001_daytona

ברבט הוא ברבט הוא ברבט מסע אפי אל טיפוסיות שכמעט ואבדה

שם הכותב/ת: ליאן פישטר

צילום: אליאן פישטר וקרולין פרייה

הברבט (FCI 105) הוא גזע צרפתי במקורו, כלב בינוני גדול, חסון ופרוותו עמידה במיוחד בפני מים וקור. זאת גם הסיבה שהוא יקפוץ ללא היסוס למים ללא קשר לטמפרטורה שלהם. אופיו הופך אותו לכלב עבודה מעולה, עם סיבולת, אינטיליגנציה ויכולת התמדה. הראש נפחי עם גולגולת מעוגלת וזרבובית חזקה. הפרווה הכפולה והמתולתלת נופלת מהמצח אל הזרבובית ויוצרת זקנקן. בשפה הצרפתית זקן הוא barbe ומכאן גם שמו, ברבט. הפרווה הסבוכה יכולה להיות במגוון צבעים או טלאים אך אינה טיפוסית בצבעי בלק אנד טן, בנימור, או בצבעים מורכבים (מרל). הוא ממוקם בקבוצה 8 בתת קבוצה 3 המוקדשת לכלבי המים. את שמו ניתן למצוא בתקנים לא מעטים (כמו הפודל למשל) כאחד מהאבות המייסדים, אך שלא כמו שאר שמות הגזעים שנעלמו עם הזמן הברבט נמצא עימנו גם כיום. לא מדובר בדינוזאור, שריד לעולם שנכחד. זהו גזע מלא חיוניות, מוכיח את יכולתו במבחני ציד גם היום אך ללא ספק, כאחד מהגזעים המוקדמים הוא מהווה ציון דרך חשוב בכלבנות העולמית.

על פי רישומי ספר הגידול הישראלי, מעולם לא נרשם ברבט בארץ. זהו גזע עובד המוערך מאוד ע״י ציידים באירופה בעיקר, הוא מתלווה לאנשים היודעים את ערכו ולוקחים את הצייד ברצינות הראויה. אליאן פישטר רכשה את הברבט הראשון שלה ב-1992 וזה למעלה מעשור מנהלת מלחמת חורמה לשימור הטיפוס המקורי של הגזע. שם הכתבה הוא שמו של אחד מהאתרים גדושי האינפורמציה שהשיקה אליאן ומתחזקת באדיקות, אם תרצו – מיצדית לצידי הדרך, עוד אלומה של מגדלור בחשיכה. היא נולדה בצרפת. הוריה, אנשי צבא מקצועיים, נדדו בין ארה״ב לצרפת. אליאן התבגרה בין שתי התרבויות. היא מעידה על עצמה שהיא יותר אמריקאית מצרפתית אך כיום היא חזרה לצרפת ומתגוררת ליד מאקון (Mâcon) בליבה של ארץ היין, לא רחוק מהעיר ליון. לאחר 20 שנה בהם חיה בקליפורניה המעבר לצרפת הוסיף גיוון לחייה והיא ממצה את מיטב מבין שני העולמות. מרבית בני משפחתה חיים בארה״ב, מפוזרים בין טקסס, קליפורניה ונבאדה אך אליאן החליטה לחזור לשורשיה; גאוגרפית ונפשית.

תחילתו של סיפור מרתק זה הוא כמו רבים מהסיפורים על קליק הנוצר בין אדם וחלום; בשנת 1992 עילעלה אליאן (Elaine Fichter) באחד מגליונות COUNTRY LIFE הבריטי ונתקלה בתצלום של ברבט. למרות שאינה עוסקת בצייד, גמלה בליבה החלטה כי בבוא היום תרכוש לעצמה כלב כזה. בשנת 2000 נולדו 7 גורי ברבט בצרפת (7 גורים בלבד, יש לומר – סקנדל!) ואליאן רכשה כלבה שחורה ו״לא ממושמעת״ כפי שהיא מספרת. כשבגרה הגורה, לא דמתה כלל עיקר לתמונה שנצרבה בדמיונה שנים קודם לכן. באחד מהגליונות של VOS CHIENS (אותם ערך מיודענו, פרנק היימן) הופיע תצלום קטן של ברבט. למרות גודלו הקטן של התצלום, היה זה אותו הכלב בדיוק כפי שדמיינה. ההבדלים בין הזיכרון למציאות צרמו לעין וכדי להבין מדוע, אליאן יצאה למסע בעקבות הברבט, מסע הנמשך כבר יותר מעשור באותה כמות האנרגיה שהניעה אותה מהיום הראשון.

את גורת הברבט רכשה אליאן מתוך דחף פטריוטי לאחר שעברה להתגורר בצרפת. באותה תקופה הגזע סבל מירידה חדה במספר ההמלטות ופורסם כי הוא עומד להעלם. עד אז היא ומשפחתה גידלו ״פודלי מחמד״. על תערוכות כלבים או גידול מקצועי לא חשבה כלל ועיקר. השאלות החלו להערם אך לא היה מי שיענה עליהן. היא החלה לחפש כל בדל מידע בירחוני ציד, ספרות כלבנית, ספריות ציבוריות, שוקי פשפשים, מכירות חצר וכל דרך שבה ניתן לשים את היד על מקור היסטורי שהשם ברבט מאוזכר בו. בשנת 2006 השיקה את האתר הראשון שלה. המחקר ההיסטורי המקיף שערכה העלה שהברבט הופיע במרבית האיזכורים כאחד מהגזעים מהם נוצר הפודל אך בעוד שהפודל שהיה גזע מודרני יותר ממנו תועד בצורה רציפה ומפורטת לא היה כל רצף הגיוני לברבט הותיק ממנו. התצריף היה רחוק מלהיות מלא והיו בו חלקים חסרים; ציר הזמן שהסתמן הציב את הברבט במאה ה-8 כאחד הגזעים שהגיעו עם המורים (צבא של לוחמים מוסלמיים בני שבטים מצפון אפריקה שהתאחדו למסע כיבוש באירופה). כלבי ציד העובדים במים הוזכרו בצרפת כבר ב-1370 אך רק ב-1552 ניתן למצוא איזכור של רבלה (Rabelais) לגזע בשמו.

חלק ממסך הערפל שאפף את מקורותיו של הגזע נבע מעצם העובדה שהשם ברבט ניתן לכל גזע שהשיער שעל פניו יצר שפמפם וזקנקן (barbe = beard). ניתן להתבלבל בין כלבי מים וספניאלי מים. הייעוד דומה אך מאפיין הפרווה שונה; למרות שהפרווה בשני המקרים מיועדת לעבודה במים, הברבט מציג פרווה במרקם צמרירי. הפרווה סבוכה והיא צומחת באורך אחיד על כל הגוף, גם על הפנים שם היא יוצרת שפם וזקן. הספניאלים מציגים פרווה במרקם שונה, לא כה סבוך ובאורך משתנה; על הפנים השיער קצר יותר ואילו על הזנב ועל צידם האחורי של הגפיים השיער ארוך יותר ויוצר ניצוי. המידע באתר של אליאן הניב תוצאות, וחובבי גזע אחרים החלו לשתף אינפורמציה ברשת. שמו של הגזע הופיע במספר גרסאות; Griffon-Barbet, Barbet de chasse, Barbet d’Arrêt אך בכולן נקשר השם גריפון (Griffon) המקבילה הצרפתית לכלב צייד מצביע (פויטר). למרות השמות הרבים המידע הלך והתכנס לגזע אחד שכפי הנראה התמעט והלך עד שנעלם בתחילת המאה ה-20 כשהמידע הקיים קושר אותו עם שני מגדלים בולטים משנות ה-30 ואחר כך הוא שוב נעלם בתחילת שנות ה-80. הכלל הקובע כי גזע נכחד מדבר על רצף של 50 שנה ללא המלטות או עדות גידולית כל שהיא  לא הוכח מעולם. דומה היה שלמרות המידע הרב שנאסף, הערפל רק הלך והתעבה.

הברבט הוא כלב עבודה אופטימאלי; רגוע, עדין, אינטילגנטי, מסתגל ומתחשב; הסימן המסחרי שלו הוא פרוותו הכפולה והצמרירית העמידה למים שאותה העביר לגזעים רבים שהוא עומד ברקע ההיסטורי שלהם. הוא אמנם נועד לעבודת מים אך ידע לבצע מכלול שלם נוסף של מטלות: לרעות, לשמור ואפילו להצביע; כלבי מים אחרים לא ידעו לעשות כל זאת. התקן של הגזע נכתב לראשונה ב-1886 בצרפת אך באותה תקופה הברבט לא היה ייחודי רק לצרפת; הוא היה מוכר בחלקים נוספים של היבשת. אך למרות היותו רב תכליתי מודה אליאן שגם בתקופות קדומות יותר, רבים העדיפו את גזעי הציד האנגליים.

אליאן גילתה שהיא לא לבד. מגדלים נוספים חשו בתהליך שהתרחש מול עינייהם; השינוי החל בשנת 1980 כאשר הגזע הלך והתמעט ז׳אן קלוד הרמנס (Jean Claude Hermans) מינה עצמו לתפקיד המציל הלאומי של הברבט וניסה לחזור לטיפוס אותו תאר בופון ב-1760. הוא לא חיפש את הברבט שהיה נפוץ באותה במאות הקודמות כי אם החל להרביע כלבי ברבט עם פודל. הוא אכן החזיר את הגזע אל מפת הגזעים הפעילים אך באותה שעה יצר שני טיפוסים: האחד – "טיפוס מודרני" פרי הרבעותיו אותו ביקש לקדם, והשני – הטיפוס המקורי של הברבט. מאחר וההבדלים בין שני הטיפוסים ניכרו לעין, הוא שינה את התקן כך שהמאפיינים של הטיפוס המודרני הפכו לתאור המילולי בתקן, ואילו התכונות שאפיינו את הברבט המקורי הועלמו ממנו כליל או הוכנסו אל רשימת השגיאות. מתחילת שנות השמונים ועד לשנת 2000 מגדלים שגידלו את הגזע נאלצו ״לרדת למחתרת״, אחרים פשוט חדלו להופיע. לא נרחיב על הרקע לכל ההתרחשות הזאת אך ההתנגדות שעורר מצד חובבי הגזע ואחרים אילצו אותו לבסוף לנטוש את חלומו, ובשנת 2000, לאחר 25 שנים בהם עמד בראשו לא נבחר לכהונה נוספת, הוא עזב את המועדון כאשר הוא לוקח איתו את הארכיב של המועדון כולל הרישומים משנות השלושים, התעוד ההיסטורי הקדום ביותר שהיה לגזע בצרפת. אליאן אספה מידע רב כולל חלק מהמידע שנמסר בזמנו ע״י שתי משפחות המגדלים המקוריות משנות השלושים. כיום ארכיב המועדון המשוחזר נמצא בידיה האמונות של אליאן המשתפת אותו עם כל מתעניין ומפרסמת אותו מעל כל בימה ובאתרים ברחבי הרשת.

לא פשוט לחזור לאחור ולשקם את מה שכמעט ונהרס. התקן עודכן (ומאז עודכן 3 פעמים נוספות) בכדי להתאימו בשנית לטיפוס המקורי. מגדלים רבים נעלמו, והגזע שלא נהנה מבסיס גידולי רחב הצטמצם עוד יותר. כנראה, המציאות אינה מסבירת פנים לגזעים ותיקים.

כיום ברחבי העולם פועלים כ-90 מגדלים של הגזע ושיתוף פעולה בין לאומי כמעט ולא קיים. הגזע שמולדתו צרפת עדיין נלחם על מקומו בארץ הולדתו. מגדלי הברבט ״האדוקים״ מגדלים את הברבט בצורה הקרובה ביותר למקור ושומרים בקנאות על הכישורים הרבים שלו בעבודת הציד. מרבית מהפעילויות של כלבי הברבט בצרפת משלב מבחני ציד עם תערוכות יופי והאלופים אוחזים בתארים כפולים. בשונה ממבחנים של כלבי מים אחרים בתת הקבוצה, הברבט מבצע בהצלחה מבחנים גם ביבשה וישנם ברבטים היודעים גם להצביע. בגרמניה נעשה נסיון לשינוי תקנוני של מבחני העבודה לברבט ע״מ שישקפו את גוון יכולותיו אך הנסיון נכון לכרגע, לא עלה יפה. כ-300 כלבי ברבט חיים כיום בצרפת ואליאן מודה כי לצערה הגזע מצליח יותר מחוץ לצרפת, בארצות כמו סקנדינביה למשל.

הברבט צריך להיות שונה מכל כלבי המים האחרים, והמאפיין של פרוותו חייב להיות הפרט הטיפוסי ביותר. זוהי כנראה נקודת הפורפה המכסה על תכונותיו האחרות. לעומת המגדלים ״האדוקים״ מרבית המגדלים מוותרים על מאפיין הפרווה הייחודי של הגזע ומקצרים אותה לכדי צללית מעוצבת, שאינה טיפוסית לגזע. אך כפי שכבר הזכרנו, הברבט הוא אכן ״מולטי טאלנט״ המסוגל למלא תפקידים רבים ומגוונים; בצרפת ניתן למצוא אותו בתפקידי עבודה מגוונות; במסגרות טיפוליות ככלב תרפיה, כלב נחייה לעיוורים, כלב לתחרויות משמעת, אג׳יליטי וכמובן ככלב ציד רב משימתי. הכיוון אליו פנה הגידול בסוף שנות ה-20 עדיין קיים ברקע אך דומה שהטיפוס חזר להיות כלב עבודה רב תכליתי המצטיין בעבודת מים.

אני שואל את אליאן מה החששות שלה בנוגע לעתיד הגזע, והיא מציגה לי תמונה קודרת למדי: התחרות שיש לגזע עם גזעים מתחרים (מגזעים מוכרים או מגזעים חדשים כמו הלברדודל – הרבעות פופולריות בין לברדור ופודל) תופסות תאוצה באירופה ורבים מתפתים לחידושים הנוחים יותר לגידול. אך אלו אינן דברים חדשים, כפי שכבר הזכרנו, התעוד מראה שכבר לפני למעלה ממאה שנים העדיפו צרפתים את כלבי הציד האנגליים והפרווה היתה השיקול המרכזי. כך היה בעבר וכפי הנראה כך יהיה בעתיד.

אתם מוזמנים להעמיק בעזרת בלינקים הבאים:

http://frenchwaterdog.org/griffon-barbet/ -מאמר של אליאן על הברבט; http://frenchwaterdog.org – מידע על הגזע וסטטיסטיקות שברובן הוכנו ע״י תומש טרגובסקי

www.youtube.com/watch?v=azNafzJMTMY&list=UUAUR_XNXR0i01CXF81eUI1Q   מבחן עבודה משולב של ברבט

with special thank to Elaine Fichter

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf