותו הם שופטים ומעידים במשהו על יכולתם כשופטים.

גם הקיצוניות השניה המביאה את השופט המומחה לבחון כל כלב לפרטיו ואז להחליט מה חשוב יותר או חשוב פחות ולבחור כלב על בסיס מעלה אחת כמו “עיניים והבעה” או מיקום אוזניים וצורתם הטיפוסית אינה נכונה. שופטים אלו המחפשים את הפרטים הקטנים במקום לעסוק במכלול גם יתקשו לעמוד בלוח הזמנים שנקבע להם.

למרות שרבים מעמיתיי המציגים מביעים חשש לעתיד התחביב הספורטיבי בו אנו עוסקים, אני סבורה שבמאמץ ובהבנה של התקן וטיפוסיות הגזע המתוארת בו ניתן יהיה להחזיר את הדברים לקדמותם.

תופעה נוספת הראויה למחשבה היא רישום על פי שופט. מציגים רבים מחפשים תערוכות בהם השופטים מוכרים להם והם יכולים להיות בטוחים באיכותם או בהעדפותיהם. אם הם מציגים כלבים מטיפוס שהשופט מעדיף, הסיכוי לזכייה עולה, והאכזבה מהפסד והצגת שווא, קטנה. אם אכן מדובר בטיפוס הנכון (ומכאן בשיפוט הנכון) מה לנו כי נלין, אך אם מדובר בשיפוט שאינו עוקב אחר הטיפוס והגזע, הרי זוהי חשיבה המחטיאה את מטרתה.

חשוב שכל העוסקים בתערוכות ידעו לנתח ולהעריך את המבנה הנכון, התנועה המאוזנת והטיפוס הנכון. חשוב לדעת מה מסתתר מתחת לפרווה ולא להשתמש בה בכדי להסתיר את פגמי המבנה והתנועה. כיום אנו נתקלים בכלבים “עשויים למהדרין” המציגים צלליות מושלמות אך חסרים את מרבית המאפיינים הטיפוסיים של הגזע כגזע העובד למחייתו מעצם הגדרתו. גידול של כלבים בריאים ואיכותיים כפי שהתקן תיאר אותם בעבר, היא המטרה שהציבו אלו שכתבו את התקן, לפני מאה שנה לעיתים, וזוהי אמורה להיות המטרה גם כיום.

אם אני עוצרת היום בכדי להתבונן בתמונה הכוללת הרי שאני חייבת להודות כי התמונה אינה יפה כלל עיקר. את השיפוט בחרתי לפני שנים רבות בכדי שאוכל לבחור את הכלב הטוב ביותר מתוך הכלבים הטובים ביותר כפי שהתקן מתאר אותם. כלבים הם אהבת חיי! אני אוהבת כלבים מאוזנים ואני אוהבת כלבים טיפוסיים. שתי מעלות אלו יכולות לבוא לכדי ביטוי (תאמינו או לא) באותו בעל חיים.

כאשר מגדל מגדל רק על מנת לזכות – הוא פוסע במדרון שאין ממנו דרך חזרה.

העיסוק הייחודי שכולנו לוקחים בו חלק, שופטים, מגדלים ומציגים, מחייב מכולם את הכוונות הטובות ביותר ואת המאמצים הכנים ביותר.

השיפוט בארה”ב נעשה ללא דוחו”ת ובדרך כלל מספר המשתתפים נכבד, הכיתות גדולות עם משתתפים רבים. שיטת הניקוד מחייבת איסוף של מועמדות לתארי אלוף מול מספר מסויים של כלבים; תואר מועמד לאליפות שיקבל כלב בודד בכיתת אלופים אינו “נחשב” כמו מועמדות שיקבל אותו כלב בכיתה בה מוצגים 10 מתחרים אחרים. בכמות התערוכות הנערכות בארה”ב מקובלת תופעה בה אוטובוסים שהוסבו להיות “כלביה ניידת” ומאויישים ע”י מציגים מקצועיים עוברים בין התערוכות מסופ”ש לסופ”ש כאשר בתערוכות הגדולות השיפוט מתחיל ביום ה’ ומסתיים ביום א’ – כלומר 4 הזדמנויות לקבל מועמדות לתואר. המציגים מפעילים “קווים” כמעט קבועים ומגדלים שונים שולחים כלבים מגידולם ב”קו” המסויים כשהכלב עולה לאוטובוס כלב אלמוני וכאשר ירד ממנו יהיה אלוף חדש נוצץ… (הערת המערכת)

שאלו את עצמכם:

מדוע שופטים/מגדלים נעזרים במציגים מקצועיים בכדי להציג כלבים שאינם טיפוסיים לגזע?

מדוע מציגים מקצועיים מסכימים להציג כלבים אלו – וכאשר הם ישיגו את התואר הנכסף, “יניחו להם לנפשם”?

למגדלים שבינינו – האם אתם לוקים ב”עיוורון מגדלים” או שאתם מגדלים על פי התקן?

האם על מגדלים ומתחילים החובה לקרוא היטב את התקן לפני שהם בוחרים את הזכר המרביע או לבחור את הנקבה שתורבע?

כדי להחזיר כל גזע לפסי הגידול הנכונים דרוש איזון, בדיוק אותו איזון שאנו מחפשים בזירה: מציגים הפועלים בצורה אתית כלבנית, המחוייבים לכלבים איכותיים וטיפוסיים לתקן; מגדלים נחושים לגדל את הכלבים הללו ושופטים היודעים את התקן על בוריו והבחירות שלהם הן בהתאם לכך. השופט צריך להיות אמיץ-לב ולהיות מסוגל לנמק את החלטתו לבחור בכלב הנכון ובכך להיות שותף בדרכו של המנצח אל התהילה. זהו אינו סתם תחביב כי אם משימה לחיים! יש רק תקן אחד. האחריות לשמור על תקן הגזע מוטלת על השופטים, המציגים והמגדלים בצורה שווה. פרשנויות ודעה אישית אינה נכונה ויכולה להיות הרסנית!

את הכלבנות המציאו באירופה, אך כאשר היא הגיעה לארה”ב היא מצאה קהל שוחר כלבנות שבנה מערך כלבני מקצועי רחב היקף. באמריקה כמו באמריקה המערך גדול יותר, מקצועי יותר ונוצץ יותר. במהלך המאה ה-20 פרחה הכלבנות בארה”ב וכיום ה-AKC הינו תאגיד ענק המגלגל תקציב מכובד ומקיים אלפי פעילויות בשנה, מחוף לחוף בכל ברחבי היבשת. אך לא הכל נוצץ; בעיות אתיות שונות העוסקות בגידול, תצוגה ושיפוט מעיבות על השמחה. קייט גמיל היא מגדלת ושופטת מקיפה עתירת נסיון. במאמר שהתפרסם ב-www.thedogplace.org היא עוסקת במגמה אותה ניתן לזהות כשמתבוננים על חלק ממנצחי הגזעים המחייכים אלינו מעל גבי הפודיומים בסיקורי התערוכות. בדרך כלל אנו מייבאים במהירות את הנהוג באמריקה, וכבר נאמר שלעיתים ישראל היא יותר אמריקה מאמריקה… הבה נקווה שאת מה שהמאמר מתאר נשאיר בבלעדיות לאמריקאיים. (הערת המערכת)

על המחברת:

עדנה קייט גמיל היא שופטת מקיפה עתירת נסיון ובעברה מגדלת של כלב רועים שטלנדי מאמצע שנות ה-60. (Indian Creek Kennels) קייט ובעלה (מגדל בקר, סוסים וכלבי בקר אוסטרליים) מציינים כיום למעלה מחמישים שנות נישואים. קייט שופטת משנת 1978 ומשמשת במגוון תפקידים במערך ה-AKC.

קייט ובעלה הם פנסיונרים ומתגוררים בחוותם שבמדינת אילנוי, ארה”ב.

כשקייט אינה עוסקת בשיפוט היא כותבת במגזינים רבים בנושאים הקרובים לליבה ושולחת ידה גם בשירה, ובעלה ציד ודייג נלהב.

http://www.indiancreekshelties.com

http://www.thedogplace.org/ShowDog/Preferred-Type_Gammill-0901.asp

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf