munch1

בעיות התנהגות בחתולים מבוגרים

שם הכותב/ת: מאת ד"ר דניאל גון מור, אוניברסיטת אדנבורו, סקוטלנד מתוך Veterinary Focus 19.3

צילום:מערכת חיות הבית

נקודות מפתח

השינויים בהתנהגות הפכו לשכיחים יותר עקב מספרם העולה של חתולים המגיעים לגיל מבוגר מאוד.

השינויים השכיחים ביותר שמדווחים הינם אובדן הרגלי הניקיון (עשיית הצרכים לא בארגז החול) ויללות רמות בשעות הלילה.

הסיבה השכיחה ביותר לתופעות אלו הינה תסמונת הפרעה קוגניטיבית (CDS), אוסטאוארטריטיס, יתר לחץ דם, מחלת כליות כרונית, היפרתירואידיזם, חירשות וגידולים במוח

לפחות שליש מהחתולים בגילאי 11-14 שנים יפתחו סימנים למחלה גריאטרית אחת לפחות, הקשורה ל-CDS. יותר ממחצית מהחתולים מגיל 15 ומעלה יראו סימנים כאלה.

התופעה נפוצה בחתולים מבוגרים, וחתולים מבוגרים רבים סובלים משילוב של כמה תופעות בריאותיות.

מגדלים ובעלי חתולים רבים נוטים לייחס תופעות אלו לתהליך ההזדקנות ה"נורמלי", כך שלמרות שבחלק ניכר מהמיקרים ניתן לטפל, הם מוזנחים ואינם מקבלים טיפול מתאים.

הקדמה

השיפור בתזונה וברפואה הווטרינרית הובילו לעליה בתוחלת החיים של החתולים. בארה"ב, במהלך עשר השנים האחרונות, חלה עליה של 15% במספר החתולים מעל גיל 10, ובבריטניה מספר החתולים העונים להגדרה "קשישים" עולה על 2.5 מיליון. בגלל שחלקם היחסי של החתולים המבוגרים והקשישים מהווה כ-30% מסך כל האוכלוסיה שלהם, יש לתת על כך את הדעת ברפואה הווטרינרית.

למרבה הצער, עם התרחבותה של האוכלוסיה הגריאטרית בחתולים עלה גם מספרם של החתולים הסובלים משינויי התנהגות וסניליות לכאורה. שינויים אלו עשויים לנבוע מגורמים פזיולוגיים שונים, כמו מחלות מערכתיות, מחלות אורגניות והפרעות התנהגות נקודתיות (כמו חרדת נטישה) או מתסמונת הפרעה קוגניטיבית. האיבחון משלב חקירה לעומק של התיפקודים הפיזיולוגיים בחיפוש אחר מחלות נסתרות, יחד עם הערכה של הבעיה ההתנהגותית.

כאשר כל הסיבות הפיזיולוגיות נשללו ניתן להניח שקיימת הפרעה קוגניטיבית, אם כי גם במקרה זה האיבחון נעשה על דרך השלילה. השינויים ההתנהגותיים הנפוצים ביותר הם חוסר התמצאות במרחב או בזמן, שינוי ביחס למשפחה, שינויים במחזורי הערות – שינה, אובדן החינוך לניקיון (יבוא לידי ביטוי לרוב בעשיית הצרכים שלא בארגז החול), שינויים ברמת הפעילות ושינוי בתדירות ובעוצמת היללות – לרוב יבוא לידי ביטוי ביללות רמות בשעות הלילה.

סיבות אפשריות לשינוי התנהגותי

אלו הסיבות הנפוצות ביותר ככל הנראה לשינויים התנהגותיים בחתולים מבוגרים:

CDS – תסמונת הפרעה קוגניטיבית (אלצהיימר בכלבים וחתולים)

אוסטאוארטריטיס

יתר לחץ דם (לרוב כתופעה משנית למחלת כליות כרונית, היפרתרואידיזם או סוכרת)

היפרתרואידיזם

חירשות

גידולים במוח

רבות נכתב על האיבחון והטיפול בגורמים האפשריים לבעיות התנהגות בחתולים מבוגרים, ואתייחס אליהם בקצרה בהמשך, תוך התמקדות בנושא תסמונת הפרעה קוגניטיבית.

CDS – Cognitive Dysfunction Syndrom

מושג זה מתייחס, בדומה לאלצהיימר, להיתדרדרות ביכולות הקוגניטיביות הקשורה לגיל, ומתאפיינת בשינוי התנהגותי, ללא שנמצאו סיבות רפואיות אחרות. תצפיות שנערכו בחתולים בגילאי 7-11 שנים הראו כי 36% מבעלי החתולים דיווחו על בעיות התנהגות של החתולים שלהם ושכיחות התופעה עלתה עם הגיל ל88%- בגילאי 16-19 שנים. ממחקר שנערך לאחרונה עלה כי לפחות 28% מחתולי המחמד בגילאי 11-14 יציגו בעית התנהגות גריאטרית אחת לפחות המיוחסת ל-CDS והמספר יעלה ל50%- בחתולים בגיל 15 ומעלה. יללנות יתר והתנהגות מוזרה הינן הבעות השכיחות ביותר בקבוצת הגילאים המבוגרת יותר.

הסיבה להופעת התסמונת אינה ידועה עדיין אך כפי הנראה היא קשורה לנזק שנגרם לכלי הדם במוח. בחתולים מבוגרים חל שינוי בזרימת הדם למוח, מופיעים דימומים קטנים סביב כלי הדם ומתחיל תהליך טרשתי. בחתול המבוגר זרימת הדם למוח מופחתת עקב היפוקסיה (חוסר חמצן) כתוצאה ממחלת לב, אנמיה, בעיית קרישיות או מחלת לחץ דם. בתהליך ייצור האנרגיה הנורמאלי בתא חלק מהחמצן הופך לרדיקלים חופשיים. כשהתא מזדקן הוא הופך לפחות יעיל ומייצר פחות אנרגיה ויותר רדיקלים חופשיים, בדומה למנוע של מכונית שהופך פחות ופחות יעיל עם השנים. בדרך כלל הרדיקלים החופשיים מסולקים מהגוף ע"י מערכת החיסון, אנזימים מיוחדים ו"טורפי רדיקלים חופשיים" כמו ויטמיני A ,C ו-E. האיזון בין ייצור הרדיקלים החופשיים לסילוקם עלול להיות מופר בגלל מחלה, גיל או מתח נפשי. עודף רדיקלים חופשיים בגוף עלול לגרום לנזק, והמוח חשוף לכך במיוחד בגלל תכולת השומן הגבוהה שבו, צריכת החמצן הגבוהה שלו ויכולת התחדשות מוגבלת. כך שנזק מצטבר עלול לגרום להיווצרות מחלה הדומה במאפייניה לאלצהיימר בבני אדם: התחלפות של חלבונים בתוך תאי העצב (חלבון טאו) והיבנות רובד חלבוני מחוץ לתאי העצב (פלאק אמילויד). בבני אדם ובכלבים לגנטיקה, תזונה ואורח חיים יש השפעה מכרעת על שינויים נוירופתולוגיים. בחתולים טרם זוהה מחקרית קשר כזה, אך ניתן להניח כי הוא אכן קיים.

סיבות נפוצות נוספות לבעיות התנהגות בחתולים מבוגרים

אוסטאוארטריטיס (OA)

חשיבותה של מחלה זו בחתולים אינה מוטלת בספק. כאשר בעלי חתולים נשאלים לגבי המחלות של החתולים שלהם, הם לרוב יציגו אותן בסדר השונה מחשיבותן לווטרינרים. OA תופיע לרוב בראש הרשימה של בעל החתול ואחריה מחלת כליות כרונית, חירשות, עיוורון, היפרתרואידיזם, ברונכיטיס ובעיות דנטליות. חשיבותה של OA בחתולים נתמכת גם ע"י ראיות רדיוגרפיות, המצביעות על הופעתה ב65%- מהחתולים מעל גיל 12, לרוב במרפקים ובירכיים ובמידה פחותה יותר בצוואר ובכתפיים.

יתר לחץ דם

מחלה זו הינה גורם נפוץ לשינוי התנהגותי בחתולים מבוגרים ותבוא לידי ביטוי בעיקר ביללות בלילה, חוסר התמצאות, בילבול ואף פירכוסים.

מחלת כליות כרונית (CKD)

למחלה זו השפעה נרחבת על התנהגותו של החתול: עודף שתן (פוליאורה) עלול לגרום לאי שליטה בעשיית צרכים. השתנה מרובה יחד עם שתייה בלתי מספקת עלולות לגרום להתייבשות, שחלק מסימניה הם חוסר התמצאות ובילבול. צמא מוגבר (פולידיפסיה) עלולה לגרום לחתול לשתות ממקומות שונים ומשונים. עליה בחומציות השתן עלולה לגרום לאנורקסיה, ירידה במשקל ותשישות. מקרים קשים של אי-ספיקת כליות (אורמיה) עלולים לגרום לפגיעה בתפקודי המוח.

היפרתרואידיזם – פעילות יתר של בלוטת התריס

כמו במחלת כליות כרונית, גם כאן ניתן לייחס תסמינים רבים של המחלה לבעיות התנהגות. אולם, המחלה יכולה להוביל לשינוי התנהגותי באופן ישיר עקב רמות גבוהות של טירוקסין (הורמון המיוצר ע"י בלוטת התריס) במוח, הגורמות לעצבנות, חוסר מנוחה ותוקפנות או תיאבון מוגבר וגרגרנות. מקרים שאינם מטופלים עלולים להידרדר למצב של חוסר התמצאות קשה, אובדן שיווי המשקל ולסכנת חיים. תופעות אלו קשורות כנראה למחסור בתיאמין (ויטמין B1) כמו במצב דומה אצל בני אדם (אנצפלופתיה ע"ש ורניקה).

סוכרת (DM)

גם סוכרת יכולה לבוא לידי ביטוי בשלל תופעות התנהגותיות משונות, בדומה לדוגמאות שניתנו לעיל, במיוחד תופעת הצימאון המוגבר. יתר על כן, חתולים עם סוכרת לא מאוזנת עלולים לפתח נוירופתיה (מחלת עצבים היקפית), הפרעות בתפקוד הסנסו-מוטורי כמו רגישות יתר למגע וכאבי שרירים.

זיהום בדרכי השתן (UTI)

למחלה זו ביטויים הדומים לאלו של מחלת כליות כרונית: החתול סובל מכאב כשמרימים אותו או בזמן הטלת שתן, השתנה תכופה, התאפקות מעשיית צרכים, תוקפנות ודיכאון. ניצפו מקרים של חתולים שלקו בזיהומי אי-קולי וסבלו מחוסר התמצאות ובילבול, בדומה לבני אדם מבוגרים הסובלים מזיהומים דומים, כאשר נראה כי לחיידק השפעה רעלנית מערכתית.

זיהומים בדרכי השתן מקושרים לרוב למחלת כליות, היפרתרואידיזם או סוכרת, כאשר כל המחלות הללו מאופיינות בשתן דליל יותר בו קל יותר לחיידקים להיתרבות, ויש להן השפעה מקומית או מערכתית על מערכת החיסון. להיפרגליקמיה (עודף סוכר בדם) ואי-ספיקת כליות יש השפעה על תפקוד הנוטרופילים (תאים לבנים מרובי גרעין ובעלי יכולת לבלוע גורמים זרים). במחקרים שנערכו נמצא כי 12% מהחתולים הסובלים מסוכרת או מפעילות יתר של בלוטת התריס יסבלו מזיהומים בדרכי השתן במהלך מחלתם, והמספר יעלה לכדי שליש בחתולים הסובלים ממחלת כליות כרונית. מאחר וזיהומים בדרכי השתן לא תמיד מזוהים, חשוב לבדוק חתולים מבוגרים באופן שיגרתי ולשלול את קיומו של זיהום מסוג זה, בדרך-כלל ע"י תרבית. זיהום בדרכי השתן עשוי גם לנבוע כתוצאה מטיפול רפואי במחלה אחרת או להיות מחלה נילווית למחלות אחרות כמו אבנים בכליות, גידולים או מבנה אנטומי חריג.

שינויים בתיאבון, אובדן משקל, דלקות במעי (GI), מחלות לבלב וכבד

חתולים מבוגרים רבים יחוו שינויים בתיאבון ובמשקל הגוף. תופעות אלו נובעות לרוב ממספר גורמים שונים הקשורים בדרך-כלל זה לזה. הם ילוו בשינויים פיזיולוגיים של היזדקנות ו/או נוכחות מחלות פתולוגיות אחרות. אובדן משקל מיוחס לרוב לאובדן תיאבון וירידה בחוש הריח והטעם, ו/או רגישויות אוראליות הנובעות ממחלות חניכיים.

אובדן שמיעה ו/או ראייה

חתולים מבוגרים יתמודדו לרוב בהצלחה עם אובדן הראייה, לא כל שכן עם התחרשות. חתולים חירשים ישנים היטב אך מתעוררים בבהלה כאשר נוגעים בהם. הם גם ייללו חזק יותר מבעבר. כפי הנראה, היללות נובעות מחוסר בקולות מוכרים ומרגיעים, ולכן החתול יילל בקול כשהוא מתעורר בלילה בחיפושו אחר תשומת ליבו המרגיעה של בעליו.

גידולים במוח

גידולים במוח הינם שכיחים בחתולים מבוגרים ויתחילו להופיע בגיל 11 בממוצע. הגידולים הנפוצים ביותר הם מנינגיומה – גידול שפיר המתפתח לאט ועלול לגרום לאפילפסיה ולנכות (58%), לימפומה – גידול ממאיר בבלוטת הלימפה (14%), אדנומה – גידול שפיר של האפיתל של רקמה בלוטית העלול להפוך לממאיר (14%) וגליומה – גידול במערכת העצבים בעל ממאירות משתנה (7.5%). הסימנים הנוירולוגיים הנפוצים לנוכחות של גידולים הם התנהגות חרדתית, תנועה במעגלים ופירכוסים.

כאב

כאב כרוני עשוי להיות ענין מתיש ביותר. לרוב הוא יופיע בחתולים מבוגרים הסובלים מאוסטאוארטריטיס, אולם הוא עשוי לנבוע ממחלה דלקתית אחרית, במיוחד מחלות מעי או חניכיים. מבחינה אבולוציונית, זהו חיסרון משמעותי לטורף קטן כמו החתול להפגין סימנים חיצוניים לכאב. חתול המיילל בכאב עלול למשוך אליו טורף גדול ממנו, וזוהי כנראה הסיבה מדוע חתולים מיטיבים להסתיר את כאבם טוב כל כך.

מחלות מידבקות (FIV, FeLV, טוקסופלסמוזיס, FIP)

מחלות מידבקות יופיעו פחות אצל חתולים מבוגרים מאשר חתולים צעירים, אך הן עדיין עלולות להתרחש ולגרום להתנהגות חריגה ולתופעות נוירולוגיות. בדיקה מקיפה של החתול וההיסטוריה שלו תעלה על נוכחותן של מחלות מסוג זה.

איבחון וטיפול בחתולים מבוגרים

עם הפרעות התנהגות

איבחון נכון של התופעה מצריך חקירה מעמיקה. לרוע המזל, האיבחון מסובך למדי בגלל ריבוי מחלות אחרות ברקע, שקיימים יחסי גומלין ביניהן. יחסי גומלין אלו נוטים להחריף את הסימנים הקליניים, לדוגמה: אוסטאוארטריטיס בשילוב מחלת כליות (או כל גורם אחר להטלה מוגברת של שתן), עם או בלי שילשול (עם מחלת מעיים דלקתית) או קושי בעשיית צואה – יחמירו את תופעת אובדן הרגלי הניקיון והשליטה בצרכים. פעילות יתר של בלוטת התריס וסוכרת עלולות לבלבל מאחר והסימנים הקליניים שלהן דומים, ונוכחותה של האחת עלולה להשפיע על תוצאות המעבדה של האחרת. למשל, סוכרת עלולה להוריד את רמות הטירוקסין לרמות נורמליות. לעיתים טיפול במחלה אחת יחמיר מחלה אחרת, למשל טיפול בהיפרתרואידיזם עלול להחמיר מחלת כליות כרונית. כך שכדי שהטיפול יהיה אפקטיבי בדיקה מדוקדקת הינה הכרחית.

לבעלי החתולים לא תמיד קל לזהות סימנים מחשידים אצל החתולים שלהם – הם פשוט אינם יודעים מה לחפש. על הווטרינרים להדריך את בעלי החתולים ולעודד אותם לדווח על כל שינוי בחתול שלהם. בעלי החתולים צריכים להבין שיתכן שמה שהם רואים אינו נורמלי, והוא סימן למחלה שניתן לטפל בה בקלות. עליהם לשים לב לשינויים בצריכת מזון ושתייה, משקל, עשיית צרכים והתנהגות. על הווטרינר המטפל לבצע בדיקות מקיפות שיכללו הערכת משקל, מצב גופני כללי, בדיקת לחץ דם ובדיקת עיניים, ובמידת האפשר גם בדיקת תנועתיות, בדיקה אורתופדית ובדיקה נוירולוגית (בדיקות מאתגרות לביצוע בחתולים הזקוקים לתנועה או מנוחה לפי רצונם). יש ליטול דגימת דם לבדיקה ביוכימית, רמות הורמוני T וספירת דם וכאשר נדרש גם בדיקה סרולוגית ל-FeLV ו-FIV. יש לקחת דגימת שתן לבדיקת חלבון ורמות קריאטנין וכאשר מתאפשר גם תרבית בקטריאלית. בתחילה, רוב החתולים המבוגרים יזדקקו לפגישה עם המטפל פעם או פעמיים בשנה בלבד, אולם חתולים המראים סימני היזדקנות משמעותיים זקוקים לביקורות תכופות יותר.

שינויים התנהגותיים נפוצים בחתולים מבוגרים

חוסר התמצאות או בלבול, למשל "להיתקע" בפינות מבלי יכולת לצאת, לשכוח את מקומו של ארגז החול וכדומה

שינוי ביחסם לבעליהם, חתולים אחרים, חיות מחמד אחרות או חפצים בבית, גילויי תוקפנות וחיפוש אחר תשומת לב

תגובות קיצוניות, רגישות, חרדה או התעלמות מגירויים סביבתיים

שינויים במחזורי השינה/ערות

יללות קולניות, לרוב באמצע הלילה

ירידה בזיכרון וביכולת הלמידה, שכיחת פקודות מסויימות ונטישת הרגלי ניקיון

שינוי ברמת הפעילות, תעייה חסרת תכלית בבית

שינוי ברמת העיניין במזון, רעבתנות או, נפוץ יותר, חוסר תיאבון

הזנחת הטיפוח העצמי

טיפול בחתולים עם CDS

מאחר ומחקרים על תופעה זו בחתולים טרם פורסמו, ניתן לשקול טיפול אפשרי הדומה לטיפול באלצהיימר בבני אדם, או לטיפול ב-CDS בכלבים. הטיפול יכלול שינויים בתזונה, שינויים בסביבת המחייה וטיפול תרופתי.

שינויים בתזונה ובסביבת המחייה

תזונה מועשרת בנוגדי חימצון (ויטמין E, בטא קרוטן וחומצות שומן חיוניות) עשויה להפחית את נזקי החימצון ובכך להפחית את ייצור הבטא-אמילויד (המרכיב העיקרי במשקעים שנוצרים במוחם של חולי אלצהיימר) ובכך לשפר את התיפקוד הקוגניטיבי. מחקרים בבני אדם הראו כי צריכה גבוהה של פירות, ירקות, ויטמיני E ו/או C, חומצה פולית ו/או ויטמין B12 עשויה אף היא לשפר את יכולות החשיבה. בנוסף, חומצה אלפא-ליפואית ואל-קרניטין מגבירים את התפקוד המיטוכונדריאלי (שיפור ייצור האנרגיה בתא) וחומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 משפרות את בריאות ממברנות התא והראו יעילות מסוימת בטיפול בדימנציה. למרבה הצער, צריכה מוגזמת של רכיבים אלו עלולה לגרום

לנזק במקום תועלת. ככלל, שילוב של רכיבים אלו בתזונה עשוי להביא לתוצאות טובות.

בכלבים נעשו מספר מחקרים שבדקו את יעילותם של תוספים מסויימים בטיפול ב-CDS. נערך מחקר בכלבים בגיל 6 ומעלה למשך חודשיים בתוסף מזון המכיל אומגה 3 משמן דגים, ויטימיני E ו-C, אל-קרניטין, חומצה אלפא-ליפואית, קואנזים Q, פוספטידיל סרין וסלניום. בתום החודשיים, הראו הכלבים שיפור משמעותי בהרגלי הניקיון והחיברות והפחתה בתסמיני חוסר ההתמצאות והבילבול.

העשרת סביבת המחייה עשויה לעודד צמיחת תאי עצב ולהגביר את התפקוד הקוגניטיבי. שילוב של גירויים סביבתיים (צעצועים, חברה, אינטראקציה ומשחקי צייד) ותזונה עשירה באנטיאוקסידנטים הינו שילוב סינרגטי בעל השפעה מיטיבה על התפקוד הקוגניטיבי.

בעוד מחקר דומה על שימוש בתוספי תזונה בחתולים לטיפול ב-CDS אינו בנמצא עדיין, מחקר שנערך במשך 5 שנים על חתולים מבוגרים בריאים (בגילאי 7-17 , h=90) שקיבלו תוסף המכיל נוגדי חימצון, חומצות שומן חיוניות ושורש צ'יקורי מיובש (מכיל אינולין פרה ביוטי ומאזן את הפלורה במעי) הראה, כי החתולים שקיבלו את התוסף הגדילו את תוחלת החיים שלהם ובריאותם באופן משמעותי לעומת קבוצת הביקורת. ניתן כיום להשיג תוספי תזונה המיועדים לחתולים עם אוסטאוארטריטיס המכילים שילובים של נוגדי חימצון, חומצות שומן חיוניות, כונדרואטין, גלוקוזמין, מתיונין, אל-קרניטין וליזין.

למרבה הצער, ברגע שחתולים מפתחים סימנים קליניים משמעותיים ל-CDS, לשינויים סביבתיים עלולה להיות השפעה שלילית. זאת בגלל שחתולים במצב זה יגיבו בחרדה הולכת וגוברת לכל שינוי בסביבתם, במזונם ובשגרת יומם, וסימני המחלה יחמירו (הפסקת אכילה, התחבאות, הידרדרות בהרגלי הניקיון). בחתולים אלו יש לבצע שינויים מינימלים, בהדרגתיות וברגישות רבה.

בחתולים הסובלים מחוסר התמצאות חמור ניתן להקטין את מרחב המחייה, לדוגמא לצמצם את פעילותם רק לחדר אחד בו ימצאו את כל מה שהם זקוקים לו (מזון, מים, ארגז חול, מירבץ שינה, משחקים מוכרים, מקום מחבוא וטיפוס וכדומה). שימוש בתמיסת פורמונים סינטטים מרגיעה (FeliWay) עשוי גם הוא להפחית את רמות החרדה של החתול.

טיפולים תרופתיים אפשריים

ישנו מספר הולך וגדל של תרופות אפשריות לטיפול במחלת האלצהיימר. אלו כוללים מבחר של מעכבי כולין (מביא להגברת זמינות האצטיל כולין – "נוירוטרנסמיטור הזיכרון" – בסינפסות), סלגילין (משפיע על מוליכים עצביים שונים כמו נוראדרנלין, דופאמין וסרוטונין), אנטיאוקסידנטים (ויטמין E) ותרופות אנטי דלקתיות שאינן סטרואידיות (מפחיתות את הנזק בתאי העצב במוח). אף אחת מתרופות אלו אינה מיועדת לחתולים, אך בחלקן נעשה שימוש "ללא התוויה", בדרגות משתנות של הצלחה. ניסוי פתוח קטן בסליגלין הראה על השפעה חיובית על חתולים, והאגודה האמריקאית לרפואת חתולים תומכת בשימוש בתרופה זו ל-CDS. תרופות נוספות שמשתמשים בהן לטיפול ב-CDS בחתולים הן נוגדי חרדה, תוספי תזונה, תרופות מסוג בוספירון ובנזודיאזפינים (ואליום) ותרופות לטיפול בדיכאון.

היבטים נוספים לטיפול בשינויים התנהגותיים בחתולים מבוגרים

כדי למנוע התייבשות (העלולה לקרות בגלל מחלת כליות, סוכרת או היפרתרואידיזם), כדאי לבחור במזון עם תכולת מים גבוהה. אם החתול מסרב לאכול מזון רטוב יש לספק לו את הנוזלים בדרכים אחרות. יש לעודד שתיה ע"י אספקה תכופה של מים טריים במספר קערות שתהיינה זמינות תמיד, או למזוג ציר עוף או בקר בתור שתיה (יש לשים לב שאינו מכיל בצל או אבקת בצל ואינו מלוח מדי).

בזיהומים בדרכי השתן יש לטפל בהתאם לתוצאות התרבית ובמקרים של מחלת כליות לתת טיפול אנטיביוטי ל4-8- שבועות. מומלץ לבצע בדיקת שתן חוזרת לאחר שבוע מתחילת הטיפול כדי לראות שהאנטיביוטיקה אכן עובדת, ובדיקה נוספת שבוע לאחר תום הטיפול כדי לוודא שהזיהום נעלם.

לטיפול בבעיות עיכול כדאי לעבור לתזונה בעלת טעימות ונעכלות גבוהות ועשירה באנרגיה. יש להגיש כמויות קטנות יותר של מזון במספר פעמים רב יותר.

מסקנות

למרות שהרפואה הווטרינרית יכולה להציע מגוון רחב של פתרונות אפשריים לטיפול, חשוב לזכור כי המטופלים, הלא הם החתולים המבוגרים, מתקשים לשאת את המתח הכרוך באישפוז או התעסקות מרובה בגופם. לכן חשוב כי כל חתול יאובחן ויטופל בצורה פרטנית המתאימה לו במיוחד. במקרים מסויימים יש להתאים את אופן הבדיקה או אף לוותר עליה אם החתול אינו מסוגל לעמוד בה. במקרים בהם איכות חייו של החתול כבר נפגעה באופן משמעותי חשוב לשקול אפשרות של המתה, ובמידה והיא אכן מבוצעת לעשות אותה בצורה רחומה ועדינה ככל שניתן.

בעוד האימרה הידועה גורסת כי "זיקנה אינה מחלה", חשוב שנשים לב לחתולינו הקשישים, נאכיל אותם היטב, נדאג להם ונבדוק אותם ביתר תשומת לב כדי לשמור על בריאותם למשך זמן ארוך ככל האפשר.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf