west-siperian-laika

גזעי כלבים רוסיים

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

רוסיה משתרעת על פני שטחים עצומים ובעבר השתרעה על פני כמעט רבע מאסיה ואירופה. ההיסטוריה הכלבנית הרוסית עשירה מאוד ויעידו על כך 10 גזעים רוסיים המוכרים ע״י ה-FCI:

רועה קווקזי: אחד מהגזעים בעלי ההיסטוריה הארוכה ביותר ושומר על רכוש ועל עדרי הצאן והבקר בואכה הרי הקווקז שגם נתנו לו את שמו. גדול ועוצמתי מאין כמוהו, בטוח מאוד בעצמו ואופיו תקיף. אורך גופו גדול מעט מגובהו כפי שנמדד בשכמה ועומק החזה כמחצית מגובה זה. ההבדל המגדרי בולט בגודל ושפעת הרעמה. הראש מרשים, כראשו של הדוב. העיניים כהות, קטנות יחסית ומעט מלוכסנות. ההבעה מאיימת. האזניים ממוקמות גבוה וצמודות ללחיים אך לרוב חתוכות בסמוך לשורשן. הצוואר חזק, נטוע היטב בין הכתפיים, והגוף עוצמתי. הזנב מנוצה ומגיע עד לעקבים. הפרווה צפופה ביותר בשני אורכים, בינוני וארוך והמרקם מחוספס. כמעט כל צבע מתקבל כולל טלאים. הצבע המסורתי הוא כצבעי הזאב. צבע שחור אחיד, בלק אנד טן, (מסיכה שחורה מותרת) חום כצבע הכבד או כחול (מדולל) אינם מותרים ומהווים שגיאה פוסלת. גודל: זכרים 75-72 ס״מ (מינימום 68 ס"מ), נקבות 70-67 ס״מ (מינימום 64 ס"מ). יש להעדיף כלבים גדולים אך לא על חשבון ההרמוניה והאיזון.

רועה מרכז אסיאתי: גם הרועה המרכז אסיאתי בעל היסטוריה עשירה ועומד מאחרי התפתחותם של גזעים רבים אחרים. קומפקטי יותר מהקווקזי. גופו חזק ביותר, וההבדל המגדרי בולט. הראש מלבני, סף המצח מודגש יותר, העיניים אובליות ומיקומן מעט חזיתי. ההבעה מרוחקת. האזניים במיקום נמוך ולרוב חתוכות בסמוך לשורשן, הצוואר חזק נטוע היטב בין הכתפיים החזקות והעור עבה יוצר פימה קלה וטיפוסית. הזנב באופן מסורתי נקצץ, זנב טבעי נישא כסיף מעט גבוה מהקו העליון. היסטוריה משותפת מקשה לעיתים להבדיל בין שני הגזעים, אך באופי אין לטעות: בעוד שהקווקזי ייזום, ינהם ויפנה ראשו לכל הכיוונים, יקפא המרכז האסיאתי על עומדו, יחריש, ורק עיניו ינועו בארובותיהן. הפרווה צפופה ביותר ומרקמה העליון מחוספס. כמעט כל צבע מתקבל כולל צבעים אחידים או טלאים. למעט גלימה שחורה על צבע טן, וצבעים מדוללים (חום כצבע הכבד או כחול) שאינם מותרים ומהווים שגיאה פוסלת. גודל: הזכרים מינימום 70 ס״מ. נקבות מינימום 65 ס״מ. יש להעדיף כלבים גדולים אך לא על חשבון ההרמוניה והאיזון.

כלב רועים דרום רוסי: כלב רועים שיעדיף להישאר בחוץ, חי ומגדל את גוריו בין הכבשים כחלק מהעדר עליו יגן גם במחיר חייו. מראהו מטעה! זהו זאב בעור כבש. גדול מבינוני, חסון, בעל מבנה מאסיבי מבלי להיות כבד או מגושם. מעט מאורך מגובהו והבדלי המגדר ברורים. אופיו חריף, בעל יצר הגנה, דומיננטי ומסוכן לזרים. הראש מאורך, סף המצח קל והוא נראה אדיש ולעיתים אף מגושם תנועה. אך לא כך הוא, הוא פיקח מאוד, מכלכל את מעשיו בקפידה ואין להתגרות בו. התנועה שלו חפשית וללא מאמץ, ומסגירה עוצמה רבה, הפרווה כפולה, שיער עליון קשיח וגס באורך 15-10 ס”מ על פני כל הגוף, ופרווה תחתית צפופה. לרוב צבע הפרווה לבן אך לעיתים יופיעו בה גוונים של צהבהב, אפור בהיר, צבע הקש, או נתזים בצבע אפור. גודל: זכרים מינימום 65 ס"מ. נקבות מינימום 62 ס"מ. לרוב הפרטים גדולים בהרבה מהגדלים המינימליים.

טרייר רוסי שחור: אחד מהגזעים המעניינים והיפים ונוצר בכלביית הכוכב האדום בשנות ה-40 במטרה ליצור כלב עבודה אולטמטיבי. גדול, חזק בגופו ובאופיו. הגרעין הגידולי המייסד כלל זכר שנאוצר ענק שחור, נקבת רוטווילר ונקבת ארדייל טרייר. מאוחר יותר שותפו גם גזעים נוספים. זהו כלב גדול וחסון אך אתלטי וגמיש בצורה יוצאת דופן. מבנה גופו אלגנטי כמעט ריבועי ומהוקצע צללית. הראש מרשים, מלבני ומאורך עם סף מצח בינוני וזרבובית מעט קצרה מאורך הגולגולת. מאחורי הגבות המפותחות מסתתרות עיניים שמבען ערמומי. שפמפם וזקנקן מפותחים מוסיפים להופעתו של הגזע ומצדיקות את אופיו העצמאי. הצוואר חזק נטוע בזוית של 45 מעלות אל חגורת כתפיים חזקה ושכמות מפותחות. הקו העליון משתפל למותנית רחבה ושרירית. הפרווה שחורה, העליונה קשיחה ומעט גלית ותספורת מקציעה את תוויה. גודל: זכרים 78-70 ס"מ. נקבות 74-66 ס"מ. פרטים גדולים יותר מתקבלים אם הם מטיפוס מצויין ומאוזנים.

לייקה מזרח סיבירית: שפיץ טיפוסי, מעט גדול מבינוני עם מבנה ריבועי וחסון, הגדול מבין שלושת הלייקות. הגובה בשכמות לזכרים 64-57 ס”מ ולנקבות 60-53 ס”מ. צייד בכל מאפיניו ומשמש גם למשיכת מזחלות. זרבוביתו קצרה מעט מאורך הגולגולת ומאסיבית יותר מהלייקות האחרות. יצר הציד דומיננטי ויש ללמדו לחיות עם בעלי חיים אחרים. אינו מתאים לחיי עיר, אופיו טריטוריאלי ונמרץ מחייב אורח חיים פעיל. הפרווה עמידה לאקלים הארקטי ומציגה מגוון צבעים בדומה ללייקה המערב סיבירית, אך אינו מתיר צבעים מדוללים (חום כבד וכחול) או מנומר (שגיאות פוסלות). מאחר ואין גבול ברור המגדיר היכן מסתיים אזור תפוצתה של המערב סיבירית לבין אחותה מהמזרח נמצא מספר טיפוסים בשני הגזעים. הוא הרגוע מבין הלייקות אך יגיב בעוצמה, במחווה נביחות עזות ומאיימות אם יחוש בסכנה.

לייקה רוסית אירופאית: שפיץ בינוני, קומפקטי מחודד זרבובית ואזניו זקופות שהיה נפוץ מאז ומעולם ביער הטייגה מצפון פינלנד וקיריליה ועד האורל. הזרבובית כאורך הגולגולת. מבנה הגוף חזק. החזה עמוק ורחב והעמידה רחבה במיוחד מאחור. הפרווה בצבעי שחור לבן, צבע טן ונתזים באפור על הגפיים אינם רצויים. היא הקטנה מבין שלושת הלייקות הגובה בשכמות לזכרים 58-52 ס”מ, נקבות 54-48 ס”מ. בעבר הציגו מספר טיפוסים שהוגדרו על פי מוצאם. עידכון התקן והעדפת צבעי השחור לבן הפכו משנת 1980 הכלבים השחורים לרוב. הודות לקיומם של ציידים נלהבים ולמרות התהפוכות ההיסטוריות ברוסיה בעת החדשה, שרד הגזע. צלליתו וצבעי הפרווה עלולים להחליפו בכלב הדובים הקירילי, אך הוא קטן יותר. הלייקה הרוסית אירופאית עירני וחשדן לזרים מבלי להיות תוקפן מהווה כלב משפחה מצויין. גודלו מסייע לו להשתלב יפה בסביבה עירונית ופרוותו האטרקטיבית הפכו אותו לחיית מחמד מבוקשת.

לייקה מערב סיבירית:  הקלה ביותר מבין השלוש ובגודלה ניצבת בין הלייקה המזרחית לרוסית אירופאית. הפרווה בכמעט כל הצבעים שבקבוצת השפיץ אם כי נתזים וצבע שחור אינם רצויים וצבעים מדוללים (חום כבד, כחול) ומנומר אינם טיפוסיים (שגיאה פוסלת). לייקות קלות תנועה ומהירות בעלי אורך רגל העולה על עומק החזה שימשו מאז ומעולם בשטחי מזרח סיביר. עמידים וחזקים יותר מכל גזע אחר, ויצר הציד שלהם מוסיף להם כוחות “יש מאין”. מלאי חיות ועירנות אך לא יפגעו בבעלי חיים אחרים או באדם והם מתאימים גם לסביבה עירונית. בסוף שנות הארבעים התייצב הטיפוס עם ההבעה “דמויית זאב” והלייקה המערב סיבירית הפכה לאחד הגזעים הנפוצים ברוסיה במיוחד בשל יכולותיו המגוונות וגודלו הבינוני. הגזע מחוייב במבחן עבודה. גודל: זכרים: 62-55 ס”מ. נקבות: 58-51 ס”מ.

סמוייד: שפיץ חסון וטיפוסי המותאם היטב לאקלים הארקטי ופרוותו לבנה או בגווני לבן וקרם בהיר סימטרי (ביסקיט). הגזע מגיע מצפון רוסיה וסיביר וחי בשותפות מלאה עם בני הסמוייד שנתנו לו את שמו. הפיגמנט השחור לעיניים, האף והשפתיים המשוכות ב״חיוך של סמוייד״ הפכו אותו לידועון במובן השפיץ של המילה… רבים לא עמדו בקיסמו וגם משפחת רומנוב (הצאר האחרון) גידלו סמויידים. במקור סמויידים הציגו צבעי פרווה נוספים ורק בצפון היו לבנים. הסמויידים חיו קרוב לבעליהם: רעו את עדרי האיילים, משכו מזחלת, סייעו בציד, ובלילות קרים חיממו בחום גופם. חוקרי קוטב הביאו אותם לאנגליה, והתקן הראשון נכתב ב-1909. הקירבה לאדם עיצבה את אופיו והוא התאים עצמו היטב לחיים עירוניים, אך יעדיף לצאת לפעילות בכל שעה. כיום הוא אחד מהגזעים הפופולריים בעולם. גודל זכרים 57 ס״מ (54-60), נקבות 53 ס״מ (50-56).

בורזוי: בורוזוי ברוסית – מהיר. די הגיוני לכלבי רוח והמשיג כמעט כל מי שנמלט ממנו. הוא נועד לציד מגוון, מארנבות ועד לזאבים, בתקופות קדומות הניס זאבים מחוות חקלאיות, ולקח חלק גם במרוצים. באופיו הוא מסוגר ומרוחק, ללא התייחסות לזרים. אין לטעות בו, הוא עשוי להיות אסרטיבי ואינו חובב קירבה פתאומית. גודלו (זכרים 75-85 ס״מ, נקבות 68-78 ס״מ) משווה לו מראה גמלוני לעיתים אך תגובותיו מהירות ולעיתים יחשב פזיז. צלליתו טיפוסית לכלבי הרוח והפרווה המשיית והמעט גלית מעט מרככת אותה וצבעיה מגוונים. הצבע הטיפוסי השולט בהיר (או לבן) עם כתמים כהים יותר במגוון צבעים. נתזים אינם רצויים וצבעים מדוללים (חום כצבע הכבד או כחול) הם שגיאות פוסלות. הבורוזוי מתבגר לאט ויגיע למלוא בשלותו רק בגיל 3 או 4. צלליתו האצילית, מראהו הכחוש וגמישותו העניקו לו תדמית שהתאימה למעמד האצולה ברוסיה. לשיא פופולריותו הגיע בתקופת הארט נובו (1920-1880)אז כלבי בורזוי מבתי הגידול האיכותיים של רוסיה יוצאו לאירופה ולארה״ב. המהפיכה הקומוניסטית קטעה כל זאת ועד להתפרקות בריה״מ היו הם עיקר הגידול. כיום, חזר הגזע לשגשג גם ברוסיה.

טוי הרוסי: נציג בודד בקבוצת הגזעים הזעירים והוא הגזע הקטן (28-20 ס״מ) בין כל הגזעים הרוסיים ונוצר במאה השנים האחרונות באזור מוסקבה. ארך רגליים, אלגנטי, מלא חיות, ושריריו כחושים. גופו ריבועי וראשו קטן יחסית לגודל הגוף. ההבדל המגדרי מועט ומשתקף באופי, הזכרים בעלי ביטחון רב יותר. אופיו וכישוריו להתחבר עם כל הסובבים הפך אותו לחיית מחמד מבוקשת. הטרייר האנגלי הננסי היה פופולרי בתחילת המאה ה-20 אך דעך והלך עד שנות ה-50 במהלכם ממש נעלם. מגדלים רוסיים החליטו לשקם את הגזע ולצורך הגידול המחודש לקחו כלבי טרייר אנגלי ננסי שאפשר שכלל לא היו מתועדים והתוצאה היתה שונה מאוד מהטרייר האנגלי הננסי. בשנת 1958, נולד זכר בעל ניצוי מרהיב וכשביצעו הרבעה של פרטים בעלי מאפייני פרווה דומים התקבל וריאנט הפרווה הארוכה (“טוי טרייר רוסי מוסקבאי”). כיום  שני הוריאנטים מוכרים בגוונים עשירים של שחור עם טן, חום עם טן, כחול עם טן, וגם אדום בכל גוון עם כיסוי בצבע שחור או חום. צבע אחיד או חוסר בצבעי הטן הן שגיאה. כתמים נרחבים בצבע לבן או נוכחות של נימור הן שגיאות פוסלות.

לצד 10 הגזעים המוכרים ע״י ה-FCI ניתן למצוא 13 גזעים נוספים שאינם מוכרים וחלקם אף נדירים ברוסיה עצמה. בתקופת חבר העמים גזעים אלו היו נפוצים יותר בקרב ארצות חבר העמים אך כיום ניכר כי גזעים שאינם רוסיים תופסים מחדש את מקומם לאחר שנים של גידול מוגבל. בין גזעים אלו ניתן למצוא 3 גזעי רוח (טאזי, הורטייה וכלב רוח דרום רוסי ספיפנייה) שני גזעי האונד (האונד רוסי והאונד רוסי טלוא), שלושה כלבי שפיץ (לייקה מייקוצק, שפיץ רועה איילים, וכלב מזחלת מצ'וקוטקה) גזע זעיר אחד (צבטנייה בולונקה) שני גזעי דוגה (שומר מוסקבאי, בורייט-כלב מונגולי) וגזע רועים אחד (כלב רועים מזרח אירופאי). חלק מהגזעים דומה דמיון רב לגזעים קיימים כמו הרועה המזרח אירופאי הדומה דמיון רב לכלב רועים גרמני ואחרים שנוצרו מהכלאות של גזעים מוכרים כמו השומר המוסקבאי שבעברו רועה קווקזי וסנברנרד.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf