sisi&shiba

שריאל – סיפור אהבה בטעם שוויצרי

שם הכותב/ת:מערכת חיות הבית

צילום: מערכת חיות הבית

רלי שטרצר עוסקת בתחומי עניין רבים, אך יותר מכל היא מזוהה עם כלבי הברנר זננהונד השוויצריים. את ילדותה עשתה רלי בלב רמת-גן, ״בבית ייקי טוב״, כפי שהיא מספרת בחצי חיוך. בשכנות לבית המשפחה גרה מנהלת הסניף של "צער בעלי חיים" בנחלת יצחק ומשם הגיעו הכלבים הראשונים שרלי גידלה בצעירותה. בין לבין היו גם כלבים גזעיים שהזדמנו לביתם ואומצו; כך הגיע פוינטר, סטר אירי ואחרים. כשרלי כבר בגרה הצטרף כלב דקל גזעי למשפחה. היה ברור שהכלבים ייקחו תמיד חלק בחייה ולאחר שהקימה משפחה החליטה כי הגיע הזמן ל״כלב רציני״. בשנת 1991 הוחלט כי הבשילו התנאים להצטרפותו של כלב גזעי למשפחה. הבן טל רצה כלב ״עם עינים כחולות״ ורלי פנתה לדר׳ ריטה טריינין שהיתה ידידת המשפחה. ריטה הפנתה את רלי לאריק שוורץ מהפעילים בחוג השפיץ והוא הפנה אותה ליותם פיינשטיין ולבית הגידול שלו, ״פישריל״. גור בעל עין אחת כחולה והשניה חומה שבה את ליבם ומייד זכה בשם ״מרטי״ על שמו של מרטי פלדמן – שחקן הקולנוע בעל העיניים המוזרות. התערוכה הראשונה שאליה הוזמנו, לא הסתיימה בהישג כלבני ענק ומרטי סיים במקום השלישי (והמכובד). היתה זו התערוכה הראשונה של רלי, והיא הוקסמה ונשאבה לעולם התערוכות והגידול הגזעי. כל מי שמכיר את כלבי ההאסקי יודע שמדובר בגזע שכל מהותו הוא לרוץ, ולא כל כך חשוב לו עם מי או לאן. רלי הקפידה להריץ את מרטי מדי יום וכך הוא היה רגוע בין ריצה לריצה אך כאשר רלי ויש, בעלה, יצאו לטיול בחו״ל, פסקה שגרת האימונים ומרטי מצא פורקן למרצו בכירסום הריהוט הדירתי. רלי הבינה שהמשך הגידול יהיה עם גזע אחר ושוב חזרה לדר׳ ריטה טריינין. הפרופיל ששרטטה רלי היה של כלב גדול (שיהיה מה לתפוס) כלב רגוע שידע לשמור ולא יפרוק את המרץ שלו על הריהוט.

לאחר שדיפדפו בצוותא באינציקלופדיה של הגזעים נפלה הבחירה על הברנר זננהונד. ריטה החליטה שהפעם רלי צריכה לראות כלב מגזע ברנר בשר ודם. באותה תקופה היו בארץ נציגים ספורים מהגזע, אחת בקיבוץ שער גולן ואחר אצל אתי גור בסביון. ללא ספק היתה זו אהבה ממבט ראשון ברגע שעיניה של רלי נחו על הראש הגדול, העיניים החומות והחכמות הנתונים במסגרת פרווה שחורה-חומה-לבנה של הברנר, הבינה ש"זהו זה!"

לאחר בירורים ונסיונות למצוא גור בעולם, נוצר קשר עם האסה להטינן הפיני וכך הגיע סאן (Hjerbert Lecibcin), גור הברנר הראשון למשפחת שטרצר. אומרים שכל ההתחלות קשות, אך במקרה של רלי והברנרים ניתן היה לחשוב שמדובר במסלול מכשולים בנוסח איוב המקראי, שכל כולו בא לבחון את נחישותה בגידול הגזע שבחרה; סאן חלה במחלה ״מסתורית״ (שלימים התבררה כדלקת קרום המוח) ומת בגיל שנה וחצי. הברנר השני (״דור״ – Intention To Win) הגיע מ-Sennetta's (בית גידול דני מפורסם). היה גור מדהים ביופיו. כשגדל, הסתבר שהגידים שלו ארוכים ובשל כך תנועתו מוגבלת. בעקבות דור הגיע גור נוסף, ״יארקס״ מבית הגידול של מטי טומינן. עם הצטרפותו של ירקס למשפחה, עברו השטרצרים למושב מגשימים, לבית מרווח עם חצר גדולה שיש הקפיד לטפח את מדשאתה ולימים גם אירחה את תערוכות המועדון המסורתיות. אל מרטי, דור ויארקס הצטרפו יונו וסיסי, שתי נקבות מבתי גידול מובילים בבלגיה. במרץ 2001 הגיחה לאויר העולם ההמלטה הראשונה, שלאחריה תהיינה שמונה נוספות (התשיעית מתרחשת ממש בימים אלו). שם בית הגידול שבחרה רלי הוא ״שריאל״, מחבר אותיות המופיעות בשם המשפחה, שמה שמה הפרטי ושל יש בעלה, וישראל כמובן. התצלומים המובאים להלן צולמו (כמעט כולם) ע״י יש, בעלה של רלי, העזר כנגד שבלעדיו כל זה לא היה יכול להתרחש; ״לפני שלוש שנים ביום ההולדת שלי, הזכר שלנו, הרמס הלך לעולמו, ונותרנו עם כלבה אחת. יש ניסה לשפר את מצב רוחי ושאל מה ארצה במתנה. במקום טבעת יהלומים בקשתי זכר מאחד מבתי הגידול המפוארים בבלגיה. המחיר אגב, די דומה… לא ברור כיצד בעלים אחרים היו מגיבים אך אצל יש היה זה מובן מאליו שכך יהיה״ מחייכת  רלי (ואכן ״לאונרדו״, ברנר מרשים מקוים בלגיים הגיע לפני כשנתיים לארץ). כפי שהכל יודעים, הצלחתו של גזע נובעת בראש ובראשונה ממשוגעים לדבר, ורלי היא בהחלט אחת כזאת. בדרך נבחרה רלי ליו״ר המועדון לכלבי הרים שוויצריים, הוסמכה לשופטת ספציפית לגזע לאחר סדרת התמחויות בחו״ל (מאחר ומרבית הכלבים בארץ היו בבעלותה או מבית גידולה). בשנת 2010 יצאה רלי לשפוט בבלגיה מעוז הברנרים האירופאי, שם הכירה את בית הגידול ממנו ״לאונרדו״.

במסגרת ״מסע השורשים״ שעשתה רלי בעקבות הגזע, נסעה רלי לשוויץ (בלווית יש כמובן) למחוז ברן, לעיירה דורבך שם נכתב ב-1907 תקן הגזע הראשון (בתחילה הגזע נקרא ״דורכבכלר״). אם תשאלו מה מצאה שם, הרי שהמסעדה שבה התכנסו ראשוני הגזע וכתבו את התקן הראשון עלתה בלהבות, אך שוחזרה ובאולם המרכזי תלויה על הקיר תמונה של המסעדה המקורית ושתי צלליות של ברנרים. בשנת 2007 חגג המועדון השוויצרי 100 שנים להיווסדו ושנה מאוחר יותר ב-2008 חגג המועדון הישראלי לכלבי הרים שוויצריים 10 שנים לעצמאותו (עד 1998 היה זה אחד מגזעי המועדון לדוגה).

4 גזעים מוכרים בתת קבוצה נפרדת המוקדשת לכלבי הרים שוויצריים; הברנר זננהונד, השוויצרי הגדול, האפנצלר והאנטלבוכר (הסן ברנרד מופיע בנפרד בתת קבוצה אחרת בקבוצה 2). עד לשנים האחרונות נציג בודד (הברנר) ייצג את השוויצריים. בשנים האחרונות ניתן לראות גם כלבים שווצריים גדולים והמועדון הולך וגדל. לפני כשנה, לאחר כ-16 שנים העבירה רלי את המושכות ל״דור הבא״ ונותרה בתפקיד רכזת הגידול של הגזע. רלי מתפעלת מהשגר החדש (וה-9) כאילו היה זה הראשון; אחרים היו מעגלים פינות או מעבירים את הנקבה להמליט במקום אחר, אך אצל רלי מדובר בבן משפחה ואין הנחות. עד שהגורים יהיו עצמאיים יותר חלק גדול מהטיפול, השגחה והטיפוח נופל עליה בסבבים של שלוש שעות 24/7. ״הכוחות של פעם אינם עומדים לרשותי היום״, היא נאנחת, אך מבטיחה להישאר בסביבה ולא להניח לגזע או למועדון ״להרדם״.

מה אוכלים הכלבים של רלי: ״רויאל קנין ג'יאנט הוא המזון המאוזן והנכון ביותר לגזע הברנר זננהונד. זהו גזע עם צרכים מיוחדים, גדילה מהירה וגוף גדול וחזק. חשוב מאוד שהגדילה תהיה מאוזנת ולא מהירה מדי. חשובה מאוד נקודת הההתחלה; כעת אני מאכילה את האם בסטרטר וכאשר הגורים יגמלו הם יעברו לאוכל המוצק בצורה קלה וחלקה."

מי יכול לקנות גור: ״כל מי שמחפש חבר פרוותי אמיתי, זהו כלב שאינו יכול לחיות בחצר, עם פרווה שחורה כמו שלו הקיץ הישראלי עלול להיות קטלני עבורו. בחורף אין בעיה אך בקיץ הוא חייב להיות במיזוג. זהו גזע רגוע ולא תוקפני, הוא שומר מצויין ונהדר עם בעלי חיים אחרים וכל בני הבית."

טיפוח הכלבים:  "הברנר הוא גזע ללא פרווה תחתית אך חובה לטפח את הפרווה, הברשה קבועה במיוחד בתקופות המעבר והנשירה הגדולה תחסוך הרבה פקעות שיער מתעופף. עד לפני כשנתיים טיפלנו בכלבים בעזרת פרונטליין, כל חודש כל השנה ובשנתיים האחרונות עברנו לסרטיפקט, היעיל גם כנגד קרציות.״

רלי שטרצר היא אם לשניים, מעצבת פנים (בדימוס), עוסקת בפיסול ובציור, חברה באירגון הפסלים והציירים בישראל, רכזת הגידול לגזעי המועדון, ושופטת ספציפית לגזע הברנר זננהונד ולכלב כנעני.

לפרטים נוספים: shterzer@netvision.net.il