77-2

אומרים שפעם היה פה שמח…

שם הכותב/ת: ארכיון החוג הישראלי לכלב רועים גרמני

צילום: איתן הנדל

סקרנות ומציצנות הן תכונות שבדרך כלל שלובות זו בזו והראיה לכך היא שפע תכניות הריאלטי, המפגישות הפכים בשר ודם בסביבה מבוקרת כשמצלמות מעבירות את הרשמים לאחר עריכה או בשידור חי. בעמודים הבאים אנו מביאים על קצה המזלג מאלבום התמונות של החוג הישראלי לכלב רועים גרמני. את סיפורו של האלבום איני יודע בדיוק. יש להניח שהוא שכן אחר כבוד על מדף ותיק של מגדל ותיק ובעל חוש לתיעוד ולהיסטוריה. תחילת התיעוד באלבום זה היא 1953 והוא מכסה כ-25 שנה, עד לתערוכת אשקלון 1978. חלק נכבד מהמצולמים עדיין מופיעים בקצה הרצועה בתערוכות החוג אם כי הם נראים מעט שונה ממה שהמצלמה קלטה אז…

לפני הכל, הקדמה קצרה שתכניס אתכם לפרופורציה, למצב הרוח הנכון ותיתן לכם את הרקע המתאים.

כלבנות בישראל החלה מיד לאחר הגעת הצבא הבריטי לארץ ישראל. 1918 היתה השנה שבמהלכה התפרשו ברחבי ארץ ישראל חיילי האימפריה שהביאו עמם מגוון אופייני של כלבים. היו אלו בעיקר "קמעות" גדודיים או כלבים פרטיים של המפקד.

החיים בארץ ישראל היו רחוקים מלהיות חיי רווחה. היתה זו ארץ שוממה ברובה, ללא צל או מקורות מים והדרכים היו ברובן דרכי עפר שהצריכו ימים רבים של אבק וטלטולים. כלבים היו בנמצא היכן שנדרשו ולא כחיות מחמד. היו כלבים מקומיים ששמרו על עדרי הבדואים (כנענים) וכלבי רוח מדבריים שצדו בעבורם (סלוקי). אך הקידמה עברה את כל התלאות וכתוצאה מנוכחות האנגלים שהוצבו בארץ – אזרחים וחיילים – גם כלבנות רצינית יותר החלה.

אזרחי הממלכה הביאו עימם את חיות המחמד שלהם – בעיקר כלבים מגזעים נוספים; כלבי רועים גרמני לצרכי גישוש ושמירה, כלבי בוקסר, רטריבר, דני ענק, פודלים וגזעים נוספים. בשנות השלושים החלו להגיע לארץ יהודים מגרמניה בעקבות עליית הנאצים לשלטון. בקרב אותם יהודים היה הצמד ד"ר רודלוף וד"ר רודולפינה מנצל שהגיעו מארץ דוברת גרמנית – אוסטריה – והביאו עימם חלק מבית הגידול שלהם לכלבי בוקסר, "בני-שטן". הזוג מנצל, בעלי שם עולמי, הניח כאן את היסודות לכלבנות הישראלית המודרנית במסגרת המכון לחקר כלבים ואילופם שהקימו בקרית מוצקין.

פעילות כלבנית התקיימה ברציפות במהלך כל השנים במסגרת אזורית ובמסגרת ה-Palestine Kennel Clubֿ, שערך מדי שנה תערוכה שנתית ובימי מלחמת העולם השניה הכנסותיה היו קודש לצלב האדום ולקנטינות של חיילי צבא הוד מלכותו. לאחר קום המדינה המשיכה הפעילות במסגרת של ארגונים אזוריים והוקמו אגודות חובבי כלבים מקומיות בחיפה, טבעון, תל אביב, נתניה וירושלים. פרופסור מנצל דחפה להכרתו של גזע לאומי ישראלי – הכנעני וב-1965 הפך לגזע מוכר ע"י ה-FCI.

בכל אותו זמן פעל אירגון גג למועדוני הכלבנים "התאחדות הכלבנים בישראל" בסוף שנות השישים החלו לקום מועדוני גזע בדומה למה שהיה נהוג בעולם. הוקם החוג הישראלי לכלבי רועים גרמניים, החוג הישראלי לשנאוצר, החוג הישראלי לכלבי רוח ועוד. את החוגים איגד אירגון חדש שנקרא "איגוד מטפחי הכלב הגזעי בישראל". בשנת 1973 התאחדו שני האירגונים והוקמה ההי"ל, ההתאחדות הישראלית לכלבנות. (ומכאן ניתן ללמוד על מקורם של הגופים המאוגדים בו – חוג היה במקורו מיסודו של איגוד מטפחי הכלב הגזעי בישראל, מועדון היה מיסודו של התאחדות הכלבנים בישראל).

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf