KWC4276

אשת הברזל

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

סיפור שלא יאמן על צמד אתלטיות שרק משתבחות עם הגיל

מערכת "חיות הבית", תודה מיוחדת ל-AKC

with special thanks to Westminster Kennel Club and especially to Tilly Grassa

אתלטיות וגיל מתקדם אינם משתלבים לכאורה. מרבית האתלטים הם אנשים צעירים. אמנם במרבית ענפי הספורט מצאו ביטוי הולם למגבלות שהגיל מביא, ובתחרויות שונות דירוג התוצאות תלוי גיל ולכל עשור מוקצים שלושה מקומות ראשונים. האג׳יליטי נחשב לספורט הכלבני התובעני ביותר מבחינת הגיל אך כל זאת אינו מגביל את מרג׳ יונדה בת ה-81 (אם לחמישה, סבתא ל-11 נכדים ונין אחד) וכלבת הפודל הענק שלה, מגי בת ה-9. תודו שכאשר אתם שומעים על סבתא בת 81 וכלבה בת 9 לא עולה בדמיונכם מסלול אג׳יליטי.

קל זה לא היה – כמו מרבית האתלטים, גם מרג׳ וגם מגי ידעו פציעות במהלך עיסוקן בעיסוק התחרותי שיכול להיות שוחק ומתסכל, אך כל זה לא גרם להן להפסיק, הן פשוט עשו אתנחתא קלה ולאחר שהתאוששו המשיכו הלאה.

מרבית הרצים (לא ברמה האולימפית) בריצות ארוכות כמו מרתון הם ספורטאים בוגרים. כשמרג׳ היתה בעשור השישי לחייה היא רצה שמונה מרתונים, כשהתוצאה הטובה ביותר מבניהם היתה שלוש שעות ו-45 דקות. היא יוצאת עם בעלה דרך קבע לרכיבות אופניים מאתגרות ובעבר עברו השניים באופניהם מסע חוצה יבשת של 4650 מייל (כמעט 7,500 ק״מ). בכדי לשמור על כושר מתאמנת מרג׳ דרך קבע בחדר כושר ועד כה התמדה שלה בשמירה על כושר גופני היתה הסיבה העיקרית ליכולת ההחלמה המדהימה שלה..

גידול חמישה ילדים הוא משימה לא פשוטה ומרג׳ ובעלה טוני היו עסוקים עד מעל לאוזניהם בניהול העניינים, אחזקת הבית, גידול הילדים ובנוסף טיפול בחמישה כלבים שהחזיקו בתקופה שהילדים היו בבית; דלמטי, שני כלבי בריטני ספניאל, בוקסר ואסופי בן תערובת להשלמת התמונה.

כאשר הילדים פרשו כנפיים ופרחו, גם הכלבים פרחו עימם, ובכדי לא להישאב לריקנות שנוצרה פתאום, היו בני הזוג חייבים למצוא תעסוקה לעצמם. בשני העשורים הראשונים רצו להספיק את מה שלא יכלו כשהילדים היו צעירים, והם יצאו לטיולים בכל העולם ותוך שעוברים יותר מ-50 מדינות. כל אותו זמן העדיפו שלא לגדל כלב כלשהו. הם העדיפו לא להיות מוגבלים בשום צורה, ויצאו לתור את העולם עם הקרונוע שלהם. בארה״ב (ובאירופה) קרונוע הוא אחת הדרכים הפופולריות לתיור משפחתי וכך מרג׳ וטוני היו מבלים בדרכים וכארבעה חודשים בשנה היו שוהים במקסיקו. קרונוע מאפשר טיול מתוכן עם יעד מוגדר או ספונטני – מאפשר לבעליו לעצור בכל מקום בו ניתן להחנות אותו, בחיק הטבע או בחניון מוסדר. באחד החניונים בהם חנו השניים במקסיקו, בקרונוע השכן שהיה שייך לזוג אמריקאי אחר הם הכירו פודל ענק והתאהבו בגזע. אופיו העליז, גודלו שמבחינתם התאים במדוייק (לא גדול או קטן מדי ובמיוחד לאחר ששמעו כי פרוותו כמעט ואינה נושרת) וצלליתו המסוגננת גרמו לשניים להחליט כי יעשו מעשה וימצאו לעצמם פודל. בארה״ב מוכרים שלושה גדלים של פודל ולא ארבעה כמו בתקן הגזע של ה-FCI והגודל שהם בחרו מקביל לגודל הענק המוכר ב-FCI.

כשחזרו ממכסיקו טסו לאורגון שם מצאו את גורת הפודל הראשונה שלהם. אך לרוע מזלם היא עברה היפוך קיבה ומתה זמן קצר לאחר הניתוח כתוצאה מסיבוך שנבע מקריש דם. החוויה הטראומטית חייבה אותם בפסק זמן ורק ב-2007 בקונטיקט רכשו את מגי ממגדל אחר. בשעורי המשמעת אליהם הלכו עם מגי התוודעו אל ספורט האג׳יליטי.

לאלו שאינם בקיאים ברזי האג׳יליטי, הרי שספורט האג׳יליטי שם דגש על מאפיינים שאינם קשורים לאיכותו של הכלב מבחינת תקן הגזע. למעשה, באג׳יליטי יכולים להשתתף גם כלבים שאינם מתועדים אם כי מרביתם הם כלבים מתועדים. זהו עיסוק מהנה לכלב ולבעליו, והתחרות נערכת על בסיס מהירות הביצוע ו״נקיון״ הביצועים. ישנם מספר מכשולים המרכיבים מסלול שמורכבותו משתנה בהתאם למרחק בין מכשול למכשול, ומספר המכשולים במסלול הכולל. ישנן מספר רמות כאשר בכל רמה המסלול משתנה ונעשה קשה ומורכב יותר. את המסלול מתכנן שופט שמודד זמן לכל מתחרה וצופה מקרוב על איכות הביצוע. ישנם כללים לגבי כל מכשול ומכשול וניקוד בהתאם. כל כלב צובר נקודות לזכותו אם הוא עובר את המכשול בצורה נקייה אך מקבל נקודות לרעתו אם ביצע את המעבר במכשול תוך נגיעה, נרתע, עקף וכד׳. תהליך הכנת כלב ונוהג הוא תהליך לימודי לשני הצדדים והעבודה המשותפת מחזקת מאוד את הקשר בין הנוהג לכלבו. בכל תחרות רץ הנוהג לצד כלבו כשהוא מלווה אותו בפקודותיו אך אסור לו לעזור במגע יד והקשר היחידי הוא בנוכחות ובלווי ולעיתים במילה אך ללא הגזמה. מאחר והנוהג רץ לצד הכלב הוא חייב להיות בכושר גופני מאחר ואם לא יעמוד בקצב יאט את מהירות הכלב.

כל זאת לא היה ידוע למרג׳ אך הרעיון של ריצה מהנה לצד מגי התאים לה מאוד. ״וכך היה שבגיל 72 מצאתי את עצמי מתחילה ללמוד מ-א׳ את ספורט האג׳יליטי עם גורה בת 4 חודשים״, מספרת מרג׳. המסלול התחרותי הראשון שלה היה בגיל 15 חודשים. כשמרג׳ היתה צריכה להחליף מפרק ירך, היא נאלצה לעשות פסק זמן עד שתחלים. דווקא האג׳יליטי היה גלגל הצלה עבור מרג׳, שהשבתה מספורט ממש לא התאימה לה. ״יכולתי לעסוק בקצב שלי בספורט בסביבה תחרותית אך במרווחי מאמץ קצרים, ללא העומס או המאמץ של ענפי ספורט אחרים. לי זה היה מצויין, אבל בטח מגי חשבה שאני ממש גרועה״.

כשהבינה מרג׳ כי מגי עלולה כמו כל אתלט להיפצע החליטה כי תכין לה תכנית גיבוי ורכשה מאותו מגדל כלבה נוספת. מנדי, כיום בת 4 ההולכת באותו נתיב של מגי ומרג׳ ועושה את צעדיה הראשונים כעת על מסלול האג׳יליטי.

מרג׳ היא ללא ספק שגרירת האג׳יליטי הטובה ביותר מסוגה, ובהופעתה היא מציגה את כל ערכי הכלבנות הספורטיבית ומעניין עוד יותר לשמוע את הסיבות שהביאו אותה לעסוק בכך: ״ישנם הרבה ענפי ספורט בהם שני מתחרים צריכים להשיג את התוצאה ביחד. סוד העניין טמון בתקשורת שבין השניים. האג׳יליטי מעניק למושג הקשר בין הנוהג לכלבו פרופורציה שונה וללא ספק זוהי חוויה יוצאת דופן. כפי שלמדתי מיד בההתחלה, מרבית הטעויות נובעות שלא באשמת הכלב כי אם באשמתו של הנוהג. צריך לזכור כי הכלב אינו יודע שלא הצליח במסלול. אין כל טעם לגעור בו או להראות בכלל סימן לאכזבה. פשוט לזכור שכל העסק צריך להיות מהנה״.

האג׳יליטי ללא ספק מהווה כיום את אחד מענפי הספורט הפופולריים בזכות העובדה שאדם וכלבו יכולים להתחרות בצורה המתאימה לכישוריהם. יש שיתחרו בכדי להעמיק את הקשר עם כלביהם, אחרים יעשו זאת במטרה לעסוק בפעילות ספורטיבית להם ולכלבם והתחרותיים מביניהם ישאפו להניף את הגביע ולזכות בתואר. ״אמנם לא צריך להיות רץ אולימפי בכדי לעסוק באג׳יליטי אך רצוי מאוד להיות בכושר״, אומרת מרג׳. היא עצמה עוסקת בעבודה של 40 דקות על המתקנים בחדר הכושר, 50 שכיבות סמיכה ו-200 פעם מישיבה לעמידה ארבע פעמים בשבוע. מלבד זאת היא משתתפת קבוע באימונים קבוצתיים (ספינינג, שרירי בטן וכו׳).

כפי שכבר הזכרנו, ספורטאי האג׳יליטי חשופים לפציעות במהלך עיסוקם ומלבד החלפת מפרק הברך נאלצה מרג׳ לעבור ניתוח בעמוד השדרה, במהלכו נאלצו הרופאים לקבע כמה חוליות בעזרת מסמרות ותפרי מתכת. למזלה של מרג׳ ויש להניח בזכות כושרה הגופני המעולה תהליך ההחלמה היה קצר וכבר לאחר חודשיים וחצי היא חזרה להתחרות כמעט במלוא המרץ.

״מאחר וההחלמה היתה ללא כאבים לאחר הניתוח חזרתי להתחרות ונזהרתי שלא ליפול במסלול הראשון של מגי ושלי מעדתי ולפחדי הגדול נפלתי על הגב. לרגע שכבתי על הגב ללא תנועה מנסה להעריך אם נגרם נזק, בשעה שהשופט החזיק את מגי, לאחר זמן קצר קמתי על רגלי והמשכתי את המסלול עד סופו. קצת אירוני, מסתבר כי היה זה מסלול מושלם ללא אף טעות של מגי אך כל זאת לא נחשב בגלל הזמן הרב שעבר בשל הנפילה והזמן שהיה עלי להתאושש״.

אליפות האג׳יליטי של 2015 עמדה בסימן הבטחה, מגי היתה בשיא כושרה ומרג׳ החלימה לגמרי מניתוח הגב החמור שעברה. שתיהן הופיעו במסיבת העיתונאים לקידום הארוע אך כפי שידוע לכל מי שעוסק באג׳יליטי, תכניות לחוד ותחרויות לחוד. גם מרג׳ וגם מגי לא היו בקו הבריאות: מרג׳ אושפזה בבית החולים בשל וירוס חריף והיתה תשושה ומגי החלה לסבול מכאבים באחת מרגליה האחוריות ולאחר בדיקה הסתבר ששברה את קרסולה. מרג׳ שבה לכוחותיה מהר יחסית אך תהליך החלמה של מגי היה ארוך הרבה יותר והן נאלצו לוותר על התחרויות של 2015. אחרים אולי היו מוותרים אך לא מרג׳, ולתחרויות 2016 התייצבו שתיהן. הביצוע היה מושלם, המסלול עבר חלק ללא טעות אחת, אך מרג׳ לא ידעה כי מגי חלתה, ולמרות הביצועים המדוייקים חרג המסלול מהזמן שנקבע והניקוד שצברו השתיים לא הספיק עבור תחרויות הגמר. מגי סבלה משלשול חריף, כזה שהצריך ביקור חירום למחרת אצל הווטרינר. מאז חזרה לאיתנה והיא שבה לפקוד את מסלולי האג׳יליטי לאימונים נוספים.

תקלות כה רבות ואכזבות כה עמוקות היו מרפות את ידי רבים אך לא את ידיה של מרג׳. ״מגי ומנדי רצות לצידי כשותפות מספרת מרג׳ למרות כל הקשיים והאכזבות, עברנו יחד דרך מאתגרת ומספקת כאחד״.

מרג׳ מגי ומנדי ממשיכות להתאמן לקראת תחרויות האג׳יליטי הבאות והאימון הגופני ושיגרת האימונים הפכו כבר מזמן לחלק בלתי נפרד מאורח חייהן. ללא ספק, יכולותיהן בגילן מהווה דוגמה למתחרים אחרים ומייתרים את כל נושא ההתייחסות לגיל, אם כי אין לשכוח שהוא בכל זאת מהווה גורם משפיע למדי בכל הקשור לתכיפות הפציעות ויכולת ההחלמה מהן.

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf