on the way

ארוכה הדרך הביתה כיצד מוצאים חתולים את דרכם בחזרה הביתה?

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום:מערכת חיות הבית

כל אוהב-חתולים שמע בודאי יותר מפעם אחת את הקלישאה "חתולים לא נקשרים לבעליהם". בכתבה שלפניכם נבחן את התופעה, הנדירה והמופלאה, של חתולים ששבו לביתם ולזרועות בעליהם לאחר מסעות ארוכים במיוחד. ידוע כי חתולים הינם טריטוריאלים מאוד, וכל מי שאי-פעם נתן מעט קוטג' לחתול תועה יודע שמאותו רגע ואילך הוא הפך לחבר הכי טוב שלו; אך האם תכונות אלו מספיקות כדי לגרום לחיית מחמד לחצות יבשות כדי לחזור הביתה?

סיפורה של הולי

משפחת ריכטר מפאלם ביץ', פלורידה, יצאה בנובמבר 2012 לחופשה עם הקרוון שלה בדייטונה, הנמצאת כ300- ק"מ צפונה לאורך חופו של האוקיינוס האטלנטי. זו הפעם הראשונה שג'ייקוב וזוגתו בוני לקחו עימם לחופשה את חתולתם בת הארבע, הולי. באחד הלילות חמקה הולי מחלון הקרוון, ששהה בחניון עמוס בעוד אלפי קרוונים, ונעלמה. למחרת נערך מופע זיקוקים באזור, מה שככל הנראה הבהיל אותה עוד יותר וגרם לה לנוס מהאזור. לאחר כמה ימים של חיפושים ומאות פליירים, נאלצו הריכטרים לשוב לביתם ללא החתולה האהובה.

שבועיים לאחר מכן עובד בחברה להצלת חיות התקשר אליהם ומסר כי חתולה העונה לתיאור נצפתה אוכלת מאחורי מסעדה. בראש השנה האזרחית, מצאה הגברת בארב מאזולה בחצר האחורית של ביתה בפאלם ביץ' חתולה כחושה שבקושי הצליחה לעמוד וליילל. היא אספה אותה לביתה ובני המשפחה האכילו וטיפלו בה. היא זכתה לשם קוסט, על שם היתומה מ"עלובי החיים". ביקור אצל הווטרינרית הבהיר כי למרות שהיתה בתת-משקל, מיובשת, וציפורניה נשחקו כמעט עד-תום, היא היתה עירנית וצלולה וללא טפילים או מחלות. ברגע שניתגלה כי היא בעלת שבב, בעליה המקוריים אותרו, והיא שבה לביתה (לצערה הרב של משפחת מאזולה).

לדברי ג'ון ברדשואו, מנהל האוניברסטיה של בריסטול לאנתרוזואולוגיה, למעשה רוב המקרים של חתולים ששבו מן המרחקים הינם סוג של Wishfull thinking – חתולים בעלי מראה דומה שהגיעו במקרה לאזור מגוריהם של הבעלים זוהו כחיית המחמד האבודה ואומצו מיד בחום לחיק המשפחה המתגעגעת. אולם במקרה של הולי, בזכות השבב, הזיהוי הינו ודאי. "אני מאמין לסיפורים הללו, אך איני יכול להסביר אותם. אולי יכולת הצייד המופלאה שלהם היא זו שמאפשרת את היכולת הזו".

אין כמעט מידע מחקרי על יכולות הניווט של חתולים. חיות נודדות, כמו ציפורים, נחקרו בצורה מקיפה במשך עשרות שנים וידוע כי הן נעזרות בזיהוי השדות המגנטיים של כדור הארץ, בחוש הריח שלהן או בזיהוי מיקומה של השמש. אנחנו מכירים סיפורים נפוצים מעט יותר על כלבים ששבו הביתה לאחר זמן רב ומרחקים עצומים וייתכן כי ההסבר לכך הוא שהם ירשו מהזאבים את יכולת ההתמצאות לפי שדות מגנטיים. אבל סיפורים אלו נפוצים בעיקר מסיבות פרוזאיות יותר: יותר אנשים לוקחים עמם לחופשה את הכלב מאשר את החתול, ש"יכול להסתדר לבד אם רק יתנו לו אוכל ומים". לכלב משוטט הנושא קולר סיכוי גדול יותר לקבל עזרה מאנשים שיפגוש בדרך.

חתולים מנווטים היטב בסביבה המוכרת להם, והם מייטיבים לזכור אותה לפי מראה וריח. יש בכפות רגליהם בלוטות ריח המסייעות להם להתמצא, והם מוצאים דרכים חדשות וקיצורי דרך בקלות. אולם אזורים מרוחקים ולא מוכרים הינם בעייתיים הרבה יותר. ישנם חוקרים הטוענים כי חתולים מסוגלים לזהות ריח ממרחקים ולהעזר בו לצורך התמצאות. הרוח הנושאת עימה ריח של אורנים תזוהה כמשב אוויר המגיע מהצפון. אך מטבע הדברים, קשה מאוד לערוך מחקר מסודר בעניין, ואף בעל חתול לא יפקיר את חיית המחמד האהובה והמפונקת שלו למטרה זו.

יחד עם זאת, מחקר חדש יחסית בנושא נערך ע"י אוניברסיטת ג'ורג'יה בשיתוף עם נשיונאל גיאוגרפיק. במחקר זה חיברו מצלמות ל60- חתולי בית החיים בתוך הבית ומחוצה לו. במחקר נתגלה כי התנהגותם של החתולים הינה מורכבת יותר ממה שסברו עד כה (ראו מסגרת). למשל, המצלמות גילו כי לארבעה מתוך החתולים יש חיים כפולים והם "בוגדים" בבעליהם עם משפחה אחרת, לצורך קבלת מזון וחיבה. שערוריה! המצלמות הראו כי מרבית החתולים עסקו בפעילות מסוכנת, כמו חציית כבישים ואכילת מזון לא מוכר. ללא ספק גם הולי, הנעדרת מפאלם ביץ', עשתה את כל אלה – ולמרבה המזל שרדה.

ריאליטי של חתוליםקיטיקאם

במחקר המרתק שנערך מנובמבר 2010 עד אוקטובר 2011 נאספו למעלה מ-2,000 שעות של צילומים בעלי ערך מחקרי ענק. המצלמות החכמות שסופקו למחקר ע"י הנשיונאל גיאוגרפיק חשפו בין יתר הממצאים המעניינים על התנהגות החתולים את האמת על יכולת הצייד של החתולים: מצד אחד, רק 44% מהחתולים שהשתתפו במחקר עסקו בציד – עקבו, רדפו או טרפו בעל חיים כלשהו. מנגד, התגלה כי הם ציידים הרבה יותר מרשימים ממה שחשבו עד כה: עד לאותו מחקר, נתוני הצייד של חתולי הבית התייחסו לטרף שהם צדו בתוך הבית או הביאו לתוכו. מסתבר שההספקים שלהם הם בערך פי שניים, כשאת הטרף הם בדרך כלל ישאירו בזירת הפשע ולא יביאו כמנחה לבעליהם. בארצות הברית נאמד מספרן של חיות הבר הנטרפות ע"י חתולי בית, כולל יונקים וציפורים מוגנות, בכ-4 מליארד בשנה, ומדובר בהערכה שמרנית וזהירה מאוד, וההנחה היא שהמספר האמיתי הוא יותר מכפול.

לפרטים נוספים: www.kittycams.uga.edu

בדיקה של הולי אישרה שגם אם במקרה תפסה טרמפ בדרך (למשל במטען רכב כלשהו), הרי שכפות רגליה הראו שאת מרבית הדרך היא עשתה בעצמה. במהלך ה"טיול" הקטן שלה היא גם הפחיתה כמחצית ממשקל גופה. לדברי הבעלים, אופיה של הולי לא יכול היה לנבא התנהגות שכזו: היא אינה הרפתקנית כלל, בילתה את מרבית זמנה בתוך הבית ודי חששה מפני זרים (מה שמחזק את הסיכוי שהיא לא תפסה טרמפ עם אף אחד). עם זאת, זוהי חתולה שאמה, חתולת רחוב, המליטה אותה בתוך מזגן, כך שיתכן שחלק מאותה חוכמת רחוב שיש לחתולים המשוטטים דבקה בה. נראה כי גם החיים הנוחים בתוך הבית אינם מדכאים את היצר ההישרדותי של החתולים, כמו ציד או יכולת להתמצא לפי מיקומה של השמש.

היפים והאמיצים

הנה עוד כמה גיבורים, חלקם מקרים מפורסמים מאוד, של חתולים ששבו הביתה ממרחקים. אנו ממליצים לכם להיעזר ב-Google earth כדי להבין איזו כברת דרך מרשימה עשו אותם יצורים "אנוכיים":

נינג'ה, 1,400 ק"מ – ברנט טוד ומשפחתו עזבו את ביתם בפרמינגטון, יוטה לפרבר של סיאטל ב-1966, ולקחו איתם את החתול שלהם, נינג'ה בן ה8-. לאחר שבוע קפץ נינג'ה מעבר לגדר ונעלם. כשנה לאחר מכן הופיע נינג'ה על מרפסת ביתה הקודם של משפחת טוד בפרמינגטון והמתין שיכניסו אותו פנימה ויתנו לו לאכול. הוא היה רזה וגרום, אך זוהה ע"י השכנים בזכות יללותיו הייחודיות, אותן הכירו היטב. נינג'ה נשאר בסופו של דבר אצל השכנים, שאימצו את ההרפתקן הנחוש בשמחה.

מינוץ', 2,400 ק"מ – ב1981- מאמט טינק, עובד זר ממוצא טורקי שהתגורר באי סילט שבצפון גרמניה, נסע הביתה לטורקיה עם משפחתו והחתול שלהם. בגבול הטורקי החתול נעלם. 61 יום לאחר מכן, נשמעו שריטות חלושות על דלת הכניסה בביתו של מאמט בגרמניה. מינוץ' שב הביתה.

סילקי, 2,355 ק"מ – שון פיליפס ואביו קן איבדו את סילקי בג'ין-ג'ין, כ-200 ק"מ צפונית לבריסביין, אוסטרליה, בקיץ של 1977. במארס 1978 הופיע החתול בפתח ביתו של פיליפס בפרבר של מלבורן, ולדבריו הוא היה "רזה כמו קיסם ומסריח עד לב השמיים".

האווי, 1,920 ק"מ – ב1978- חתול פרסי מפונק בן שלוש צעד את כל הדרך הביתה מהגולד קוסט של קווינסלנד, אוסטרליה עד לאדלייד, במשך כשנה שלמה. לדבריה של בעליו קירסטן היקס בת ה15-, "למרות שהפרווה הלבנה שלו היתה מוכתמת ומטונפת וכפות הרגליים שלו פצועות ומדממות, הוא גירגר!"

שוגר, 2,400 ק"מ – זהו אחד הסיפורים המפורסמים והמוזרים ביותר: שוגר היתה חתולה פרסית מעורבת בת שנתיים, שסבלה מבעיות במפרק הירך שגרמו לה אי נוחות רבה בנסיעות במכונית. כתוצאה מכך היא נשארה תחת השגחתם של השכנים כשמשפחתה עזבה את ביתם באנדרסון, קליפורניה לגייג', אוקלהומה. שבועיים לאחר מכן שוגר נעלמה. 14 חודשים לאחר מכן היא הופיע בפתח ביתם של בעליה הקודמים, לאחר שצעדה כ160- קילומטר בחודש למקום שמעולם לא היתה בו מקודם.

אז איך בכל זאת?

שיטת ההתמצאות הבסיסית ביותר של בעלי חיים הינה ניווט חושי, כלומר היכולת להעזר באחד החושים הבסיסיים כדי לחוש את המקום בו ברצונם להיות. כלבים ומכרסמים מחפשים נתיבי ריח, תולעים חשות בנתיבים כימיים והן נעות בכיוון בו ריכוז חומרים הכימיים בקרקע עולה, עד שהן מגיעות למקום הרצוי להן. "אך כאשר בעל החיים אינו מסוגל לחוש את המקום בעזרת החושים שלו, עליו להסתמך על יכולות אחרות, כשהמשמעותית ביניהן היא זכרון", אומר מטיאס ואן דר מיר, חוקר מאוניברסיטת ווטרלו בקנדה. "עליו לזכור משהו בנוגע למקום אליו הוא רוצה להגיע". יכולת נוספת היא היכולת לדעת מהו מיקומך ביחס למקום אליו אתה רוצה להגיע, מה שאנו מכנים "חוש כיוון". "יונה מסוגלת לזהות את הצפון בעזרת החוש לזיהוי השדה המגנטי של כדור הארץ. אבל אם היא צריכה לעוף מזרחה, עליה להשתמש במידע נוסף – לדעת היכן נמצא המזרח ביחס לצפון".

ליונקים יש שערות זעירות בתוך האוזן הנוטות בהתאם לכיוון התנועה ומוסרות למוח שהגוף מסתובב. היכול הוסטיבולרית הזו הינה שימושית, אך היא אינה דומה לאותו "מצפן" שנראה שקיים אצל ציפורים, ובמהירויות גבוהות היא משתבשת (נסו ללכת בקו ישר לאחר שהסתובבתם על צירכם במהירות – ותבינו).

טכניקת התמצאות נוספת הינה שימוש באמצעים חזותיים. בני אדם משתמשים בסימנים לאורך הדרך ("אחרי תחנת הדלק תפנה ימינה"). מסתבר שגם בעלי חיים משתמשים בסימני דרך. לפי בדיקותיו של ואן דר מיר על חולדת מעבדה שסובבה עד שאיבדה את האוריינטציה שלה, היא הצליחה להתמצא בעזרת אלמנטים חזותיים מעשה ידי-אדם, כמו נורה דולקת או שלט "יציאה" כדי למצוא את דרכה חזרה הביתה.

ישנן עדויות נוירולוגיות לכך שיונקים ובני אדם מסוגלים ליצור מפה חזותית במוחם. כאשר עכבר חוקר מבוך נוירונים מסויימים נכנסים לפעולה ומסייעים לו למצוא את מיקומו. חלק מהנוירונים אחראים על זיהוי הסביבה הכללית (המבוך עצמו) וחלק אחראים על ההתמצאות בתוך הסביבה (ימינה או שמאלה).

במקרה של הולי, ככל הנראה התשובה טמונה באוקיאנוס. ווסט פאלם ביץ' שוכנת כ300- ק"מ לאורך החוף מדייטונה. ברגע שהחתולה מצאה את האוקיאנוס, נותרה לה החלטה אחת: ימינה או שמאלה? כך שיתכן שהיה מעורב כאן גם ענין של מזל. אך עדיין, החתולה נעזרה בטווח רחב של יכולות: היא זכרה שהבית סמוך לאוקיאנוס, היא נעזרה בסימני דרך (האוקיאנוס עצמו), נעזרה בחושיה (זיהוי האוקיאנוס לפי ריח ומראה) ויצרה במוחה מפות חזותיות כדי למנוע בלבולים בדרך. כך שאם נצטט את לואי פסטר, "המזל מחייך למי שמוכן היטב לקראתו".

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf