be3

בית ארז, הדור הבא

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

במהלך הרבע האחרון של שנת 2016, נחנך המרכז הלוגיסטי של בית ארז בצומת כנות. במהלך מורכב בו הצוות כולו לקח חלק הועברו כל רכיבי הפסיפס המורכב ששמו בית ארז חוות מילטין מיחידת המשק מספר 108 במושב משמר השבעה היישר אל המאה ה-21. התהליך החל הרבה קודם והבשיל לאחר בחינה מדוקדקת של מספר אפשרויות. הכנת המרכז הלוגיסטי החלה אי שם בשנת 2014. מקום משכנו של בית ארז עד למעבר נשען הרבה מאוד על נוסטלגיה וניתן לומר כי שימר את תפיסת העולם איתה יצאה לדרך משפחת מילטין. אם בעבר שטחי המשק שנוצלו בצורה המיטבית הספיקו בשנות ה-80 וה-90 לפעילות המתפתחת של בית ארז, הרי שבתום העשור הראשון של המאה ה-21 התרחבה פעילות זו במידה כזאת שהיה צורך למצוא פתרון מיידי לבעיה. ״בעיה טובה״, אומר רמי כשאנחנו מתרווחים בחדר הישיבות המעוצב, ״המעבר למרכז לוגיסטי חדש מהווה עבורנו המשך טבעי לכל מה שהשקענו עד כה. עד כה אנחנו נעזרנו בגורמים שונים לבצע חלק מהמטלות הבסיסיות שלנו וכעת אנחנו נערכים להפעיל אותם כפי שאנו תכננו לעשות, בדרך שלנו״.

נעשה אתנחתא למי שמצטרף אלינו כעת ואינו בקי בהיסטוריה של ענף חיות המחמד בישראל. במשק הישראלי אין הרבה חברות המציינות כניסה לעשור שישי של פעילות במגמה של צמיחה ועשייה. בתחום חיות המחמד מצומצם מבחר זה עוד פחות. בית ארז החל את פעילותו כבית גידול לכלבים גזעיים וכפנסיון. משמר השבעה הוא היום מושב מבוסס הממוקם בלב גוש דן, פנינה ירוקה, קרוב לכל מקום ועדיין שומר על האינטימיות של יישוב קהילתי. בעבר היה זה מושב קשה יום והמתיישבים שאיכלסו אותו היו צריכים להאבק בכדי להוציא לחם מן האדמה.

בן ציון מילטין ז״ל ושרה מילטין (לבית רוטנברג) ז״ל, היו חלוצים של ממש והתיישבו על הקרקע והקימו משפחה לתפארת. העשור הראשון היה קשה ומדינת ישראל ידעה ימי צנע ומחסור. מצב בטחוני מתוח וגלי עלייה של פליטים חסרי כל הכבידו על הכלכלה של המדינה הצעירה. רבבות שוכנו ביישובים זמניים (מעברות). בן ציון וגיסו יהושוע רוטנברג ניסו את כוחם בעסקי הבניה ששיוועה למלט ולבנים. הם הקימו מפעל לבלוקים אך המפעל כשל והם שקעו בחובות כבדים. משפחת מילטין נאלצה להתמודד עם מצב כלכלי קשה ומחסור. במשך שנים בן ציון עבד בכל עבודה שיכל למצוא, בן היתר חילק מצרכי מזון בין המכולות בגוש דן. לבן ציון מילטין לא היה כל מושג על גידול כלבים גזעיים אך כשאחד מחברי המושב שהיה אחראי על הכלבייה בצער בעלי חיים תל-אביב סיפר לו על כך החליט לנסות ולהסב את אחד המבנים במשק ולהקים פנסיון. הבסיס הכלכלי לפנסיון תוכנן להיות גידול כלבים גזעיים. כלבים גזעיים באותה תקופה היו שונים מאוד ממה שאנו מכירים כיום. בתחילה ליקטו בני משפחת מילטין כלבים גזעיים שניתן היה לשים עליהם יד בתחומי המשק והאזור.

רמי מילטין שהתלווה לאביו בכל מקום מספר בחצי חיוך על "מסעות הרכישה" של הכלבים הראשונים. ״ראשונה היתה אליקי״, מספר רמי ועיניו בורקות, ״כלבת רועים גרמנית יוצאת מן הכלל כמובן ללא תעודות רשמיות״. והחיוך מתרחב והולך ככל שרמי ממשיך את הסיפור: ״אליקי נרכשה מכלבייתו של קצין משטרה בשדה חמד ואליה הצטרפה ״לנה״ שנרכשה ממשפחת קוטון שגרו גם הם במושב. לנה כבר נשאה תעודות של איגוד מטפחי הכלב הגזעי (מייסודם של ריטה וזאב טריינין). אחר כך הצטרפה גם ליידי, כלבת סטר אירי שאהבתי במיוחד, ובעקבות הסרט לאסי שובי הביתה, כלבת קולי שנקראה איזבלה. היה גם קוקר ספניאל אנגלי שאני לא זוכר את שמו וכך התחלנו״. בעזרת ד״ר ריטה טריינין וקשריה הענפים בעולם הכלבני החלו להגיע לבית ארז כלבי רועים גרמניים איכותיים מהמגדלים הטובים בעולם. הפנסיון היה ענף אחד מענפי המשק.

בן ציון המשיך בעבודות שונות ומרבית האחריות נפלה על צעיר הילדים רמי, שלמעשה העביר את עיקר יומו בתוך ומסביב לכלביה, מסדר, משגיח, מאלף, ידו בכל ויד כל בו. כל בני המשפחה עבדו ובית ארז עבד בצורה מושלמת מסביב לשעון. מבין 3 ילדי המשפחה, נילי אחותו של רמי נשארה נאמנה לבית ארז וממלאה גם כיום את אותו התפקיד כפי שעשתה בעשורים הקודמים. הכלבים של בית ארז החלו להופיע בתערוכות החוג לרועים גרמניים ובתערוכות בינ״ל של ההתאחדות הישראלית לכלבנות. אל רמי הצטרף בנה של נילי אשר, והשניים הפכו למציגים הרשמיים של בית הגידול. עד מהרה צמד המציגים הצעירים תופסים שוב ושוב מקום על הפודיומים והשם בית ארז החל לקבל את המקום הראוי לו. העולם הכלבני מחוץ למדינת ישראל היה כמו פלנטה מרוחקת ביחס למתרחש בארץ.

רמי יצא לסיור כלבני בבתי גידול רבים ברחבי אירופה קולט כל מה שניתן ומנסה להשתלם בתחומים שכה ריתקו אותו. כאשר אשר מגיע לגיל גיוס גם הוא בתורו יוצא להשתלמות בבתי גידול בחו״ל ועם שחרורו מצטרף בצורה טבעית כיד ימינו של רמי. הפרק האירופי של רמי היה הכנה מצויינת לכל אשר יבוא, הוא למד על ניהול מקצועי של פנסיון ועל גידול נכון. כשחזר החליט להרחיב את פעילות הפנסיון והחל לשווק מזון יבש ללקוחות הפנסיון, בקו חלוקה "ארצי" ובנסיעות לאורכה ולרוחבה של הארץ. ״בדיוק כמו היום, שירות מעל לכל אך במקום נהג חלוקה של בית ארז במשאית חדישה זה הייתי אני עם טנדר יד שניה״, הוא מחייך.

שנות השמונים היו השנים בהן רמי גיבש את הכיוון העסקי של בית ארז. הפנסיון עבד היטב ופעילות כלבנית מקצועית התפתחה סביבו. ההישגים בתערוכות תורגמו להמלטות איכותיות. ״הכיוון העסקי היה ונותר כמו ביום הראשון: חתירה למצויינות עם מותגים מובלים ובמיוחד שירות ללא תחרות״, הוא אומר. התוצאות ממשיכות להגיע ובשנת 1986 נחתם הסכם הזכיון עם "Dankavit" ההולנדית והוחל ייבוא מזון הכלבים "Denkadog" ו-"Denkycat" ומאוחר יותר נרקם הקשר המיוחד עם ענקית המזון מצרפת Royal Canin המהווה גם היום מותג מוביל לצד מותגים מובלים אחרים כמו Merial ענקית תרופות צרפתית אף היא. בכדי להשלים את המהלך בשנת 1991 רוכש רמי את ״בית ארז״ וממשיך בבניית פורטפוליו של מותגי איכות בתחומי חיות משק וחיות המחמד. קוי החלוקה של בית ארז נמתחים לאורכה ולרוחבה של הארץ. סל המוצרים האיכותי, החריצות, השאפתנות וההתמדה עושים את שלהם. לפני כשלוש שנים רכשה בית ארז את חברת ״מפעלי-ים״ שבאמתחתה צבר המותגים האיכותיים של חברת ״האגן״ הקנדית המייצרת בצד מוצרי מזון לחיות מחמד, מגוון מוצרים ייחודיים דגי נוי (בריכות נוי ואקווריומים) מכרסמים זוחלים וציפורים. את ההתפתחות מלווה מקרוב ענת מילטין, אשתו של רמי, הנוטלת חלק נכבד ממטלות הניהול אך ממלאת גם את התפקיד החשוב של שגרירת העיצוב ותשומת הלב לפרטים. אין כל ספק כי המרכז הלוגיסטי נראה כפי שהוא בזכות מגע ידה.

״המרכז הלוגיסטי החדש הוא תחנה חשובה בדרך, אך מבחינתנו לא תחנה סופית״, אומר רמי. ״זהו השלב בו אנו יכולים לרכז את כל הפעילות שלנו תחת קורת גג אחת, ללא בעיות של איחסון או ניהול מלאי. בית ארז היתה ונשארה חברה משפחתית בשעה שמסביב חברות גלובליות גדולות נוגסות נתחים ומסתדרות לפי מקומן בהיררכיה העולמית. המרכז הלוגיסטי שם אותנו בעמדה שתאפשר לנו להתחרות גם איתן ובזכות היתרונות היחסיים שלנו להתמודד בהצלחה באתגרים הרבים למרות הפערים בגודל״. שינוי בולט קשור לצוות החברה ולהשקעה הניהולית הכרוכה בו. אם בעבר מנה הצוות קומץ של סוכנים נהגים ואנשי מנהלה, והיה מעין משפחה קטנה ומלוכדת הרי עם השנים הלך הצוות והתרחב והוא מונה כעת כ-70 עובדים ועוד היד נטוייה. הבחירה על צומת כנות אינה מקרית. במרחק דקות נסיעה מנמל אשדוד, יכולות המשאיות להביא את המכולות בזמן קצר יותר והמחסנים מתוכננים כך שניתן לפרוק אותן בזמן הקצר האפשרי. המחסן עצמו ממוחשב כולו ושטח האיחסון מנצל היטב את מלוא החלל לכדי 8 קומות מדפים שהצריכו הזמנה של מלגזות מיוחדות היכולות להגיע גם לקומות הגבוהות. בית מרחקת המאחסן את התרופות בטמפרטורה מבוקרת מהווה חוליה חשובה בקפיצת המדרגה שעשתה החברה ויכנס לפעילות מלאה בקרוב מאוד. בית המרקחת מהווה את המילה האחרונה בתחומו ויאפשר לבית ארז לממש את הפוטנציאל השיווקי האמיתי של החב׳. המקום היה בעברו מחסן לחומרי בניה וכמחסן מאובק לא הצטיין באיכויות אסתטיות כל שהן.

כל זאת עבר שינוי מקצה לקצה ובעזרת תכנון ועיצוב מחדש של החלל הפנימי התקבלה חלוקה יעילה וטובה של החלל הכולל את כל צרכי החברה, מחסן, חדרי תפעול, משרדים פינות מנוחה, חדרי אוכל וכיוב׳. אחד התחומים שהתכנון מצטיין בו במיוחד הוא תשומת הלב להנדסת האנוש ותשומת הלב לפרטי העיצוב ברחבי המתחם. חללי העבודה מרווחים, נוחים ומוארים, פינות צבעוניות ומעוצבות מעניקות מגע קליל וצעיר לסביבת העבודה. על כל אלו אחראית ענת מילטין שלוותה את תהליך התכנון והבניה. החשיבה המעשית והאסטתית המלווה בנגיעות של צבע ולעיתים הומור עושים את שלהם. שתי קומות המשרדים המרווחות מספקות חללי עבודה נוחים ועם זאת אינטימיים ומשדרים אוירת עבודה ואיכות. לאורך הדופן המזרחית של המבנה נפתחו חלונות כפולי זגוגית מהן נשקף מחלף כנות ההומה כלי רכב הנעים ללא הפסק אם כי רעש המנועים נותר רחוק. חמישה עשורים מאחורינו והנה עשור שישי מגיע. אני שואל את רמי מה יאחל לבית ארז. ״לומר את האמת, כל מה שאיחלתי לעצמי כבר התגשם מזמן״, הוא מצטחק, ״עכשיו אנחנו נכנסים לעידן חדש בו נוכל גם להכתיב כללים משל עצמנו,״ הוא מסכם.

 

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf