734949_477059269023720_2035507273_n

ג'ני גרבר, נוהגת מזחלות צעירה

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום:מערכת חיות הבית

ג'ני גרבר סיימה לא מכבר את מירוץ האידיטרוד (Iditarod) לנוהגי מזחלות הצעירים – כן, יש דבר כזה! השנה ימלאו לג'ני 17 שנים וזהו המרוץ השלישי שלה וההישג הטוב ביותר עד כה. היא הנערה הנוהגת הצעירה הטובה בעולם. מירוץ האידיטרוד לצעירים משתרע על פני 150 מייל (241 ק"מ) ונערך במסלול מחוץ לעיר אנקוריג'. את המירוץ הראשון שלה (וגם את השני) סיימה ג'ני במקום החמישי ונבחרה לטירונית המצטיינת . מרוץ ה-Iditarod הראשון נערך ב-1973 לאורך מסלול שעבר בין העיר סוורד לעיר נום (Seward to Nome) מהלך של כמעט 1000 מייל (1600 ק"מ). המרוץ נולד מתוך כוונה לשמר את מורשת כלבי המזחלות ולציין את חלקם של הכלבים ונוהגיהם בהיסטוריה של אלסקה.

ג'ני מתגוררת בעיר בוזמן שבמדינת מונטנה, ארה"ב. היא בת יחידה לשני הורים כלבנים. קארה, אמא של ג'ני, מגדלת כלבי רועים בלגיים ושופטת (AKC). בסמוך מתגוררים דודה ודודתה של ג'ני ועשרת ילדיהם שהם כאחים לג'ני. שלושה מבני הדודים; סידני בן ה-12 ויידן ואריקה בני ה-11 התאמנו השנה עם ג'ני וכל אחד מהם השתתף השנה במירוץ שארך יומיים (3 ק"מ ליום). כולם סיימו את המירוצים שלהם בהצלחה כשהם מתברגים בין שלושת המקומות הראשונים. רוב, אביה של ג'ני (והאחראי המרכזי לעיסוק של ג'ני בניהוג מזחלות), נוהג מזחלות בעצמו אם כי כעת הוא "חצי בגמלאות" מאחר והכלבים שלו הם בני 15-10 שנים ואינם רצים יותר. במהלך 30 השנים האחרונות התחרה במירוצים רבים, ופעמיים במסלול המלא של ה-Iditarod. צוות מושכי המזחלת שלו כולם בני תערובת של הסקי סיבירי וכלבי רועים בלגיים, שבהם משפחת גרבר מתמחים.

הכלבה הראשונה של ג'ני היתה כלבת רועים בלגית שענתה לשם "מים". ג'ני קיבלה אותה כשהיתה בת שלוש והיא ליוותה את ג'ני בכל, כולל למשוך את המזחלת הקטנה של ג'ני. כשג'ני גדלה, החלה להתחרות עם כלבי המזחלת המבוגרים יותר של אביה. את כלבי המזחלת שלה קיבלה ג'ני בעקבות המעורבות של משפחתה בהצלת כלבי מזחלות. בשנת 2008, 33 כלבי מזחלת ננטשו באזור מרוחק ושומם ללא מחסה, מזון או מים. נוהג מזחלות שעבר במקרה שמע את יללותיהם וכך נחלצה קהילת הנוהגים להצילם. בכוחות משותפים. הובאו לכלביה של משפחת גרבר, שם קיבלו לראשונה מזה ימים רבים מזון וטיפול רפואי. שלוש מהנקבות היו בהריון מתקדם, אך רק שתיים הצליחו לשמור עליו. שמונה גורים שרדו משתי ההמלטות והם היו הכלבים הראשונים שג'ני קיבלה לידיה. "התחייבתי לפני הוריי שכלבים אלו יהיו בטיפולי ובאחריותי וכך גם נפלה ההחלטה שאהיה נוהגת מזחלות", מספרת  ג'ני. כל הכלבים שג'ני נוהגת כיום הם צאצאים של אותם גורים, ושבעה מהם הם בני שגר אחד אותו ילדה אחת הגורות.

החיידק של נהיגת מזחלות "תפס" חזק את ג'ני והיא החלה להתחרות במסגרות האפשרויות, וברובן תחרויות לבוגרים.

"אין 'ליגת נוהג המזחלות הצעיר' וגם אין מועדון המרכז פעילות זאת. בדרך כלל הגיל המינימלי להתחרות במירוצים שכאלו הוא 16 אך בהיותי בעלת נסיון, קיבלתי אישור מיוחד והתחלתי בגיל צעיר יותר. ישנם שני מרוצים המיועדים לנוהגים צעירים; ה-Iditarod לצעירים שכבר הזכרנו, וה"מרוץ לשמיים" (Junior Race to the Sky) שאורכו 100 מייל (160 ק"מ)", היא אומרת.

מירוצי המזחלות נערכים בתקופת החורף והנוהגים מתמודדים עם מצב מורכב של תנאי דרך ותנאי מזג אויר. המרוצים נעשים על בסיס מרחק או על בסיס זמן. קיימות 5 קטגוריות:

"ספרינט מדוד" – מרוצים מהירים מאוד ל-6-2 כלבים ולמרחק בין 5-2 מייל (3.2 ק"מ – 8 ק"מ).

"ספרינט פתוח" – המאפשר לצוות לא מוגבל של כלבים להתחרות (בדרך כלל 22-16 כלבים). המרחק במרוצים אלו גדול יותר ונע בין 50-25 מייל (80-50 ק"מ).

"מרוץ בקטעים" – סוג זה של מרוצים מקובל מאוד גם באירופה. במסגרת זו ניתן להחזיק ב"נבחרת" של 20-12 כלבים אך הצוות שימשוך את המזחלת יהיה בן 12-8 כלבים. במרוץ כזה כל קטע יכול להיות בין 80-30 מייל (128-48ק"מ) והמרוץ יכול להמשך על פני 10-3 ימים שבכל יום מקטע אחד. סוג מרוץ זה מזכיר במבנהו את ה"טור דה פרנס" ומרוצי האופניים המוכרים מרחבי אירופה.

"מרוץ למרחק" מרוץ בו 16-10 כלבים למרחש של 500-100 מייל (800-160 ק"מ).

"מרוץ למרחקים ארוכים" או מרוץ סיבולת למרחק של כ-1000 מייל (1600 ק"מ, שהם פעמיים ת"א-אילת הלוך ושוב) ובמרוץ זה רצים 16-14 כלבים. ישנם רק שני מרוצים כאלו בעולם; ה-Iditarod וה-Yukon Quest. השנה ה-Junior Yukon Quest בוטל בשל מיעוט משתתפים. ג'ני משתתפת בעיקר במרוצים למרחק אם כי גם השתתפה בלא מעט מרוצים בקטעים.

עונת המרוצים עושה שימוש בשלג היורד בנדיבות במדינות הצפוניות של ארה"ב (מונטנה גובלת בחלקה הצפוני בקנדה) ונערכת מחודש דצמבר ועד חודש מרץ. ההתחממות הגלובלית מגיעה גם לכאן וכמות השלג אינה קבועה וחוסר יציבות גרם למספר מרוצים להתבטל או להדחות.

הנסיון שג'ני צברה הביא אותה ללא מעט הישגים. בצד התמקמות נאה בדרך כלל בין שלושת המקומות הראשונים זכתה ג'ני במספר מרשים של פרסים המעידים יותר מכל על ההתייחסות למרוץ, על הספורטיביות ועל פילוסופיית החיים שלה: "בארבע השנים האחרונות זכיתי בשבעה מרוצים שונים בפרס על הטיפול הטוב ביותר לכלבים. על הפרס הזה מחליטים הצוותים הווטרינריים הבודקים את הכלבים בסיום כל מרוץ ומעריכים את מצבם, כושרם והאופן שבו הם טופלו. קשה מאוד לזכות בפרס זה מאחר וכל הנוהגים מתייחסים לכלביהם בצורה הטובה ביותר ולכן אני גאה במיוחד שדווקא אני נבחרתי ולא פעם או פעמיים".

פרס מסוג אחר אותו קיבלה ג'ני כבר פעמיים הוא פרס הנוהג הספורטיבי הניתן לנוהג שהושיט כתף לנוהג חבר שנקלע לצרה גם באמצע המירוץ ולעיתים לוותר על יתרון במירוץ ולהשאר ולסייע מאחור. "הכלבים ימשיכו לרוץ גם אם הנוהג איבד את אחיזתו ונפל מהמזחלת. זהו מצב מסוכן מאוד וחייבים להושיט עזרה במקרה כזה. חשוב לציין שאת הפרס הזה מעניקים הנוהגים העמיתים למרוץ ואני מחשיבה אותו כפרס חשוב ביותר", מסבירה ג'ני.

פרס נוסף הוא פרס ה"רסן הכחול" גם זהו פרס שעליו יצביעו כל המתחרים והוא יינתן לכלב המוביל הטוב ביותר. רק במרוץ האידיטרוד לצעירים ניתן לזכות בפרס זה. ג'ני זכתה ב"רסן הכחול" פעמיים, עם הכלב המוביל הותיק שלה Super Cub ובמרוץ האחרון גם עם McGee, פקעת של מוטיבציה, נחישות, אופי ושרירים בן 18 חודשים, שחלקו האסי וחלקו כלב רועים בלגי. זהו המוביל החדש והצעיר שלה שמחפה על חוסר הנסיון שלו בנחישות שג'ני מודה שלא ראתה באף כלב שפגשה עד כה: "הוא עדיין אינו יודע להבדיל בין הפקודות ואני לא סגורה איתו על ימין ושמאל אבל הוא מוביל טבעי והצוות כולו נסחף אחריו".

לשאלה כמה זמן את מקדישה לכלבים שלך מצחקקת ג'ני ומתקנת אותי: "אתה מתכוון כמה זמן אני לא מבלה עם הכלבים שלי". ג'ני מבלה שעות רבות בהאכלה, טיפוח ובאימון צוות הכלבים שלה. האימונים לכלבי המזחלת נמשכים כל השנה. בחודשי האביב ועד הסתיו הכלבים מושכים עגלה. העגלה כבדה באופן יחסי ומהווה אימון כוח וסיבולת לכלבים. "אנו מתחילים לרוץ בשעות הבוקר המוקדמות כשקריר. בתחילה שלושה – ארבעה ימים בשבוע. אימון נמשך בין שעה לשמונה שעות. כל עוד קריר אנחנו רצים. כשהחורף מגיע והשלג עמוק מספיק, עוברים הכלבים למשוך מזחלת והקצב והמהירות עולים. כך אנו עובדים על המהירות ועל הסיבולת בתנאים האמיתיים". לאלו מבינינו שמנידים בראשם וחושבים – המממ, כמה שעות על המזחלת בנופים מושלגים…. אז צריך להוסיף לכך את כל השעות של הטיפול, טיפוח והכנה של הכלבים והמזחלת – פרוייקט מורכב ומסובך מאין כמוהו ושעות עבודה שהברוטו שלהם עולה בהרבה על הנטו.

את העובדה שכלבי המזחלת של ג'ני ומשפחתה הם תערובת של כלבי האסקי סיבירי וכלבי רועים בלגיים ונחשבים ליוצאי דופן בענף נוהגי המזחלות. מסבירה ג'ני:"כלבי רועים בלגיים הם גזע המוכר לנו היטב ותכונותיהם המיוחדות מוערכות מאוד. ההאסקי הסיבירי הוא כלב שהריצה מהווה אינסטינקט בסיסי בכל מהותו. פרוותו מותאמת בצורה מושלמת לתנאי מזג האויר, בינונית באורכה אך צפופה ויעילה, ומבנה גוף המאפשר לו לרוץ ולרוץ. כאשר אנו מרביעים אותו עם הרועה הבלגי אנו מחפשים לשפר את האינטילגנציה, את הנחישות והסיבולת ואת הקשר אלינו". למרות שניתן למצוא שילובים נוספים של כלבי מזחלת קלאסיים עם גזעים אחרים, למיטב ידיעתה של ג'ני, משפחתה היא היחידה העושה כן עם כלבי רועים בלגיים. "במרוצי הספרינט המהירים הנוהגים משתמשים בכלבים מגזעים נוספים כמו כלבי רועים גרמניים, פוינטר גרמני קצר שיער, כלבי רוח כמו גרייהאונד וסלוקי ע"מ להוסיף מהירות לכלבי המזחלות".

מלבד כלבי המזחלת לג'ני שתי כלבות רועים בלגיות, שביל (Chevelle) בת השנתיים, איתה מתחרה ג'ני באג'יליטי, משמעת ובתערוכות במסגרת ה-AKC (גם במסגרת הנוהג הצעיר) ו-ג'י.בי (JB) כלבת טרוורן בת שבע שמתרכזת בעיקר בתחומי האג'יליטי והמשמעת.

מה הלאה? ובכן ג'ני ממשיכה במלוא הקיטור קדימה; בשנה הקרובה היא מתכננת להגדיל את טווח המרוצים בהם תשתתף ותנסה את יכולתה בטווחים שבין 400-200 מייל (640-320 ק"מ) כשהיא מתכננת להתנסות במסגרות הצנועות יותר כשהאידיטרוד בהחלט קורץ באופק.

בשנה הבאה ג'ני תחבוש את ספסלי הקולג המקומי (של מדינת מונטנה) כשעל הפרק לימודי וטרינריה באוניברסיטת וושינגטון מיד לאחר מכן. "זהו בסיס טוב לעתיד עיסוקי הכלבנים. כמובן שאמשיך בכל האפיקים הכלבניים ואולי יום אחד אהפוך לשופטת (AKC) כמו אימי", היא מסכמת בחיוך.

לפרטים נוספים:

http://www.jennygreger.com

mtdogmushing32@gmail.com

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf