rdgbk (202)

אודות הרכס – הרידג’בק התאילנדי

שם הכותב/ת: אולגה פבונובה

צילום:מערכת חיות הבית

הרידג'בק התאילנדי (ובשמו התאי Mah Thai Lang Ahn) מציג מבנה של כלב טבעי, בינוני במרבית מימדיו, מעט מאורך מהגובה הנמדד בשכמה, הזרבובית בצורת קונוס קטום, מעט גס בבסיסו בשל לחיים מפותחות. זהו כלב חסון ששימש לציד ולשמירה והגיע מחלקה המזרחי של תאילנד. הוא קשוח, סתגלתן ומציג בדומה למספר גזעים אחרים תופעה הגורמת לרצועת שיער על גבו לצמוח בניגוד לכיוון הצמיחה של הפרווה כולה.

ההיסטוריה התאילנדית החקוקה על קירות המקדשים הקדומים במעבה הג’ונגלים ובחפצי האמנות המוצגים ברחבי העולם מלמדת על מורשת של אלפי שנים. אך מורשת זו לא נשתמרה בכתובים, ועדויות כתובות על הרידג'בק התאילנדי מופיעות רק לפני כ-400 שנה, כאשר המלך סונדטאון מאיוטאיה (Songthan of Ayuttaya 1611-1628) תיעד את הכלבים ברישומיו וציין את מגוון הצבעים, גודלם והרכס שעל גבם. כלבים מטיפוס זה עברו בכל אסיה לכיוון מערב ובאמצעות דייגים נודדים הגיעו והתפרשו אל תוך היבשת. התנועה באזורים מסויימים המיוערים בג’ונגלים עבותים, אינה אפשרית, וזו הסיבה המרכזית לשמירתו של הגזע ללא השפעות מבחוץ.

הטיפוס הפרימיטיבי המתואר בציורים ובתגליפים הקדומים מתאר כלב בינוני במרבית תכונותיו עם זרבובית מתחדדת וזנב דמוי מגל. מקורו של הגזע היה כפי הנראה מאזור האי פאו קוואק (Pho Quoc) הנמצא כ-200 ק”מ מדרום לבנקוק והיה שייך בעבר לממלכת סיאם הגדולה, כיום בשטחה של ויאטנם. כיום באי גזע דומה לרידג’בק תאילנדי הנקרא פאו קוואק אך קטן ממנו במעט. התעבורה בימי קדם ולמעשה עד לתחילת המאה העשרים היתה מוגבלת לדרכים הסלולות בגונג’ל, בתעבורה ימית או בנהרות החודרים אל תוך היבשת. הרידג'בק התאילנדי היה צריך להיות כלב רב-תכליתי קשוח ואמיץ ולתפקד בצורה מיטבית בציד חזירי בר, צבאים, או בעלי חיים אחרים שנקרו בדרכו. הוא שמר, צד והסתפק בשטח מצומצם בירכתי הסירה או המחנה. הוא נשמר כלב טבעי עמיד ובריא, ללא מגבלות מיוחדות פרט לתופעה הגנטית של צמיחת הפרווה ההפוכה כרכס על גבו.

יש להניח שצמיחת הפרווה בכיוון ההפוך כרכס מוגדר על הגב החלה כתופעה יחידנית בקו גידול מסויים שהפרטים בו היו מוצלחים במיוחד. עד מהרה תכונות מוצלחות קושרו לרכס הייחודי והתאילנדים החלו להעדיף את הכלבים בעלי הרכס וכך הונצחה התכונה. הכלבים שהיו ציידים בעברם הפכו בימינו לכלבי שמירה בעיקר. המלחמה הקרה הביאה עמה הרס ואלימות לכל דרום מזרח אסיה, ופסחה על תאילנד. המדינה הפכה ליעד המועדף לבילוי החופשה שבין המשימות. בעקבות הסיקור העיתונאי, אנשי הצבא שעברו בתאילנד, נופי הבראשית והמחירים הנמוכים הפכו את תאילנד ליעד תיירותי מועדף. תיירים מהמערב גילו את הגזע והתאילנדים שהבינו שיש כאן ענף חדש לעסוק בו שיתפו פעולה. אט אט החל הגזע להתפרסם אם כי עדיין במסגרות מצומצמות בלבד.

ככלב מטיפוס פרימיטיבי יש לשים לב לאופיו ולהתנהגותו מאחר ומדובר על כלב עצמאי וסתגלתן הלומד מהר ומיישם את שלמד. רבים מהמגדלים מספרים על יכולות מרשימות של פתיחת דלתות, סוגרים והימלטויות מעוררות השתאות בסגנון הודיני. השילוב של אינטילגנציה גבוהה, יכולת אתלטית ואופי עירני מאוד עלול להיות שילוב לא פשוט להתמודדות.

תהליך החיברות של הגורים חייב להתחיל בגיל צעיר מאוד. לעיתים תעדיף הכלבה לפני ההמלטה לצאת ולחפור לה מאורה נסתרת, גם אם מדובר בארון קיר איכותי. הכלבה הממליטה מתפקדת בצורה מעוררת השתאות והגורים מטופלים בצורה מיטבית גם בהמלטה ראשונה של כלבה צעירה. הגזע נקי והרגלי הנקיון שלו בולטים גם על רקע גזעים אחרים שאנו מכירים. הסיבה לכך מעשית מאוד וקשורה (איך לא) להישרדות; כטורף הצד למחייתו, על הכלב להיות נסתר וחשאי כל האפשר, לצורך הציד אך גם לצורך הסוואה והסתתרות מפני טורפים העלולים לפגוע בו. חשיפה הדרגתית לגירויים שונים תספק את סקרנותם של הגורים הצעירים, תייצר ותעלה את סף הגירוי לרמה המתאימה לחיים גם בסביבה עירונית.

הרידג'בק התאילנדי מפורסם ביכולתו ל”זמר” וברחבי היו-טיוב ניתן למצוא סרטים בהם נציגי הגזע מוקלטים ממלמלים בשלל שפות מילים והברות שיכולים להשמע כמו “ממה”… הנביחות שלהם אכן רבות הבעה ויכולות להשתלב היטב בכל הרכב קולי.

הסיבה לנביחותיהם הייחודיות נעוצה כפי הנראה בסביבה בה תפקדו בג’ונגלים של תאילנד, סביבה סבוכה של צמחייה המגבילה תנועה ושדה ראיה. תקשורת בעזרת נביחות ויללות אינה ייחודית רק לגזע זה, טיפוס נוסף “הכלב המזמר של ניו-גיניאה” (New Guinea Singing Dog שסוברים שלמעשה נכחד) עושה שימוש באותם נביחות יללות הנשמעות למרחקים מבין סבך הג’ונגל. ניתן להוציא את הכלב מהג’ונגל אך כפי הנראה קשה הרבה יותר להוציא את הג’ונגל מהכלב…

חשוב לציין שיצר הציד חזק ביותר ובכדי לחסוך טרגדיות ולשמור על מספרם של בעלי החיים המתגוררים בסביבתו הקרובה או הרחוקה, יש לחשוף את הרידג'בק התאילנדי למירב הגירויים תוך התעלמות מכל נסיון שלו לצאת למרדף והסחת דעתו לכיוונים אחרים.

טיפוסים פרימיטביים או כלבי פרייה (פרייה – המעמד הטמא והנמוך ביותר בהודו)

למרות היותו גזע עתיק יומין – הרידג'בק התאילנדי הינו אחד הגזעים ה”צעירים” בקרב קבוצת הגזעים שאושרה ע”י ה-FCI. הגזע נמצא בתת-הקבוצה השמינית המיוחדת רק לו, וכותרתה: “כלבי ציד מטיפוס פרימיטיבי להם רכס על הגב”. בדרך כלל אנו מקשרים את המונח ”פרימיטיבי” עם תכונה שלילית, של אחד שאינו מפותח, אינו מעודן נימוסים וכל התנהלותו… פרימיטיבית.

במקרה שלפנינו דווקא הכוונה לתאור חיובי של גזעים שלא “התקלקלו” ושמרו על מאפייניהם של כלבי הבר. גזעים אלו מתאפיינים במגוון תכונות בסיסיות שבזכותם הצליחו ומצליחים לשרוד עד היום; מבנה הגוף שלהם בינוני במרבית המקרים, הם קלי תנועה ולמרות גודלם ומראם הבינוני הם זריזים, חזקים, סתגלתנים ומצליחים לשרוד כנגד כל הסיכויים. האיום הגדול על גזעים אלו הוא הסכנה בחשיפה לגזעים אחרים, פחות טבעיים אשר “יקלקלו” את הגנטיקה הטבעית ויחדירו את הבעיות שאנו מכירים מהגזעים המוכרים לנו. הכנעני, הגזע הלאומי הישראלי משתייך לטיפוסים הפרימיטביים אך מוגדר בתת-קבוצה 6 בה מרוכזים גזעים פרימיטביים נוספים שאינם כלבי ציד בהגדרתם.

“אם תוציא את דיבתו של הרידג'בק התאילנדי לרעה – לעולם לא תצליח להתקין ממנו תבשיל ראוי”…                     פתגם תאילנדי עתיק

מה האמת בסיפורים אודות גידול כלבים למטרות מאכל? כמגדלים וחובבי בעלי חיים המחשבה על אכילת בשר כלב מעוררת צמרמורת ומקוממת, אך בכל רחבי דרום מזרח אסיה מקובל לאכול כמעט הכל, או כדברי חנה לסלאו באחד מהמונולוגים הבלתי נשכחים שלה: “אלו, כל מה שאנחנו הורגים בפליט – אוכלים”…

ריבוי האוכלוסיה, המחסור והעוני במרבית השכבות הנמוכות של האוכלוסיה גרמו לכך שגם כלבים יהפכו חלק מהתפריט. תיירים שחזרו ממסעותיהם ברחבי אסיה ידעו לספר על מסעדות המתמחות במנות המבוססות על בשרם של כלבים, אך בשנים האחרונות כתוצאה מלחץ ציבורי של חובבי בעלי חיים והרצון של מדינות כמו תאילנד וסין להתקבל אל חיק האומות, הולכת ומתמעטת התופעה, אם כי יש להניח שעבור המקומיים המשמרים את המסורת, מדובר ב”עוד מנה” ותו לא.

ההבדלים בין רידג'בק תאילנדי

לרידג'בק רודזי

התאילנדי שוכן בקבוצת כלבי השפיץ (5) ואילו הרודזי שוכן בקבוצת ההאונדס (6).

בקב’ 5 כל הגזעים מציגים אוזניים זקופות וזרבוביות מתחדדות ואילו בקב’ 6 כל הגזעים מתאפיינים באוזניים שמוטות ובזרבובית ריבועית הרבה יותר.

הרידג'בק התאילנדי מציג 4 צבעים: חום אדמדם, שחור, איזבלה (צבע חול בהיר) וכחול. הרידג'בק הרודזי מציג צבע אחד בלבד (חום בגוונים מבהיר מאוד עד גוון מהגוני אדום עמוק).

הרידג'בק התאילנדי הוא כלב בגודל בינוני בעוד שהרידג'בק הרודזי גדול יותר ממנו.

הרידג'בק הרודזי מעט מאורך לעומת גובהו בשכמה ועל כן מפגין בתנועתו צעד ארוך ואילו הרידג'בק התאילנדי ריבועי יותר במבנהו והצעד שלו קצר יותר.

תקן הרידג'בק הרודזי עוסק בהרחבה ברכס שעל הגב ומחייב ברוחב רצוי, צורה וסימטריה.

תקן הרידג'בק התאילנדי מציין רק שהרכס חייב להיות סימטרי ואינו מפרט מעבר לכך.

בשני הגזעים היעדרו של הרכס מהווה פסילה.

בשנות התשעים, נערך מחקר ע”י ריי מרסמן (Reymond Mersmann)- כלבן ומדען הולנדי. המחקר שם לו למטרה למצוא קשר בין הרידג'בק הרודזי לבין הרידג'בק התאילנדי.

במסגרת המחקר, נסעו צוותים הולנדיים מספר פעמים ונטלו דגימות בתאילנד וויאטנם. המחקר “תפס טרמפ” על חלק מהמשאבים של הפרוייקטים האירופאים שעסקו במיפוי הגנום האנושי והיה אחד המתקדמים בזמנו. בין הנושאים בהם עסק המחקר, עמד נסיון לזהות את המקור הגנטי הגורם לתופעה, למפות את הגיאנולוגיה של הגזע ולהגדיר או לשלול קרבה לגזעים בעלי תכונות דומות דוגמת הרידג'בק הרודזי. לאחר מספר מסעות בתנאי שדה קשים וכשלוש שנים של מחקר נאלצו החוקרים להרים ידיים. מלבד קשר מעורפל לכלב ההוטנטוטי האפריקאי (מאבות הרידג’בק הרודזי) לא הובילו תוצאות המחקר לכיוונים אחרים. חשוב לציין שתופעת רידג’ בו חלק מהשיער צומח בניגוד לכוון גדילתו יכולה להופיע בגזעים רבים אחרים בהיקפים ובצורות משתנות לאורך עמוד השדרה והעורף.

null

כתבות נוספות

להורדת המגזין בגרסת Pdf