887701_12269350

גורי כלבים ומחלת ההרפס

שם הכותב/ת: דר’ חגי ידין, רופא וטרינר וירולוג

צילום:מערכת חיות הבית

אין דבר מתסכל יותר מהתסריט הבא: לאחר חיפושים ודיונים נמצא האב המיועד לדור הבא והכלבה הגיעה לדרישה, הזיווג נעשה ולאחר המתנה של תקופת הריון נולדים במזל טוב גורים חמודים ו – אופס! תוך מספר ימים הגורים מפסיקים לינוק, חולים ומתים ובמקום שגר יפה ותקוות לדור חדש נשארים עם אכזבה ותסכול. מה גורם לתמותת גורים לאחר המלטה ולפני גמילה?

תמותת גורים עד גמילה מסתכמת ב-17.4% ויורדת לכ–4% לאחר גמילה. קיימות סיבות שונות לתמותת הגורים לאחר המלטה, ביניהן ניתן למנות:

היפותרמיה – תת טמפרטורה

התייבשות ממחסור בחלב אם או חוסר שתייה מספקת, או כתוצאה משלשול שלא אובחן מאחר והאם מלקקת את ההפרשות.

סיבות נוספות לתמותת גורים מוקדמת (neonatal mortality )הן:

תסמין דימומי – מחסור בויטמין K1 במזון האם או ירידה באיכות הויטמין עקב אחסון לקוי של המזון.

תסמין המוליטי- פרוק כדוריות הדם האדומות עקב אי התאמה של קוים גנטיים.

תמותת גורים לטרוגנית – עקב הגזמה במינון בעת טיפול תרופתי.

מחלות חיידקים (בקטריאליות) – הנגרמות על ידי חיידקי מעיים, ניתן בדרך כלל למנוע על ידי שמירת ניקיון והגיינה.

מחלות נגיפיות (וירליות) – בדרך כלל נמנעות על ידי חיסון האם וזו מעבירה נוגדנים לגורים דרך חלב האם, העשיר מאד בנוגדנים כנגד כל המחלות כנגדן חוסנה האם או איתן התמודדה ועליהן גברה במהלך חייה.

אחת מהמחלות הנגיפיות אשר איננה מכוסה על ידי התרכיב המכונה משושה (כנגד 6 מחלות בכלבים) היא מחלת ההרפס. הרפס הכלבים, (Canine herpes virus (CHV-1, פוגע אך ורק בכלבים. בכלבים מבוגרים ובגורים מעל 3-4 שבועות הוא גורם למחלת נשימה קלה ממנה מחלימים די מהר. נגיף ההרפס נפוץ מאד בכל העולם, כל כלב שני או שלישי נחשף ונושא את הנגיף בגופו.

אך בדומה לכל נגיפי ההרפס באדם, כל הכלבים אשר החלימו ממחלת הנשימה הקלה מנגיף ההרפס, יישאו את הנגיף לשארית חייהם במצב רדום. יש כיום בתי גידול בהם 100% מהכלבים הם נשאי הרפס. בגורים הנולדים לכלבה נשאית הרפס עלולה הבעיה להתעורר בצורה חמורה. ככל שיותר כלבים חיים בסמיכות תחת קורת גג אחת, גדול הסיכוי כי יהיה ביניהם נשא נגיף, וכתוצאה מהלחץ החברתי כלבות בהריון ייסבלו מעקה (סטרס) והשגר יחלה.

למחלת ההרפס בבתי גידול השלכות כלכליות מרחיקות לכת על ביצועי בית הגידול.

נגיף ההרפס הוא נגיף דנ"א (DNA) בעל מעטפת. בדומה לנגיפי הרפס אחרים יש לנגיף זה זיקה לרקמות של אברי הרבייה ויכולת לגרום להפרעות ברבייה, חוסר פוריות, הפלות ותמותת גורים לאחר המלטה. התכונה האופיינית ביותר לנגיפי ההרפס היא יכולתם לגרום לזיהום כמוס אשר עלול לעבור שפעול מחדש בשלב מאוחר יותר בחיי הכלב.

נגיף ההרפס רגיש לחום, אינו עמיד במיוחד בתנאי הסביבה ורגיש למרבית חומרי החיטוי הנמצאים בשימוש.

תפוצה עולמית

נגיף ההרפס בכלבים אובחן לראשונה בארה”ב ב-1965 לאחר שגרם לתמותת גורים לאחר ההמלטה. בהמשך זוהה הנגיף בארצות אירופה באוסטרליה וניו-זילנד.

המחלה מופיעה בעיקר בכלביות טיפוח ורבייה; 15%-90% מהכלבים נושאים נוגדנים כנגד הנגיף, כלומר עברו מחלה בצורה קלה או חריפה. גם כלבי בית במשפחה אינם נקיים מזיהומי הרפס. סקר שנערך ב-1993 הראה כי 48% מבתי הגידול לכלבים נשאו נוגדנים וסבלו מהפרעות היתרבות. מתוך בתי הגידול בהם נמצאו נושאי נוגדנים להרפס, 67% הראו הפרעות רבייה כגון הפלות ותמותת גורים מוקדמת. במספר בתי גידול הוכח קשר ישיר בין נוכחות נוגדנים להרפס, תמותת גורים מוקדמת עם סימנים אופייניים ובידוד של הנגיף מאותם מקרים. הרפס הכלבים אינו הגורם הבלעדי האחראי להפרעות רבייה אך ידוע כגורם מעודד להתפתחות של גורמי מחלה אחרים כגון מיקופלסמה.

ההדבקה

המחלה מועברת בשלוש דרכים: העברת פה-אף בליקוק והרחה; הפרשות מהאף והגרון עלולות להדביק עד 15 יום לאחר ההדבקה.

העברה מאברי המין בעת זיווג, עם הזרע, הפרשות מאיבר המין מדבקות עד 16 יום לאחר ההדבקה בנקבות ועד 20 יום בזכרים.

העברה דרך קרומי העובר (מכונה גם העברה אנכית) בעת ההריון– בדרך העברה זו נגרמות הפלות, ספיגת עוברים והמלטת גורים חלשים. רקמת הנפלים והגורים החלשים מהווים מקור להעברת גורם המחלה.

נגיף ההרפס בריריות האף הגרון ואברי המין ודרך מערכת הדם מועבר לכל הגוף ונשאר בצורה כמוסה בקשרי העצבים. כל זמן שמערכת החיסון מצליחה לדכא את הזיהום, פרטים מסויימים מצליחים לסלק באופן מוחלט את הנגיף. הפרשה של נגיף מתרחשת באירועי עקה כמו בעת דרישה. לאחר המחלה הראשונית ואחר כל אירוע מחלה מחודש יש עלייה בכייל הנוגדנים בדם. בגורים מתחת לגיל שלושה שבועות, בהם מערכת החיסון אינה מושלמת, מתרבה הנגיף במיוחד באברי מטרה כמו הטחול, הכבד והכליות. בגורים בוגרים יותר ובכלבים מבוגרים הזיהום נשאר מקומי בלבד, בריריות האף, הגרון והעיניים. נוגדנים אימהיים המועברים בחלב האם מגינים כנגד דלקת קטלנית אך אינם מונעים את הזיהום.

תופעות המחלה עד גיל 3 שבועות

מחלת ההרפס בגורים בסמוך להמלטה הינה צורת המחלה החריפה והקשה ביותר. חוסר יכולתם של הגורים לשמור על טמפרטורת הגוף מסייע להתרבות הנגיף ולהתפשטותו בגוף.

סימני המחלה מתפתחים תוך 4-6 ימים לאחר ההמלטה: אפטיות, חוסר תיאבון, עור אפור-צהוב, הראש בצקתי, הקאות ובכי, דלקת עיניים של הלחמית והקרנית, סימנים נוירולוגיים כרעידות, רפלקס גרוד, סיבוב חד של הראש לצד אחד ומוות פתאומי. רוב הגורים מתים תוך 24-48 שעות. נדגיש כאן כי חומרת הסימנים הקליניים היא פרופורציונלית לרמת הנוגדנים שהועברו מהאם לולד.

בכלבים צעירים

הסימנים האופייניים הם דלקת אף-גרון מלווה בדלקת עיניים (מזכיר כלבלבת) וההחלמה תיך 4-8 ימים. לעיתים מתווסף זיהום חיידקי המחמיר את המחלה. גם במחלת שעלת המלונות יש לעיתים סיבוך עם התפרצות משנית של הרפס.

בכלבים בוגרים

סימני המחלה חולפים בצורה נסתרת ומתמקדים בעיקר ברמת הממברנות הריריות. יש ומתפתחות שלפוחיות זעירות בחלל הפה או בריריות אברי המין ולעיתים הופכות לכיבים, מתנוונות ונעלמות תוך שבוע עד שבועיים. במרבית המקרים שלפוחיות אלה הן מופע חוזר של הזיהום ההרפטי המופיע בעיקבות עקה (סטרס) או מחלה אחרת. אירועים אלה מלווים בהפרשה מסיבית של נגיף, דבר הגורם במקרים אלה להדבקה בעת הזיווג.

בכלבות בהריון

בעת אירוע ראשוני או חוזר הנגיף עלול להגיע לרחם ולגרום לתמותת עוברים מוקדמת; ספיחה של העוברים, עוברי מומיה או הפלה. ההפלות הינן שכיחות לעומת ספיחת עוברים או דלקת רחם שנגרמה כהמשך לזיהום הרפס. מופעי ההרפס הקליניים נעלמים בדרך כלל לאחר אירוע אחד או שניים בעקבות התפתחות נוגדנים המגינים על הכלבה בפני בעיות רבייה הרפטיות. במקרה של כשל של מערכת החיסון ייכשל ייצור הנוגדנים המגינים וההגנה בפני בעיות רבייה לא תבוא לידי ביטוי.

איבחון

בכל תמותה של גורים מתחת לגיל 3 שבועות, יש להיוועץ בוטרינר. בעקבות ההרפס, הלקויות בגורים לאחר המוות הן די אופייניות, האיברים הפנימיים אנמיים, הכליות עם דימומים נקודתיים ונוזל דמי – צהבהב יימצא בחלל הבטן והחזה. הרופא יכול לשלוח דגימות לבדיקות מעבדה לצורך אימות החשד.

 

מניעה

מאחר ונגיף ההרפס רגיש לחומרי חיטוי, שמירה על כללי היגיינה וחיטוי בית הגידול ובמיוחד חדר או אזור ההמלטה, ימנעו את פיזור הנגיף ויצמצמו את הנזקים. שמירה על חום בחדר ההמלטה ובסביבת הגורים מצמצמת את התרבות הנגיף, המתרבה בטמפרטורה של  C˚35 – 36.

מניעה על ידי חיסון פסיבי – חיסון הגורים סמוך להיוולדם בנסיוב מאימהות בריאות, מוצר זה אינו מצוי כמוצר מסחרי.

מניעה על ידי חיסון – לאחרונה מעבדות חברת מריאל בצרפת מציעות תרכיב הרפס מיועד לאמהות כדי למנוע את המחלה בגורים. תרכיב זה, המכונה EURICAN HERPES 205, מעודד יצירת רמת נוגדנים גבוהה במיוחד בעת ההמלטה ובימים שאחריה. הנוגדנים המועברים לגורים בחלב האם מקנים הגנה כנגד נגיף ההרפס. על חיסון זה יש לחזור בכל הריון כדי לשמור על רמת נוגדנים גבוהה ומגינה.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf