115

בעלי חיים באמנות עתיקה

שם הכותב/ת: איתן הנדל

צילום:מערכת חיות הבית

משחר האנושות, בעלי חיים מלאו תפקיד חשוב בחיי בני האדם. הם חיו לצידו ובמחיצתו. הוא היה צריך להיזהר מהם אך גם צד ולכד אותם. בעלי החיים סיפקו לו מזון, עור ופרווה ללבוש. הם היו אמצעי תחבורה הראשונים וסייעו ביכולתו של האדם לנדוד על פני מרחבים. הם שמרו, סייעו בציד ואף צדו למענו. הם ליוו והיו בני לוויה משעשעים כחיות מחמד.

המאפיינים המגוונים של עולם החי כמו כח, ערמומיות, גמישות, מהירות, יופי ועדינות תפסו את עינו של האדם הקדמון שהנציח אותם בשלל חומרים שהלכו והשתכללו ככל שהאנושות השתכללה.

בתקופת האבן גילפו בעיקר מחומרים שונים כמו עץ, אבנים שונות, ובעצמות וניבי בעלי חיים שניצודו. פיתוח היכולות והמצאת כלי החרס השרופים הרחיב את מגוון הטכניקות והוסיף את צלמיות הטרה קוטה. בצד צלמיות לפולחן וקישוט אנו מוצאים כלים מעוטרים ובעלי החיים  המצויירים הם בחזקת “התירוץ” ליצירת הכלי. בתקופת הברונזה החלו ליצור צלמיות קטנות ביציקה. בתחילה, היציקה היתה נחלת חרשי המתכת. הם היו אלו המופקדים על הכנת כלי עבודה וכלי נשק.

ככל שהטכנולוגיה התפתחה, החלה בשוליה להתפתח תעשייה נוספת שמאוחר יותר תלך ותתפוס מקום של כבוד עם התפתחות פולחנים דתיים, התפתחות כלכלה מתקדמת יותר, העושה שימוש במטבעות העשויות ממיני מתכות במקום בסחר חליפין. על רבים מהמטבעות

ניתן למצוא דיוקנאות של מלכים, קיסרים ושליטים אך לצידם (ובעיקר מצידם השני)

גם לא מעט בעלי חיים.

עוצמת חומם של התנורים גברה ועימה האפשרויות לעיבוד מתכות נוספות. אל הברונזה נוספו מתכות נוספות כמו הברזל, הכסף והזהב. בעלי החיים שהונצחו בצלמיות השונות הפכו עם הזמן לסממנים שבטיים וכך הפכו לפריט הנענד גם לחן אך גם מתוך השתייכות. בעלי היכולת ענדו תכשיטי זהב וכסף שעוטרו בצלמיות בעלי חיים.

אנו מוצאים בעלי חיים רבים באמנות העתיקה כחלק בלתי נפרד מחפצי היומיום ככלי בית, צעצועים, רהיטים וכמובן תכשיטים. קסמם של חפצים אלו לא פג עם השנים ואספנים דוגמת ליאו מידלברג הם עדות לכך.

האוסף אינו מביא בעלי החיים פרי הדמיון כי אם בעלי חיים בשר ודם (ממנו הבאנו “טעימה” של כלבים וחתולים בלבד). האוסף מכיל מאות פריטים מרחבי אגן הים התיכון המתוארכים מהאלף הרביעי ועד האלף הראשון לפני הספירה ונדד במפורסמים שבמוזאונים כתערוכה נודדת.

התערוכה מתמקדת במבחר של פריטים המייצגים שני נושאים עיקריים. הקבוצה הראשונה של פריטים שעוצבו כפריטי פולחן: בעלי חיים המייצגים אלים, מושאי הערצה בזכות תכונותיהם, או כבני לוויה כצורך סימלי לצידו של נפטר בדרכו האחרונה. לעיתים לובש האביזר את צורת בעל החיים ולעיתים צלמית. הקבוצה השנייה כוללת פריטים שימוש והנאה לחיי היום יום.

ליאו מידלברג ערך בעצמו את מרבית הקטלוגים לאוספיו ואף כתב ספר ילדים המבוסס על האוסף שלו. הוא ראה באוסף “גן-חיות” אוטופי בו זו לצד זו מתקיימות בשלום חיות שבטבע טורפות זו את זו.  הוא ניסה באמצעות האוסף שלו להציג את התרבויות השונות כמסר של שלום לעולם כולו. הוא הלך לעולמו בתחילת 2011 והותיר אחריו מורשת מופלאה של ידע ודמיון. אמנם הספרים אזלו זה מכבר מהמדפים אך תודות לדר’ ריטה טריינין התגלגל לידי הכרך השלישי שראה אור בשנת 1996 בהוצאת “וארלג פיליפ פון זאברן” השוויצרית וכך אני יכול לאפשר גם לכם הצצה באוסף.

ליאו מילדנברג (14.2.1913-12.1.2011) היה מומחה בעל שם עולמי למטבעות, חקר ופרסם מחקרים וספרים והיה אחד האספנים הבולטים במאה ה-20. הוא נולד וגדל בבית יהודי בעיר קאסל שבדרום גרמניה ולמד באוניברסיטת פרנקפורט שפות שמיות והיסטוריה כללית. עליית הנאצים לשלטון והתעוררות האנטישמיות גרמו לו לעזוב את גרמניה לאסטוניה שם סיים את הדוקטורט שלו ואף החל ללמד. אסטוניה נכבשה ע”י הצבא האדום במלחמת העולם השניה וליאו שהיה בגרמניה יהודי, הפך בעיני הרוסים לגרמני וככזה הוגלה עם הנתינים הגרמניים למחנה מעצר בקזחסטן. תנאי המחנה הקשים לא הפריעו ללליאו שהתלווה לאלזי ברונר, נערה שוויצרית שהכיר וכך הם נישאו במחנה. בתום המלחמה, חזרו השניים לעיר הולדתה של אלזי, ציריך. בשנת 1949 טייל ליאו על מדרכות ציריך וחלף על פני חלון הראווה של “בנק ליאו”. בחלון הוצגו מטבעות שונים כשמתחת לכל מטבע הרקע ההיסטורי שלו. ליאו הבחין במטבע שאינו במקומו ונכנס להעיר לפקיד האחראי על הטעות. בו במקום הוצעה לו משרת האחראי על מחלקת המטבעות וכך החלה הקריירה העולמית של ליאו. את הידע העצום הוא המיר בתשוקה למחקר והאספנות הגיע “עם הטריטוריה”.

ליאו מידלברג עסק במחקר ופרסם ספרים רבים בתחומו. הספר על המטבעות מתקופת מרד בר כוכבא נחשב לא רק לאחד מהמחקרים הנומיסטיים החשובים כי אם גם אחד מהספרים ההיסטוריים החשובים של התקופה.

הוא אמנם אסף מטבעות עתיקים אך חיבתו למיניאטורות הפכה אותו לאחד האספנים הבולטים ביותר בתחום. אוספו תועד במרביתו בסדרת ספרים שפורסמה בשנות השמונים של המאה שעברה ואזלה זה מכבר מהמדף. המיניאטורות של הכלבים והחתולים הם קצה קיצו של האוסף, וכפי שגם אתם תווכחו, קסמם לא פג עם השנים. ליאו היה ממציא שמות למיניאטורות שבאוספיו, וכך התוודע העולם אל היוברט ההיפופוטם שמתוארך למאה השלישית לפני הספירה במצרים העתיקה או ליוליוס, מנורת טרה-קוטה בצורת ברווז מתקופה דומה. את השמות העניק ליאו למינאטורות חביבות במיוחד ואלו נותרו צמודות אליהן גם כאשר המיניאטורות מוצעות למכירה בבתי המכירות הפומביות ברחבי העולם.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf