1004962_37973060

בתים מרובי חתולים – אתגר אמיתי!

שם הכותב/ת: דר’ שרה הית’, בעלת מרפאה להפרעות התנהגות בבע”ח, צ’סטר, בריטניה

צילום:מערכת חיות הבית

אוכלוסיית החתולים הולכת וגדלה ויחד איתה גדל מספר הבתים בהם גרים בצוותא מספר חתולים. השינוי הדמוגרפי הזה טומן בחובו כמה בעיות שחשוב שניתן עליהן את הדעת; בעיות התנהגותיות שעשויות להתעורר במצב זה, כתוצאה מלחץ וחרדה, עשויות גם להשפיע ישירות על בריאותם הפיזית של החתולים ולהביאם אל המרפאה. אם נכיר את כללי ההתנהגות החתולית הטבעית נבין מדוע ריבוי חתולים בתוך הבית גורם להם למתח שכזה, וכיצד ניתן להפחית אותו לרמה שתאפשר לחתולים ובעליהם לחיות בהרמוניה.

התנהגות חברתית של חתולים

חתולים נחשבו מאז ומעולם לחיות א-סוציאליות. נראה היה כי הם מתרועעים זה עם זה רק לצורך רבייה, ובשאר הזמן הם מעדיפים להיות לבדם. כאשר זוהו בטבע קבוצות של חתולים הן נחשבו לקבוצות בעלות קשר רופף בין הפרטים, כמו חבורה הנאספת סביב מקור מים. עם זאת מחקרים מצאו שחתולים הינם חיה חברתית למרות הכל ומסוגלים ליצור קשרים חברתיים משמעותיים עם בני מינם. ההרכב הטבעי הבסיסי של קבוצת חתולים יהיה קבוצה המורכבת מנקבות הקשורות זו לזו בקשרי דם (אמהות, אחיות, סבתות, דודות) שיתרון הקבוצה מאפשר להם להעניק הגנה טובה יותר לגורים, יותר מזון ויותר נוגדנים, ע”י הנקה משותפת. הזכרים נדחקים לשולי הקבוצה, לרוב עם זכר בולט אחד שמרביע את מרבית הנקבות ומסלק זכרים מתחרים מהאזור.

השפעת המבנה החברתי על עוינות החתולים

למרות שהם נחשבים ליצורים חברתיים, זוהי התפתחות חדשה יחסית במונחי אבולוציית ההתנהגות שלהם. בטבע גודל הקבוצה נקבע ע”י כמות המשאבים הזמינים ומידת התחרות עליהם. למרות שבסביבה הביתית אין תחרות אמיתית על המשאבים, קל להם מאוד לסגל התנהגות עוינת כאשר נראה שמאיימים עליהם.

התקשורת בין החתולים מיועדת בעיקר כדי לשמור מרחק זה מזה בתוך הקבוצה המוכרת, והינה מינימלית ביותר עם זרים, לרוב לצרכי אזהרה. הביטוי התקשורתי לאזהרה מוכר לנו היטב – השיער הסומר, הרשיפה, היללות המאיימות – כל אלו מיועדים להבהיר את כוונתם לשמור מרחק, אך אם אלו לא צלחו והזר ממשיך לאיים, הם עשויים לתקוף אותו בכל הכוח. בתוך הקבוצה גילויי עוינות שכאלה הינם נדירים ותפקידם למנוע קרבות של ממש ככל שניתן.

בהישרדות חתולים כל אחד דואג לעצמו, ושמירה עצמית הינה בעדיפות עליונה. אין צורך בשיתופי פעולה בתוך הקבוצה כדי להגן על משאבים, לכן גם לא קיים מבנה היררכי. לכן לא נראה בקרב חתולים התנהגויות המצביעות על שליטה או לחלופין כניעה, לא בין חתולים לבין עצמם ולא בינם לבין בני אדם. קרבות עקובים מדם, ההולכים ומחמירים מרגע לרגע כמו שניתן לראות בכלבים אינם קיימים בחתולים. חתולים יכנסו לעימות פיזי ולסיכון בפציעה רק כאשר כלו כל הקיצים מבחינתם וכל האפשרויות האחרות מוצו.

היות והם אינם נסמכים על אינטראקציה חברתית לצורך הישרדות, אין להם שום צורך ליישר את ההדורים ולתקן קשרים לאחר עימות. כאשר קרב אכן מתרחש, הצד המפסיד (הקורבן) אמור להסתלק מהמקום.

עצמאות החתולים

חוסר ההישענות על קשרים חברתיים משתקף ביכולתו של החתול לשרוד לבדו, מבחירה או מכורח, וכל החתולים מסוגלים להתקיים בריק חברתי. אין זה אומר שכל החתולים יעדיפו לחיות ללא חברה של חתולים אחרים או בני אדם, אבל בכולם קיימת היכולת להסתלק בכל עת ולהסתגל לבדידות במהירות. עם זאת, לכל חתול יש צורך חברתי שונה בתוך החברה החתולית. חתולים בעלי דרישות חברתיות נמוכות יימצאו בשולי הקבוצה, ואלו בעלי הדרישות החברתיות הגבוהות יימצאו במרכזה. חתולים בעלי צורך חברתי גבוה יתאימו אולי יותר לסביבה הביתית מרובת החתולים, אך יש לזכור שחתולים אינם מגיבים מבחינה חברתית כמו כלבים או בני אדם. האינטרקציה החתולית מתאפיינת במחוות בעצימות נמוכה ובתדירות גבוהה (הם יתחככו בעדינות ברגלו של הבעלים או יפטירו לעברו יללה קצרה). כלבים ובני אדם מגיבים במחוות בעצימות גבוהה אך בתדירות נמוכה (הכלב הקופץ על בעליו, נובח ומכשכש בזנבו בהתרגשות לאחר שזה שב מיום העבודה). נטייתם של בעלי חתולים רבים לצפות לגילויי חיבה נרגשים שכאלה אינה מציאותית. הבעלים משליכים את הצורך שלהם באינטראקציה חברתית על החתולים ומשוכנעים שגם הם, כמוהם, זקוקים לחברה, וממלאים את הבית בחתולים נוספים. במקרים בהם יש קרבת דם בין החתולים האינטרקציה בתוך הקבוצה עשויה להשאר חיובית, אך כאשר מדובר במקבץ של זרים עלול להיווצר מתח רב בתוך הקבוצה.

שמירת המבנה החברתי

הדבר החשוב ביותר שיש לקחת בחשבון בבתים מרובי חתולים הוא ההתאמה החברתית שלהם זה לזה. חתולים מסוגלים לחיות זה לצד זה תחת קורת גג אחת אך זה לא הופך אותם לקבוצה חברתית. הקבוצה הקרובה ביותר הינה אחים לשגר, אבל גם אז כאשר הם נאלצים לחלוק את אותה הטריטוריה הם זקוקים למספר דברים הכרחיים כדי לחיות בשלום:

גישה חופשית למשאבים (מזון, מים, ארגז חול) בכל עת שיצטרכו

פרטיות ומקומות מסתור

אפשרות לברוח במקרה של עימות

במרבית הבתים מרובי החתולים הם אינם נהנים משלושת התנאים הבסיסיים הללו, וזה גורם להם למתח מתמשך. בעלי החתולים, שאינם מודעים למצב, לא יגלו את הבעיה במהירות או לא ידעו לייחס את ההתנהגות המוזרה של מחמדיהם לדבר, ועד שיגלו – כאשר התופעות כבר יקצינו מאוד ולא ניתן יהיה לפטור אותן כדבר של מה בכך – אז יווצר כבר מצב של נזק מצטבר ותופעות התנהגותיות ופזיולוגיות בלתי רצויות.

השפעתה של גישה מוגבלת למשאבים

חתולים אינם נוהגים לחלוק משאבים זה עם זה, אך בבתים מרובי חתולים מצופה מהם לחלוק אזורי מנוחה, נקודות אכילה ושתיה, למרות שכל התנהגותם אומרת שהם רואים עצמם יותר כמו “שותפים לדירה”, ולא “משפחה גדולה ושמחה”. ההשלכות לכך עלולות להיות מרחיקות לכת. אנו שוגים לחשוב שחתולים הם חבורה אחת כי כאשר מחלקים להם מזון הם מתקבצים כולם ביחד. יש לזכור כי מזון הוא משאב חיוני ראשון במעלה, והפרטים יאלצו לדכא לעיתים את התנהגותם הטבעית כדי לאפשר את השגתו. החתולים ישהו את גילויי העוינות שלהם למשך פרק הזמן המאפשר להם לאכול, אולם בשאר הזמן ינסו להימנע ככל האפשר מקרבה לחתולים אחרים. כאשר נשאלו בעלי חתולים על העובדה שהם מעולם לא ראו את כל החתולים ביחד באותו החדר למעט בזמני ההאכלה, כאשר בזמן ההאכלה חלק מהחתולים נשארים בחדר למשך כל הזמן וילכו וישובו מדי כמה שעות כדי לזכות בגישה למזון, הם העידו שחתולים מסויימים מסולקים מאזור ההאכלה או מסתלקים משם בעצמם, בעוד אחרים ניגשים הישר אל הקערה תוך יצירת קשר עין עם חתולים אחרים. קל לטעות ולייחס זאת לגישה היררכית, אך כזכור, בחברה החתולית אין מערכת היררכית מאחר והם אינם תלויים זה בזה – לא חברתית ולא הישרדותית. החתולים מסתלקים כדי להימנע מעימות ומפציעה אפשרית.

גם כאשר החתולים משתייכים לאותה קבוצה ומסוגלים לשאת את קרבתם של האחרים, יש לזכור שחתולים הם אכלנים בודדים ואכילה משותפת אינה דבר טבעי עבורם. כך שגם חתולים-אחים יעדיפו לאכול לבדם ויש לספק להם מספיק נקודות האכלה בבית כדי לאפשר להם לאכול בנחת, מבלי שיצטרכו ליצור קשר כלשהו עם חתולים אחרים.

בעוד שלטובת הצורך שלהם במזון חתולים יוותרו על נטייתם להתבודד, חתולים רבים אינם רואים במים משאב חיוני כמו מזון ששווה להתקרב לחתולים אחרים בשבילו, והם יעדיפו להימנע ממנו אם אינם יכולים לשתות בנוחות. הבעיה היא שלחתולים יש צורך מולד מועט מאוד לשתות, ואת מרבית צריכת המים שלהם הם מקבלים מהמזון ואינם חשים צורך לשתות עוד מים בנוסף. חוסר בשתיה עלול לגרום לדלקות חריפות בשלפוחית השתן, ולכן כאשר בבתים מרובי חתולים שמתגלה בהם המחלה יש לבדוק עד כמה המים זמינים לחתולים ואם הקשרים החברתיים שבין החתולים מאפשרים לכולם גישה אליהם. גורם נוסף לכך הוא האופן בו שותים החתולים. חתולים יעדיפו להתרחק ממקורות מים פתוחים, שם בטבע מתקבץ הטרף שלהם ממנו הם שומרים מרחק. בנוסף, המים סביבם הטרף מתגודד מזוהמים לרוב בצרכים, דם וטפילים. בסביבה הביתית מתעלמים מהתנהגותם הטבעית של החתולים ומניחים את קערת המים בצמוד לקערת המזון. הדבר מחמיר מן הסתם בבתים מרובי חתולים שם אין תמיד מקום למקם את כל הקערות. יש לבחור בקערות מזון מחומרים כמו מתכת, קרמיקה או זכוכית ולשמור על מים נקיים וצלולים. גם גובה הקערה חשוב – החתול צריך לראות את המים בעיניו לפני שהוא שותה מהם. הנטייה להימנע ממקורות מים מיוחסת לאינסטינקט החתולי ההישרדותי להימנע מסכנה ומאפשרות לפגיעה, ומכאן ממקומות צפופים כמו מקורות מים בטבע. אולם אין זה אומר שהם אינם אוהבים מים, ובעלי חתולים רבים מספרים על משיכתם של חתוליהם לצליל ולמראה המים הזורמים בברז.

נסיון לגרום למספר חתולים להשתמש באותם ארגזי חול לעשיית הצרכים עלול להוביל להשתנה ברחבי הבית ועשיית צרכים בלתי נשלטת. גם הגבלה של היציאה החוצה, מקום טוב להתפנות בו, עלולה לגרום לכך. חתולים זקוקים לפרטיות בזמן עשיית הצרכים. ניתן לפתור זאת בעזרת מספר ארגזי חול המכוסים במכסה, אך גם אלו עלולים לגרום לחתולים לערוך מארבים זה לזה ובעקבות הטראומה הם יימנעו משימוש בהם. לכן חשוב לספק מספר רב ככל האפשר של ארגזי חול ולפזרם בכמה מקומות בבית כדי שלכל קבוצת חתולים יהיה את אזור עשיית הצרכים שלה, וחתול מקבוצה אחת לא יאלץ לגשת לארגז החול של חתולים מקבוצה אחרת.

גישה למקומות גבוהים חשובה מכמה סיבות. ראשית, חתולים זקוקים למקום להימלט אליו בשעת עימות כדי להירגע ולהפחית את רמות החרדה שלהם. שנית, מקומות המעודדים טיפוס ייסעו לחתולים לשמור על כושר גופני וימנעו השמנה. יש לספק להם מדפים מוגבהים ועצי טיפוס, במספר שיספק את כל החתולים, כדי שיהנו ממשחק, ממנוחה וממקלט.

מאותן סיבות, מקומות מחבוא הינם הכרחיים, אך בבתים מרובי חתולים רבים בעלי הבתים נוקטים בגישה מינימליסטית ואינם מחזיקים מספיק רהיטים שיכולים ליצור מקומות מחבוא. דבר זה יגרום לחתולים להרגיש חשופים ופגיעים. תחושה זו, בשילוב מחסור במשאבים חיוניים אחרים כמו אוכל, שתיה וארגז חול, עלולה להוביל למצב של מתח כרוני, להתנהגויות כפיתיות כמו התנקות יתר ולמחלות.

מסקנות

חתולים הינם חיות חברתיות אך באופן השונה משמעותית מבני אדם וכלבים. הם חיים באופן טבעי בקבוצות קטנות של יחידים הקשורים זה לזה בקשרי דם וישתדלו להימנע ממגע עם חתולים אחרים. ניתן להבין מדוע מגורים משותפים וחלוקה טריטוריאלית עם חתולים נוספים רבים שאינם קשורים אליהם עלולים להיות סיטואציה קשה עבורם. עם זאת, תשומת לב להתנהגות הטבעית שלהם והתאמה של הסביבה הביתית לצרכיהם תפחית באופן משמעותי את רמות המתח שלהם.

אם אתם מנהלים בית מרובה חתולים, חשוב שתגבילו את כמות החתולים המתגוררים בביתכם לדרגה שתאפשר שמירה על קבוצה הרמונית מבחינה חברתית. מאחר ואוכלוסיית החתולים מתרבה בתוך הבית, אוהבי החתולים מתקשים להיפרד מהם וכך נוצרות קבוצות גדולות מדי שאינן בריאות לחתולים. הצורך הטבעי של החתולים הוא בחברה מינימלית, אין להם צורך בשבט שלם. אי אפשר לנקוב במספר אידאלי של חתולים שאפשר לגדל בבית. הדבר מושפע מפקטורים שונים כמו ההתאמה החברתית שיש בין הפרטים בקבוצה והמרחב הפיזי המאפשר להם לחלוק משאבים באופן הנוח להם. התבוננות בקבוצה ובהתנהלותה בצורה מושכלת תוכל ללמד אתכם על מתי זה כבר “יותר מדי”.

ולאלו מכם המתעקשים לצרף חתולים זרים אל תוך החבורה, עשו את התהליך בצורה מדורגת וקשובה, ובתנאי שכמות המשאבים ונגישותם לחתולים הוותיקים אינה נפגעת. זיכרו כי גישה חופשית למשאבים תגדיל את הסיכוי להרמוניה בבית מרובה חתולים.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf